הלכות לשון הרע הלכה יומית
כ"א תמוז
לשון הרע: קבלת לשון הרע , דאגה בלב איש
ראינו לעיל שסיפור גנות לצורך פריקת מועקה נפשית של המספר יכול להיחשב כאופן של דיבור שכוונתו לתועלת. סביר שאדם יביע את כעסו ותסכולו שנגרמו לו על ידי פלוני באזני הוריו, בן או בת הזוג, מורו או רבו כדי לקבל מהם עצה או אישור והשתתפות ברגשותיו וחובתו של השומע לספק לו את התמיכה הזו ולהרגיעו מדאגותיו. אולם, גם במצבים כאלו, אסור לשומע לקבל בליבו את הדברים כדברי אמת, היות וככל שהדברים נוגעים אליו הרי המידע הזה הוא רק מכלי שני, לפיכך חשוב שתהיינה ההבנות הבאות בין המעורבים בשיחות מעין אלו:
ההלכה מתירה לאדם לפרוק מעת לעת את רגשותיו ולהביע את תסכוליו באזני מישהו אחר. אולם, ברור שמי שמעורב במחלוקת עד כדי כעס, או רואה עצמו קרבן לעלבונות של אחרים, אינו מסוגל להיות אובייקטיבי.
כל דברי גנות המושמעים בנסיבות שכאלו חייבים להתקבל אך כתיאור רגשותיו של הדובר ולא כדיווח אמיתי ומדויק של המתרחש.
באופן זה, בעל ואישה או ידידים קרובים יכולים לסמוך זה על זה במתן תמיכה רגשית מבלי לעבור על הלכות לשון הרע.
כ"ב תמוז
לשון הרע: קבלת לשון הרע , בין תלמיד לרבותיו
לשון הרע מפי ילדים שנתקבל כעובדות על ידי הוריהם, גורם לעיתים קרובות לעוול ולאי – צדק רב. תכופות קורה שתלמיד אחד או שניים, בעלי מעמד בכיתתם מחליטים באופן שרירותי להטיל דופי במורה והסיפורים מקבלים מימדים מוגזמים ומתחילים להתפשט סביב סביב. ללא כוונות רעות מקבלים הורים את סיפורי ילדיהם על המתרחש בכיתה ועד מהרה מוצא עצמו המורה בעמדת התגוננות ובמאבק על שמו הטוב.
כפי שיודע כל מבוגר, אי שביעות רצונם של ילדים אינה מעידה על מגרעותיו של המורה כמחנך. יש להתחשב בגרסתם של התלמידים על המצב, אך אין לקבל אותה כעובדה. יש לערוך בירור יסודי וזהיר, אשר לא יביך את המורה בטרם מכריזים על אי כשירותו.
אף על המורה מוטלת החובה שלא להאמין להאשמות שמטיחים תלמידיו זה בזה. גם כאן יש צורך לברר את העניין ובאין ביסוס עובדתי, אסור לפעול על פיהן.
כ"ג תמוז
לשון הרע: קבלת לשון הרע , שמועות
יש שמועות שההלכה מתירה לחוש להן, אך לעולם אין לקבל אותן כעובדות ואסור להאמין בלב באמיתותן.
חשוב להכיר בהבדלים ההלכתיים שבין שמועות שאולי יש להן מעט אמינות לבין כאלו שאינן אלא רצח אופי. אם ידוע שלמדובר יש אויבים בקרב הציבור, וסביר מאוד שהם הם המקור לשמועות, אסור בהחלט לקבלן. גם אם אין לו אויבים בעיר שאפשר לומר שהם הוציאו עליו את הקול, על הלעז לעבור בעיר לפחות יום ומחצה מבלי לאבד מעוצמתו לפני שאפשר יהיה להתייחס אליו ברצינות.
כששמועה בכל זאת ממשיכה לעבור במלוא תוקפה, מותר על פי הדין להטיל ספק במעמדו של המדובר, כגון כשהשמועה נוגעת למעמדו של אדם ככהן או כבעל יחוס דומה.
המציאות המצערת היא שלעיתים נדירות ביותר יש בשמועה שמץ שיהיה בו יותר מהפצת לשון הרע גרידא. גם כאשר על פי ההלכה יש איזה איסור שעליו עבר המדובר, אסור לקבל את השמועה כאמת ואין להאמין בה.