ארבעה בנים – ארבעה קולות שבנפש: מסע פנימי אל חירות אמיתית
בליל הסדר אנו נפגשים עם אחת התמונות האנושיות והעמוקות ביותר בהגדה של פסח – "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.
לכאורה, אלו ארבע דמויות שונות, אך מבט עמוק יותר מגלה: ייתכן מאוד שכל אחד מהם הוא קול בתוכנו. יחד – הם מציירים את המסע הפנימי של כל אדם מחוסר מודעות אל עבר חירות אמיתית.
ארבעת הבנים לא רק יושבים סביב שולחן הסדר – הם יושבים גם בתוכנו.
חכם – החירות שבמודעות
החכם אינו מסתפק בקיום החיצוני של המצוות. הוא שואל שאלות עומק, מחפש את המשמעות, את ההקשר, את שורש הדברים. הוא מגלם את האדם בן החורין באמת, שצועד בדרך של בחירה מושכלת.
לפי הגותם של הרמב"ם והרב קוק – אין חירות אלא למי שלומד ומבין. זו חירות הנשענת על דעת, חירות שמובילה לאחדות פנימית בין רצון האדם לרצון העליון.
רשע – החירות המדומה
הרשע שואל בלשון מבודלת: "מה העבודה הזאת לכם?" – הוא מוציא את עצמו מהכלל. זהו קול פנימי מוכר: הספקן, המורד, המתנכר. הוא מבטא חיפוש אחר זהות, אך בוחר בניתוק כתגובה.
בעומק, זהו שלב חיוני במסע – מרד הוא לעיתים תחילתה של התעוררות. אולם כאשר המרד מלווה בניכור מתמשך – האדם נשאר בודד, מחוץ למעגל החיים והמשמעות.
תם – חירות הלב
"מה זאת?" – שאלה תמימה, פשוטה, אך נוקבת. התם אינו מתוחכם, אך ליבו פתוח. הוא מגלם את הקול הילדי שבתוכנו – זה שעדיין שואל מתוך אמון.
יש בחירות הזו פשטות מרגשת – חירות שאינה נובעת מידע, אלא מהיכולת להיות נוכח, להקשיב, להתחבר. זו החירות להיות בברית מתוך אהבה, לא מתוך שכנוע.
שאינו יודע לשאול – החירות שבתחילתה
הבן הזה לא שואל כלל. אך אין זו אדישות – זו לרוב שתיקה שמעידה על בלבול, נתק, או אולי חוסר ביטחון. זהו קול שמייצג את החלקים שבנו שעדיין לא התעוררו.
דווקא כאן נדרשת הרגישות הגדולה ביותר – "את פתח לו".
להעניק מקום, לעורר שאלה, להדליק ניצוץ. כי החירות האמיתית מתחילה לא בידיעה – אלא ברשות לשאול.