מאת הצב"י מאיר ליאור לוי יצ"ו (ע"פ ספר ש"ע המקוצר)
האם הנחת תפילין קשורה לבר מצוה?
האם עשו בתימן סעודת בר מצוה?
א. כשנמצא בבית הכנסת חתן בר מצוה שמלאו לו באותו היום י"ג שנים וים אחד, אף על פי כן צריכים לומר נפילת פנים. ואין להקפיד על אלו שרוצים לנהוג שלא לומר אז נפילת פנים.
ב. יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה, מברך שפטרני מעונשו של זה. ואין מנהגינו כן, ואפילו בלא הזכרת השם לא נהגו לומר ברכה זו.
ג. לעניין תפילין,המנהג היה בתימן להניח כמה שנים קודם י"ג כפי הדין, וכן יש לנהוג גם בזמנינו. דהיינו, קטן אפילו כבן תשע כבן עשר, אם הוא יודע לשמור את התפילין שלא יפיח בהם, ושא יישן בהם, ושלא יכנס בהן לבית הכסא אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו שיניחם, ומברך עליהם.
ד. לא נהגו בתימן לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כידוע. ומכל מקום נתפשט מנהג זה בזמנינו כאן גם אצלינו, ובדרך כלל הוא מנהג טוב ויפה ונחוץ האידנא לחיזוק הנערים לתורה וליראת שמים, מה גם שיש לו סמוכות במדרש ובזוהר.
ה. אין נכון מה שמקשרים בדרשות בר מצוה עם מצות תפילין במיוחד, כיון שלמנהגינו יש להניח אפילו כמה שנים קודם כנ"ל.
ו. ראוי להימנע מלעשות סעודת בר מצוה מי"ז בתמוז, ולדחותה לאחר תשעה באב, אף שהגיע זמנה.
ז. חשוב מאוד שילמד החתן בר מצוה לעצמו בספר שלחן ערוך המקוצר חלק "קדושה" סימנים ר"א, ר"ג, ר"ד. עם הערות עיני יצחק.
ח. נוהגים בזמנינו בהרבה בתי כנסיות, שהחזן אומר פיוט לכבוד הזמנת חתן בר מצוה לעלות למפטיר והפטרה בשבת שאחרי הסעודה שערכו לכבוד שמחת הגיעו למצוות,כדרך שנוהגים מזה דורת רבים לומר פיוט חתן נעים וכו' לחתן שנשא אשה.
וזה הפיוט לבר מצוה אשר ייסד הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א משוקל ומסודר כהוגן מכל הצדדים והבחינות ושמו רשום בראשי הבתים וזה תארו:
יַעֲלֶה חֲתַן בַּר מִצְוָה, בְּתוֹךְ קְהַל עַם אֱמוּנָי. לִקְרוֹא בְסֵפֶר תּוֹרַת יְיָ: (הציבור עונים) לִקְרוֹא בְסֵפֶר תּוֹרַת יְיָ:
צוּר יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, יָאֵר פָּנָיו אֵלֶיךָ. בְּתוֹרָתוֹ תָּמִיד תֶּהְגֶּה, בְּכָל לְבָבְךָ וְחֵילֶךָ. הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ. תִּשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ: (הציבור עונים) תִּשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ:
חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה. יֵצֶר טוֹב נִלְוָה עִמָּךְ, וּנְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּבָרָה. מִשְׁנָתָךְ תְּהֶא סְדוּרָה, עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה. תִּגְמוֹר וְתִשְׁמוֹר דַּרְכֵי יְיָ: (הציבור עונים) תִּגְמוֹר וְתִשְׁמוֹר דַּרְכֵי יְיָ:
קוּם חֲתַן בַּר מִצְוָה לִקְרוֹא בַתּוֹרָה, קוּם בִּמְהֵרָה. וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ, בַּעֲבוֹדַת אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא. יִפְרַח בְּיָמֶיךָ צַדִּיק, וְיִבָּנֶה בֵית הַבְּחִירָה. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ: