הלכות לשון הרע: הלכה יומית

ו' טבת
לשון הרע: שמיעה
הוכח תוכיח – את מי?
על פי החיוב להוכיח את הזולת נדרשת גם מניעת הורה מדיבור לשון הרע על ידי שינוי הנושא מתוך כבוד ודרך ארץ. כמו כן אין להניח גם לרב  לדבר מה שנראה כלשון הרע. מכל מקום, יש מן החוצפה בהאשמת רב בדיבור לשון הרע, עדיף לבקש מן הרב הסבר שיסייע להבין מדוע מותר היה לו להתבטא באופן מסוים.
החיוב של הוכח תוכיח את עמיתך אינו חל על הוכחת ילדים. בכל זאת, אחראים הן ההורים והן המורים להתנהגותם של הילדים מכח מצוות החינוך. עליהם לחנך את הילדים לשמירת המצוות כהלכתן. לפיכך, עליהם להרגיל את הילדים כבר בגיל הרך להימנע מדיבור לשון הרע או משמיעתו.

ז' טבת
לשון הרע: שמיעה

את מי אין להוכיח
המצווה להוכיח את עמיתנו היהודי אינה חלה על יהודי שאינו שומר תורה ומצוות הנכלל בגדר מומר (זה היודע את החיובים ההלכתיים ומתעלם מהם). בכל זאת, יהודי שאינו שומר תורה ומצוות הנכשל בחטא דיבור אסור בגלל חוסר ידיעה, יש להורותו בדרכי נועם מהו לשון הרע. אפילו בעלי הידיעה הקלושה היותר בתורה ובמצוות יכולים לראות את היופי שבשמירת הלשון ויש לאפשר להם זאת בהזדמנותהאפשרית הראשונה .
מכל מקום, לא יוכיח אדם את זולתו שאינו שומר תורה אם אין לו כל קשר איתו. ברור שתוכחה כזו לא תשכנע אותו לחדול מדיבור לשון הרע בעתיד והיא אך תעורר את כעסו, הרי זה דומה למצב שבו עלולה התוכחה לגרום לקלקול גדול עוד יותר ולפיכך יש להימנע ממנה, כלל זה חל גם לגבי יהודי שומר תורה ומצוות.

אין טעם לנסות להוכיח מישהו שאין כל קשר אליו, כי ברור שהוא לא ייטב את דרכיו והוא ייפגע מכך שאדם זר מתערב בענייניו. במקרה כזה התוכחה תעורר שנאה, וייתכן שאף תגרום לעוד יותר לשון הרע.