
הלכות לשון הרע הלכה יומית
כ"ג אלול
רכילות , פרשנות מעוררת מדנים
אם נכח אדם בשעה שנאמר משהו, או שנעשה משהו, על ידי פלוני, ואז אומר מישהו אחר – שהיה אף הוא בין הנוכחים באותו מעמד – לאותו אדם שהדברים נאמרו או נעשו כדי לפגוע בו, אסור לו להאמין לפרשנות זו של הדברים. לא זו בלבד שאין להאמין לסיפור דברי רכילות, אלא שגם אסור לקבל פרשנות ההופכת התרחשות תמימה למעשה עוול.
כ"ד אלול
רכילות , נקיטת אמצעי זהירות
לאור האיסור להאמין לדברי רכילות, יכולה להתעורר השאלה הבאה: איך אפשר בכלל להתייחס לדברים כאלו כדברי תועלת ולהתיר את שמיעתם? איזו מטרה יכולה להיות לשמיעת דברים שאסור להאמין להם ?
את התשובה לכך נותנת ההלכה, המבדילה בין קבלת דברי רכילות כעובדות – שהיא אסורה בהחלט, לבין נקיטה באמצעי זהירות מחשש שעלולה להיות אמת בדברים – שהיא צעד מותר. להאמין ברכילות הרי זו אווילות ושחיתות. מאידך, להתעלם מהם כליל הרי זו תמימות וחוסר אחריות.
בעוד שאסור שהדברים שנאמרו על פלוני ישפיעו על היחס כלפיו, הרי חייב אדם להגן על עצמו מפני האפשרות של נזק צפוי.
כ"ה אלול
רכילות , "בעירבון מוגבל"
אסור להאמין לדברי רכילות אפילו כשהמספר הוא אדם הקרוב מאוד אל השומע וברור שהוא לא חפץ לגרור אותו למחלוקת שלא לצורך. אף כי ברור שהמספר מתכוון אך ורק לטובתו של השומע, אסור לקבל את הדברים שהוא מספר כאילו היו עובדות.
אם השומע מתקשה לשכנע את עצמו שהדברים הם זיוף גמור, עליו לפחות להניח שפרשנותו של המספר לדברים הללו מוטעית היא ושלמדובר לא הייתה כל כוונה רעה. (כפי שאמרנו לעיל, אם הדברים סופרו לו כדי להצילו מנזק, ברור שהוא חייב להיזהר ולהגן על עצמו בהביאו בחשבון את האפשרות שאולי יש אמת בדברים).