הלכות לשון הרע הלכה יומית
כ"ג שבט
רכילות , תוכחה במקומה
תנאי שלישי: הוכח הנאשם בטרם תדבר עליו
ראינו לעיל בעניין לשון הרע שאסור לדבר בגנותו של אדם לשם תועלת מבלי לדבר איתו על כך תחילה. היוצא מן הכלל הזה הוא כאשר השיחה עם אותו אדם עלולה לחבל בהשגת המטרה הרצויה.
אשר ליסורי רכילות, עלול היוצא מן הכלל, כלומר שלא לדבר תחילה עם האדם שעומדים לדבר עליו רכילות, להיות שכיח יותר מן הכלל. כאשר פלוני כבר גרם נזק לזולתו או עומד להזיק לו, אין להיכנס עמו לשיחה בעניין זה אם הדבר יגרום לניזוק קשיים בהגנה על עצמו או בהשגת פיצויים.
במצבים אחרים של רכילות, החובה הראשונה היא להוכיח את הנאשם, ורק אחריה מותר יהיה לספר את הרכילות כשמכוונים לתועלת. יתכן שהשיחה עם האדם תבטל את הצורך לספר את הרכילות אודותיו ותפיג את החשדות באשר לכוונותיו האמיתיות. (נושא התוכחה יורחב בהמשך בעז"ה).
כ"ד שבט
רכילות ' דיוק לעומת הגזמות
תנאי רביעי: בלי הגזמות.
כמו בנוגע לאיסור לשון הרע, אסור להגזים בדברי הרכילות אפילו כשמכוונים לתועלת. אם אדם הזיק, או מתכונן להזיק לזולתו וחייבים להודיע על כך לניזוק, אסור לספר לו בצורה מוגזמת על מה שקרה או עתיד לקרות.
אפילו כשהאדם המוזהר אינו מתייחס ברצינות מספקת לסכנה הצפויה לו, אסור להגזים על מנת להמריצו לפעולה.
יתר על כן, מותר לאדם לספר רק את הדברים הנחוצים להשגת המטרה. ברגע שנתחיל לספר על מגרעותיו של הזולת מסיבות מוצדקות, יש נטיה להיגרר לדברי גנאי אחרים אודותיו, שאינם קשורים לנושא הנידון, גם זו תהיה עבירה על איסור רכילות.
כ"ה שבט
רכילות ' טוהר הכוונה
תנאי חמישי: כוונת המספר חייבת להיות אך ורק לתועלת.
התורה מצווה עלינו "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט, ט"ז) ובכך מלמדת אותנו שהתענגות על הפצת רכילות עומדת בניגוד מוחלט לגישה הבוגרת ולהתנהגות המכובדת הנדרשות מאיתנו. וכך, מי שנהנה מהפצת רכילות עובר על מצווה זו אפילו כשדבריו מביאים לידי תוצאה מועילה.
סיפור דברי גנאי לשם תועלת, שאחרת היו נחשבים לרכילות, מותר רק אם כוונתו של המספר היא אך ורק לשם השגת אותה תועלת. הסיפוק "מלהיות בעניינים" או מסיכול תכניותיו של מישהו בלתי אהוד עלינו, אסור בהחלט.
מכל מקום, כוונה בלתי ראויה אינה פוטרת אותנו מהחובה לספר דברים שלם תועלת. התורה מצווה עלינו שלא לעמוד מנגד אלא לפתח את הגישה הנכונה לדברים ולהיחלץ לעזרת זולתנו מתוך דאגה אמיתית וכנה.