הלכות שבת – הלכות מוקצה – מוקצה מחמת חסרון כיס
מוקצה מחמת חסרון כיס
כלי שמלאכתו לאיסור [דהיינו: שעומד לצורך מלאכה שאסור לעשותה בשבת], שמקפיד שלא להשתמש בכלי זה אלא אך ורק למלאכה המיועדת לו בכדי שלא ינזק וכדומה (שעל ידי זה מוסיף עוד בדעתו להקצות את הכלי שלא ישתמש בו בשבת) – זהו מוקצה מחמת חסרון כיס.
מוקצה מחמת חסרון כיס תלוי בהקפדת הבעלים בכך שלא ישתמשו בחפץ אלא לשימוש הייעודי בלבד.
ולפי זה יוצא שיתכן כלי שלאחד יחשב כמוקצה מחמת חסרון כיס ולחברו יחשב ככלי שמלאכתו לאיסור. לדוגמא: מספרים של תפירה, אומן המקפיד שלא ישתמשו במספריים אלו אלא אך ורק לצורך מלאכת התפירה, יחשבו אצלו כמוקצה מחמת חסרון כיס, בעוד שאצל חברו שיש לו את אותם המספרים אך הוא איננו מקפיד עליהם יחשבו המספרים ככלי שמלאכתו לאיסור.
מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו אף לא לצורך שימוש בגופו או לצורך מקומו, וכל שכן שאסור לטלטלו מחמה לצל, ואילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך שימוש בגופו או במקום בו הוא מונח.
דוגמאות לדברים הנחשבים למוקצה מחמת חסרון כיס:
סכין של מילה או של שחיטה, סכין של קצבים או של סופרים שמתקנים בהם את הקולמוס, שבכל אלה מקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר מעבר למלאכה שלהם הם נועדו.
וכן – מחשב, מקלט רדיו, מצלמה ושאר מכשירים חשמליים עדינים. קלף של סופרים, נירות ערך, דרכון, צ'קים, שטרות כסף, כרטיסי אשראי, קבלות אישור תשלום או פטור ממס הכנסה ושאר שטרות האסורים בשבת ושהאדם מקפיד לשומרם, רב-קו לאוטובוס, בולי דואר שאינם חתומים המיועדים לצורך משלוח מכתבים, כל אלה נחשבים למוקצים מחמת חסרון כיס ואין לטלטלם אף לא לצורך גופם או מקומם.
פמוטות יקרי ערך, אפילו כשלא הדליקו בהם בשבת!!! מאחר ושימושם הוא לשימוש האסור בשבת דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ומאחר והן יקרי ערך יש בהם דין מוקצה מחמת חיסרון כיס.
אמנם, בילקוט יוסף כתב: "והמיקל בדבר יש לו על מי לסמוך". מאחר ויש שסוברים שכיון שאין מדליקים בפמוט עצמו אלא מדליקים עליו, אין לו דין של כלי שמלאכתו לאיסור, וממילא אין בו דין מוקצה, אך נכון להחמיר ולא לטלטל פמוט יקר ערך אף בשבת שלא הדליקו על גביו.
תכשיטים שבבית, כגון: טבעת יהלום, צמידים ושרשראות זהב וכדומה, אף על פי שמקפידים שלא להשתמש בהם אלא לקישוט הלובשם בלבד, הועיל ומיועדים לתכשיט ולא עומדים לצורך מלאכה האסורה בשבת, אין בהם דין מוקצה מחמת חסרון כיס.
אמנם , תכשיטים העומדים לסחורה, ומקפיד עליהם שלא ישתמשו בהם כלל, דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס. לפי זה אדם שמוכר תכשיטים וכד', כל תכשיט העומד למכירה דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו בשבת בכדי להראות לאורחיו או ללובשם.
תמונות נוי התלויות על הקיר, והוא הדין לשעון קיר וכדומה:
דעת האשכנזים: מאחר והאדם קובע לו מקום מחמת ערכו ומקפיד שלא לטלטלו מחשש שמא יתקלקל, הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו.
דעת הספרדים: מאחר והתמונות וכדומה משמשים להיתר ואינם עומדים לצורך מלאכה האסורה בשבת אינם בכלל כלי שמלאכתו לאיסור וממילא אין בהם גם דין של מוקצה מחמת חסרון כיס, ועל כן מותר לטלטלם, ומותר אף להסירם מן המסמר שבקיר בכדי להראותם לאורח, ומותר אף להחזירם למקומם בשבת.
שלט הנתלה בבית הכנסת על מנת להזכיר לציבור לומר מעין המאורע, כמו "יעלה ויבוא" או "על הנסים" וכדומה, ואפילו שלט של "משיב הרוח" שיעמוד במקומו זמן מרובה, מותר לתלותו בשבת על גבי מסמר הנעוץ מערב שבת בקיר.
וכל שכן שמותר יהיה להכניס ולהוציא שלט שכזה מתוך מסילה הקבועה בקיר. ופשוט הדבר שאין לתקוע בשבת מסמר או נעץ בקיר בכדי לתלות שלט או תמונה.
כלי אוכל המיועדים לשימוש בפסח – בשאר ימות השנה, לדעת האשכנזים: אם מקפיד שלא להשתמש בהם כלל אפילו בשעת הצורך, דינם כמוקצים מחמת חסרון כיס, אמנם לספרדים: אף על פי שמייחד להם מקום אין בכך בכדי לעשותם כמוקצה, ודינם כשאר כלי היתר הניטלים בשבת.
מצות המיועדות לאכילה בליל הסדר, בערב פסח שחל להיות בשבת [דהיינו שליל הסדר חל במוצאי השבת] דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם בשבת, אך שאר מצות דינם כאוכלים שאין בהם דין מוקצה כלל.
כלים המיועדים לצורך דבר המותר בשבת, אם ייחד להם מקום ומקפיד שלא להשתמש בהם בכדי שלא ינזקו [כגון: אדם שאוסף כוסיות שתיה או צלוחיות מיוחדות וכדומה, שמצד עצמם מיועדים לאכילה ושתיה והוא זה שמייחדם לצורך "אוסף"] .
לבני אשכנז כלים אלו מוקצים מחמת חסרון כיס, ולספרדים דינם ככלי היתר ואין בהם מוקצה כלל.
הוא הדין לכלים גדולים [כארונות או שידות וכדומה] שמייחד להם מקום ומקפיד שלא לטלטלם מחשש שמא ינזקו, לאשכנזים יהיה אסור לטלטלם בשבת כדין מוקצה מחמת חסרון כיס, ולספרדים מכיון ששימושם הוא דבר המותר בשבת דינם ככלי שמלאכתו להיתר.
מוקצה מחמת חסרון כיס שייחדו מערב שבת! לשימוש קבוע המותר בשבת, מותר לטלטלו, ואפילו ייחדו במחשבה בלבד. לדוגמא: בול מכתבים שאינו חתום המיועד להדביקו על גבי מעטפה ולשולחו בדואר דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס, אמנם אם חשב מערב שבת שלא להשתמש בו לצורך משלוח מכתב אלא לשם "אסיפת בולים" מותר לטלטלו בשבת.
כלי זכוכית שמוקצה מחמת חסרון כיס (כגון: כלי העומד למכירה) שהחל ליפול לכיון הרצפה, מותר לתופסו באויר כדי למנוע את שבירתו, שהרי בלאו הכי יצטרך אחר כך לטלטלו בשביל שלא ינזקו בני הבית משברי הכלי.
כלי העומד לסחורה – ואפילו הוא כלי שמלאכתו להיתר, וגם אם אינו בעל ערך רב – אם בעליו מקפיד עליו שלא להשתמש בו אפילו לצורך עצמו, דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו גם כשצריך להשתמש בכלי עצמו. ועל כן כלי סעודה העומדים למכירה אם מקפיד שלא להשתמש בהם, אסור לטלטלם בשבת אף לא לצורך אכילה בהם.
מיני אוכלים (ירקות פירות, לחם שתיה וכדומה), אף אם עומדים למכירה אין בהם דין מוקצה כלל, ומותר להשתמש מהם לצורך השבת.
לפי זה יוצא: אדם שיש בבעלתו חנות ובשבת באו אורחים ורוצה לקחת מחנותו מצרכים: אוכל, שתיה וכדומה – מותר לקחת, כלים וכדומה – אסור.
הקונה חפץ לפני שבת והחליט להחזירו לחנות, דין החפץ כמוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי כעת מקפיד שלא להשתמש שהרי אם הוא יתקלקל לא יוכל להחזירו לחנות.
מוקצה מחמת חסרון כיס שנשבר או נתקלקל בשבת, אפילו שכעת כבר אין הבעלים מקפיד עליו, עדיין דינו כמוקצה מחמת חסרון כיס עד לצאת השבת. [ובמקום שיש חשש שינזקו משברי הכלי או שהשברים מלכלכים את הבית, מותר לטלטלו לאשפה]