ציור- האמן ר' יואל וקסברגר ©
חידושים וסיפורים נפלאים לפרשת בראשית – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (א, א )
אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשו חז"ל: בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית (רש"י ) היה אומר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע בדרך צחות: כוונת דברי רש"י אלה בפתיחתה של התורה היא להורות ולהזהיר, לכל מפרשי התורה, שלא לעקם את הכתובים ולדרוש אותם ככל העולה על דעתם, אלא "אין המקרא הזה אומר" – מבקש מאיתנו – "אלא, דרשני" כמו שדרשו חז"ל! תדרשו אותו בדרך חז"ל וברוחם, והיינו, "בשביל התורה" – לפענח רזיה וסודותיה – ו"בשביל ישראל" – להורות מוסר לעם וללמדם דרכי ה', אבל לא ללכת ולפרש רחוק מכך!.. . (פנינים )
"ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" (א, ג )
יהודי שבא לפני הקב"ה בתפילה: ואומר "אלוקים, יהי אור", האר לי באורך, עד מתי אשקע בחושך, מיד "ויהי אור", השם יתברך מאיר לו .(רבי נח מלכוביץ)
"ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" (א, ג )
הצדיקים נקראים בשם "אלוקים", ככתוב (שמות ז) "ראה נתתיך אלוקים לפרעה". כאשר הצדיק רואה שחסר לאדם דבר מה בגשמיות או ברוחניות, ואומר – "יהי אור", אזי "ויהי אור" – אמירתו מתקיימת. (הבעל שם טוב)
"יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (א, יד)
כאשר שיגרו הרוסים את החללית לירח טענו המדענים בשעתו שיהיה אפשר לגור שם. שאלו את הגאון ר' יצחק זאב מבריסק זצ"ל האם יתכן הדבר? ענה הגרי"ז, את בריאת הירח ותפקידה כתבה התורה, "להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים", הרי שלכך נבראו ולא ליותר מזה, ואם כן לא שייך לבנות שם מקום ישוב. (נתיבות רבותינו )
"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (א, כו )
בדיבור זה פנה הקב"ה אל כל הבריאה כולה: "נעשה אדם", יחד. בצוותא נעשה את האדם. כל אחד ואחד ייתן לו את חלקו. צניעות ילמד מן החתול, זהירות מגזל מן הנמלה, עזות מן הנמר, גבורה מן האריה, זריזות מן הנשר וכדומה . (הגאון מווילנא )
"ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" (א, כח)
בתקופת מגוריו של האור החיים הקדוש בעיר סאלי שבמרוקו, לא רצה לעשות תורתו קרדום לחפור בו, ומצא את פרנסתו בהיותו חייט אמן ומומחה לשזירת חוטי זהב וכסף בבגדי פאר. נוהג היה להקדיש מעט זמן לפרנסתו, עשה תורתו קבע ומלאכתו עראי, וכאשר היה מרוויח בתחלת החדש די צרכו, היה סוגר את בית מלאכתו עד תחילת החודש הבא. פעם באו אליו שליחי המושל, ובידם הזמנה לשזירת חוטי זהב בבגדים הרבים שהכינו לבני המשפחה לרגל חתונת הבת. סירב האור החיים לקבל את העבודה, והסביר לשלוחי המושל שהוא הרוויח כבר החודש די צרכו. כששמע המושל את סירובו, חרה אפו וציוה לעבדיו להשליך את האור החיים הק' לגוב האריות שבחצרו, לאחר שהרעיבם כהוגן. לפליאת אנשי החצר, לא נגעו האריות בטרפם לרעה, והאור החיים ישב ביניהם כשהוא מזמר פרקי תהילים בקול ערב, והאריות כאלו מאזינים לזמרתו. מיהר המושל להעלות את האור החיים הק' מן הבור, העניק לו מתנות רבות וביקש את סליחתו על שפגע בכבודו, ושם שמים התקדש ברבים .
"אשר ברא אלוקים לעשות" (ב, ג )
לעשות – לתקן (רש"י ) הווי אומר שהקב"ה ברא את עולמו בצורה שהעולם זקוק לתיקון. התיקון הוא המשכת אור אלוקי לעולם. את האור מוריד האדם על־ידי קיום המצוות, ובזה הוא מתקן את הבריאה ומביא אותה לכלל שלמותה . (ספר המאמרים לריי"צ – תרצ"ז )
"וייצר ה' אלוקים את האדם" (ב, ז)
בבריאת האדם לא נאמר "כי טוב", מפני שכל היצורים האחרים היו שלמים בעת בריאתם, ותיכף ומיד היה אפשר לעמוד על טיבם, אבל לאדם ניתנה בחירה חופשית, ולכן אין לומר עליו מראש "כי טוב", אלא יש להמתין ולראות מה יוצא ממנו . (כלי יקר )
"וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (ב, יט )
הגה"ק בעל הנתיבות המשפט זי"ע היה נקרא בשמו – רבי יעקב מליסא, ואילו אביו – גם היה נקרא רבי יעקב . הגם שבנו (רבי יעקב מליסא) נולד בחייו, היה קרוי כשמו . כיצד אירע הדבר? אביו של אותו גאון וקדוש היה אחד הלמדנים המפורסמים באותה תקופה, אך יותר מכל היה ידוע במידת התמדתו העצומה בלימוד. והנה, כשנולד בנו, שעתיד להאיר עיני ישראל בתורתו ובקדושתו, והגיע מועד הברית, היה שקוע ראשו ורובו בפענוח סוגיה קשה, וכשהמוהל הגיע לקטע "ויקרא שמו בישראל", חשב אבי הרך ששואלים אותו כיצד קוראים לו-עצמו, לאב, וענה: "יעקב"… אביו של בעל ה"נתיבות" לא חשש ממה שאירע לו, וכי עשה זאת במזיד? הלא המעשה היה מחמת עוצם דביקותו בלימוד התורה ! ויתירה מכך: כל פעם כאשר בעל ה"נתיבות" עלה לתורה, והגבאי קרא לו "יעמוד רבי יעקב בן רבי יעקב", מן הסתם לטשו המתפללים את עיניהם וביררו כיצד קרה הדבר, ואז סיפרו את המעשה המופלא מגודל התמדתו של האב, וכך התקדש שמו יתברך ותורתו הקדושה.. . מעשה נוסף, סיפר הגה"ק הסטייפלער זי"ע, שלהגה"ק רבי יהושע מקוטנא בעל הישועות מלכו זי"ע, היה בן מופלא ומופלג בתורה, וכשהשיאוֹ לבת זוגו היה שם הכלה כשם אימו של החתן, זוגתו הרבנית של הגאון . כששאלוהו מקורביו כיצד הוא עושה זאת ואינו חושש מצוואת רבי יהודה החסיד שכתב שאין לקרוא לכלה וחמותה באותו שם, השיב תשובה מעניינת: זוגתי אינה קרויה בשמה, הרי אם מישהו רוצה לקרוא לה, הוא אומר 'הרבנית', ולכן אין זה נקרא שהכלה קרויה בשם החותנת.. . (פנינים )
"ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה" (ב, כ)
בירושלים עיה"ק התגורר הרה"צ רבי אלעזר מאושפיזין זצ"ל, חתנו של הרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע . אחד מבאי ביתו של הרבי מאושפיזין הכניס את בנו לבריתו של אברהם אבינו ע"ה, אך לא הזמין את רבי אלעזר להשתתף בברית. לאחר כמה ימים, כשבעל הברית הגיע לביתו של הרבי, שאלו הרבי מדוע לא הזמינו לברית, שמא יש בלבו עליו? התנצל האברך ואמר: רבי, אין לי שום קפידה, אך שלא הזמנתי את הרבי מכיון שכל הכיבודים היו תפוסים, בכיבוד סנדקאות הייתי מוכרח לכבד את אבי, ואמירת הברכות לחותני, וכסא של אליהו – לראש הישיבה שאני לומד בישיבתו. לא נותר אלא הכיבוד של עמידה לברכות, וחשבתי שאין זה כיבוד מספיק לפי רום מעלת כבוד הרבי, על כן העדפתי להתעלם ולא להזמינו כלל. חייך רבי אלעזר ואמר: טעות בידך! עמידה לברכות – כיבוד חשוב ונעלה הוא, וראיה לדבר, שכתוב "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו" הקב"ה עצמו כביכול אחז את החיות והעופות בעת שאדם הראשון הקריא את שמותיהם, קל וחומר לבשר ודם שחשוב ומכובד הוא בשבילו לאחוז את התינוק בשעה שקוראים את שמו . (לב ישראל )
"הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" (ג, טו )
אחת מהקללות שקילל הקב"ה את הנחש היה: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" – האדם יכה אותך בראש, ואילו אתה תכיש אותו בעקבו . ונשאלת השאלה – איזה קללה גדולה יש כאן, הרי סוף כל סוף גם הנחש מסוגל להכיש את האדם ולהמיתו, ומה זה משנה איפה בדיוק זה יקרה, בראשו או בעקבו ? אלא מסביר הגה"ק רבי איצל'ה בלזר מפטרבורג זי"ע – הסבר עמוק ונפלא יש כאן והוא חיזוק גדול עבורנו במלחמת היצר ! ידוע מה שכתוב בזוהר הק' (א. לה) "נחש זה הוא יצר הרע, הוא מלאך המות". והנה, ליצר טוב יש נו מעלה יותר מהיצר הרע, כי היצר טוב, בכוחו להטות לב האדם ולהפכו מרשע לצדיק, ברגע אחד, ואז נעשה בעל תשובה. אבל מה שאין כן ליצר הרע חסר אותו כח להסית אדם ישר וצדיק, שיהפוך עורו פתאום לרשע גמור, וימיר את דתו, רק הוא מושכו ומקלקלו אט אט, מורידו ומשפילו מדרגה לדרגה עדי תהום. זהו שאמר וקילל הקב"ה להנחש: "הוא ישופך ראש" – האדם מסוגל לעלות בבת אחת ולנשוף לנחש – הוא יצר הרע – בראשו, אולם "ואתה תשופנו עקב" – ראשית דרכך לשוך אותו בעקבו בלבד, ורק משלב לשלב תצליח להתגבר עליו יותר ויותר.. . (פנינים )
"ארורה האדמה בעבורך" (ג, טז )
אשת הרמ"א נודעה בצדקותה כבתו של רבי שלום שכנא, עליו כתב הרמ"א בתשובה (סה) 'נר ישראל אשר נודע בשערים ראש הגבורים, משיח ה' רב הרבנים גאון הגאונים נשיא ישראל' . כשנפטרה אשתו של הרמ"א, הספידה הרמ"א בקול מר והכל התפלאו למשמע דבריו. הוא פתח ואמר עליה את הפסוק ב מלכים (ב, ט) 'פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא'… היו שלא הבינו למה נתכוון באומרו 'ארורה' בעת הלויית רעייתו הצדקנית, אך הרמ"א המשיך וביאר את כוונתו באומרו: האדמה שנתאררה מחמת חטאו של אדם הראשון – 'הארורה הזאת' – נפקדת ובאה על תיקונה, מלשון 'וה ' פקד את שרה', רק בשעה שהיא קולטת גופתו של צדיק בקרבה . גופתה של צדקת ובת מלך זו, סיים הרמ"א את דבריו, אשה צדקנית זו שהיתה בתו של הגאון רבי שלום שכנא לא מתה אלא מחמת חטאו של אדם הראשון, שכן לא היו לה חטאים אחרים, שכל ימיה גמלה אך טוב עמי ועם כל אדם, ואם נקברת היא באדמה הארורה, זהו התיקון הגדול בעבורה ובעבור האדמה כולה .
"אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך… ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך… ולאדם אמר… בזעת אפיך תאכל לחם…" (ג, טז – יט)
בגמ' בבא מציעא (נט, א) דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, דהיינו שרבא ציוום לכבד את נשותיהם בשביל שיתעשרו, שכשמכבד האדם את אשתו הרי זה סגולה לעשירות. ומה הטעם? שמעתי לפרש בזה שהיות והאשה נתקללה שהאיש ימשול בה, והאיש נתקלל בזיעת אפך תאכל לחם, אומרים מן השמים אם אתה אינך לוחץ עליה את קללתה של "והוא ימשול בך" והנך מכבדה ומוקירה, כמדה כנגד מדה אף לא ילחצו עליך את קללתך של "בזיעת אפך תאכל לחם" ותזכה לעשירות.. . (רבי אלימלך בידרמן )
"לפתח חטאת רובץ" (ד, ז)
מסופר על הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זיע"א, שבהיותו ילד עשה איזה מעשה ילדות כמעשה הילדים. גער בו אביו הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א והוכיחו . אמר לו הילד ומה אעשה והרי יש לי יצר הרע המפתה אותי, אמר לו אביו אדרבה ממנו תראה ותקח מוסר, הוא היצר הרע נאמן בשליחותו לפתות את האדם ועושה מלאכתו באמונה כאשר נצטווה. השיב הילד אבל היצר הרע אין לו יצר הרע להסיתו לבל יעשה תפקידו, ואילו לי יש יצר הרע .
"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנוכי" (ד, ח-ט )
כל הלומד את פסוק זה יראה מיד שמקרא קצר הוא, מכיון שלא כתוב מה קין אמר אל הבל. אבל הגר"א מוילנא זי"ע הסביר את פסוק זה, כך: נראה לומר על פי מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, פרק כב), כי הבל היה גיבור יותר מקין, ולוּ היה קין רוצה לריב איתו ולהורגו לא היה יכול לו . מה עשה קין, הלך אתו בעורמה וברמאות, דיבר איתו בשפת חלקות וקר א לו תמיד "אחי", כדי שהבל לא יישמר מפניו. זהו ויאמר קין אל הבל "אחיו" – דיבר אתו תמיד באחוה, לכן – ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. וזהו שאמר ה' לקין – "אי הבל אחיך" – איה האחווה שהראית תמיד להבל, והשיב קין – לא ידעתי, לכאורה היה לו לומר, אינני יודע, אלא שבעבר גם כן לא ידעתי מזה, לא היה לבי שלם איתו.. .
"וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" (ד, טו )
פשוטו של מקרא – קין פחד שייהרג ע"י כל מוצאו, ולכן הקב"ה לקח אות משמו (אות ה') ושם על מצחו של קין כשמירה – לבלתי הכות אותו כל מוצאו (רש"י) . במדרש מובא, ר' אבא אמר 'כלב' מסר לו, טעם הדבר לפי המסופר שם, שהבל היה גיבור מקין והתגבר עליו הבל תחילה והפילו ארצה להמיתו, והתחנן קין לפני הבל שירחם עליו ולא יהרגהו, ולאחר שהניחו קם עליו ויהרגהו. רואים אנו שקין היה לקוי במדת "הכרת טובה", ולא זכר את חסד אחיו שחמל עליו כשהיה מסור בידו. והנה ידוע שהכלב מדתו להכיר טובת בעליו עמו בספקו מזונותיו המועטים, ועל כן הוא נאמן לבעליו ושומרו ביום ובלילה, לפיכך מסר הקב"ה לקין 'כלב', שילווהו תמיד ויזכירהו מדת הכרת טובה.. . מכאן – המשיך החפץ חיים – לכל אדם לזכור תמיד טובת מיטיבו ולהכיר טובה להקב"ה על חסדיו עמו, שאם לא כן הרי הכלב כבר עדיף ממנו בזה.. . (פנינים )
"ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים" (ו, ב)
אל מעונו של הגאון רבי חיים קניבסקי זיע"א, הגיע בחור ירא שמים ומוכשר, ובלב נשבר סיפר, כי כל הנסיונות שלו למציאת זיווג הגון עולות בתוהו . בכל נסיון והצעה חדשה, מיד לאחר הפגישה הראשונה, מתקבלת תשובה שלילית ואף לא פעם אחת ניתנה לו הזדמנות שנייה לקיום מפגש נוסף לקידום ההצעה . הסיבה לכך הייתה צלקת גדולה ונוראה שבפניו, היא זו שככל הנראה גורמת לדחיית כל ההצעות, למרות היותו בחור בעל מידות נעלות ותלמיד חכם. הגר"ח יעץ לבחור, כי בהצעה הבאה, בתחילת השיחה יחשוף ויגלה את "סיפור הצלקת", כיצד קרתה צלקת זו בפניו . ואכן, בפגישה הקרובה, פתח הבחור וסיפר למדוברת בתחילת פגישתם, כי לפני מספר שנים, בהיותו בירושלים, שמע זעקות שבר מאחת הסימטאות, וכשפנה לשם ראה נער ערבי רודף אחרי נערה יהודיה ומנסה לפגוע בה. הבחור רדף אחר הערבי והצליח להפילו ארצה, ובמהלך הזמן הזה, ניצלה הנערה היהודיה מזממו של הערבי, והצליחה לברוח מן המקום ולהגיע למקום מבטחים. תוך כדי המאבק, שלף הערבי חפץ חד, והשחית את פניו של הבחור. הערבי הצליח לברוח, והבחור פונה לקבלת טיפול רפואי . כאשר המדוברת המוצעת שמעה את סיפור המעשה, החלה לבכות והיתה נסערת נפשית, ואמרה לבחור, שכבר כמה שנים היא תוהה, כיצד תוכל להודות לבחור האלמוני שכמלאך מן השמים הופיע והציל אותה מיד בן העוולה.. . בסייעתא דשמיא השידוך הסתיים ונגמר בכי טוב!…