כיצד מבקשים אנו  "כתבנו בספר צדיקים" ?

שה' יתברך יגזור עלינו שנה מברכת בגשמיות, אנו מבינים. אך עדין קשה, מה שייך לבקש, שה' יתברך יקבע את מצבנו הרוחני כצדיקים, הרי לכאורה זו מציאות, ואם אנו צדיקים באמת, הרי שנכתב בין הצדיקים גם מבלי שנבקש על כך, ואם איננו צדיקים, איך יכולה תפלה להועיל לשנות את מצבנו, שנכתב בין הצדיקים?

ואי אפשר לומר שאנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יותר לנו על העברות שלנו וממילא נחשב לצדיקים, שהרי אמרו חז"ל (ב"ק נ.): "כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא, יותרו חייו", מפני שחטא הוא מציאות של טומאה שאינו יכול להתבטל, אלא רק על ידי עונש או תשובה (עיין נפש החיים, ש"א פי"ב, ש"ב פ"ח), והאומר שהקדוש ברוך הוא יותר לו על מציאות שיצר, אינו מבין את מהות החיים, שכל מטרתם היא שהאדם ייצר בנפשו מציאות רוחנית של מצוות ומעשים טובים, וימנע מלייצר מציאות של טומאה, והחושב שאין קשר בין מעשיו למציאותו והויתו הרוחנית, שחושב שאפשר למחוק חטאים סתם כך, אם כן, הוא מותר על מהות חייו ומטרתם.

 

תפילה על יראת שמים, כיצד ?

עוד יש לשאול, איך אנו מתפללים "ובכן תן פחדך על כל מעשיך", כלומר, תן אתה בלבנו יראת שמים, הרי אמרו חז"ל: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" (ברכות לג.) ? אם כן, עלינו לעמול בעצמנו, להכניס בלבנו יראת שמים, ולא לבקש מה' יתברך שיתן יראתו בלבנו.

אמנם אפשר לומר, שאף במה שנוגע לעבודת ה' ויראת שמים, תפקידו של האדם הוא רק לפתח פתח כחדו של מחט, והקדוש ברוך הוא יעזרהו וישלים לו את מדרגתו הרוחנית כפתחו של אולם. אם כן, עצם הדבר שאנו בוחרים לבקש מה' יתברך שיתן בלבנו אהבתו ויראתו ואת הרצון לעשות כרצונו, זהו הפתח הקטן כחודו של מחט שאנו פותחים, ואז הקדוש ברוך הוא ימלא את בקשותינו הרוחניות כפתחו של אולם.

 

אלא התפלה היא שאיפה המשנה את המהות

כפי שמובא ב"שפתי חיים" להגאון הרב חיים פרידלנדר זצ"ל: תפלה אמיתית היא הגלוי והביטוי לשאיפות הפנימיות העמקות של נפש האדם, המשוות את מהותה הרוחנית. זוהי הגדרה עמוקה של מהות התפלה. ועתה נרחיב ונבאר את הדברים:

"ומה היא הנפש, זו תפלה, כמו שנאמר (שמואל א' א, טו): "ואשפך את נפשי לפני ה" (רש"י ברכות ה: ד"ה טורף), דהיינו, מהות הנפש היא תפלה" (עיין מכתב מאליהו ג, עמ' 68). והראיה לכך היא מהפסוק שאמרה חנה, מכך שתיארה את תפילתה בבטוי "ואשפך את נפשי" [ולא אמרה "ואתפלל לפני ה' "], ראיה שתפילה אמיתית היא ביטוי למהות הנפש, כי תוכן התפילה מגלה את מדרגת הנפש של המתפלל ["ואשפך" הוא משל להתגלות פנימיות הנפש בחוץ, כמו שהשופך מים מן הכלי, מוציאם מפנים הכלי החוצה].

 

הנפש מקור הרצונות והשאיפות

כדי להבין היטב את הקשר שבין הנפש לתפלה, עלינו להסביר מהי הנפש?

הנפש היא מקור הרצונות והשאיפות, כפי שאמר אברהם לבני חת (בראשית כג, ח): "אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני", ובאר רש"י "נפשכם" רצונכם. הנפש הטובה רצונה רק בטוב, והנפש הרעה חפצה לעשות רע, [והבינונים, שבנפשם מעורב הטוב והרע, רצונם מתחלף, פעם ישתוקקו לעשות טוב, ופעם ירצו ברע]. לכן אמר הכתוב (ויקרא ד, ב): "נפש כי תחטא בשגגה", כי הנפש היא הרצון המביאה לחטוא, ואף על פי שלא חטא במזיד, אבל גם אנוס אינו, כי כל שוגג נובע מרצון לא טוב, והוא רצון לפריקת על במידה מסוימת, כי הוא חסר רצון לשים לב לפני כל מעשה שעושה האם הוא מותר או אסור. אלו היה לו רצון חזק שלא להיכשל, היה נזהר ושם לב שלא יחטא כלל. וכן באר הרד"ק (ספר השרשים, שורש נפש): "נפש כי תמעל" (ויקרא ה, טו), "ונפש כי תחטא" (שם ה, א), לפי שהיא הנפש בעלת הרצון והתאוה, תלה החטא והמעל בה… וכן אמר "אל תתנני בנפש צרי" (תהלים כז, יב), כלומר, ברצונם ובתאותם.

 

תפילה היא בטוי לשאיפת הנפש

נמצא, שמהות הנפש היא הרצון והשאיפה, ומה שאדם שואף, אותו הוא מבקש. אם כן, בקשה כנה ואמיתית נובעת מהשאיפה, ומגלה אותה. כאשר אדם מכיר שה' יתברך הוא היחיד היכול למלא את בקשותיו שאיפותיו, אז הוא פונה אליו בתפלה, בין אם שאיפותיו הן בעניני העולם הזה, והן אם הוא שואף לרוחניות בתפילה.

לסכום: המתפלל, מבקש מה' יתברך שימלא את שאיפותיו, שהן המהות והמציאות של נפשו. אם כן, "הנפש זו תפילה", כי התפילה מבטאת את מהות נפש המתפלל.

 

מהות החיים – השאיפה

זאת ועוד, השאיפה והרצון הם מהות החיים והביטויים, כי כל עוד יש לאדם שאיפות, הרי הוא חי ברוחניות ובגשמיות, דהיינו, כאשר יש לאדם שאיפות רוחניות להתעלות בתורה, במצוות ובמידות והוא משתדל ועמל בכך, הוא הנקרא חי חיי הרוח, אבל מי שחדל מלשאוף, בוודאי אינו עולה במדרגתו הרוחנית, אזי במובן הרוחני הינו מת. וכן הוא הדבר גם בגשמיות כל זמן שיש לאדם את הרצון לחיות, הרצון הזה בעצמו מחיה אותו במידה מרובה כזו, עד שאפילו חולים מסוכנים, שרצון החיים שלהם חזק, הסיכוי להחלמתם גבוה הרבה יותר מחולים אחרים באותו מצב שאיבדו את רצון החיים והתייאשו ממצבם.

 

השאיפה והתפלה הן חלקנו בהשגת יראת שמים

על פי האמור מתורצת השאלה: כיצד אנו מבקשים מה' יתברך יראת שמים, הרי הדבר תלוי בבחירתנו? כי אדרבה, הרי התפלה הכנה היא תוצאה וביטוי של השאיפה האמיתית המגלה והמביעה את מהות הנפש, אם כן, התפלה על יראת שמים היא הוכחה על שאיפה ורצון להיות ירא שמים מתוך ההרגשה שזה מה שחסר לנו ומתוך ההכרה שאין ביכולתנו להשיגה בשלמותה, השאיפה הזו נובעת ממהות הנפש והיא גם קובעת בנפשנו מהות של יראת שמים והיא כל חלקנו ובחירתנו להיות ירא שמים. ובכך שאנו שואפים ליראת שמים, עשינו את המוטל עלינו, ואז מוסיף ומשלים לנו ה' יתברך יראה על יראתנו. נמצא, שהשאיפה בתפילה היא היא הבחירה שלנו, ולכך אנו מבקשים "ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך".

 

 

קרדיט: "תורת אמת" מאגר תורני חופשי לכבוד השם יתברך.