סיפר הגאון רבי אברהם יוסף שליט"א בנו של מרן הגר"ע זצ"ל: פעם אחת שלח אותי אבא זצ"ל, להחזיר ספר לבית מסחר ספרים 'העור'. בית מסחר זה היה ממש בסוף רחוב זוננפלד שבירושלים. אני מחזיר את הספר ושואל איפה נמצא בעל הבית, הוא ניגש אליי ואומר לי: "זה אני". אני אומר לו: אבא שלח אותי עם הספר. הוא אומר לי: "מי זה אבא?" אמרתי לו, ואז הוא אומר לי: "אתה לא מכיר את אבא שלך!" חייכתי. אני לא מכיר את אבא שלי? "כן, בא ותשמע", והוא מתחיל לספר:

"אתה רואה את הסולם הזה? אבא שלך היה עומד ליד הסולם הזה, עם הספר ביד שלו ולומד. נכנס לכאן הרב בענגיס מהעדה החרדית, ראה את האברך הצעיר עם הספר ביד, כל כמה דקות הופך דף, ואז הוא אומר לי – 'תגיד לי, אין לכם מה לעשות (אז ספר היה בעל ערך, כי הנייר היה מתפורר, זה לא היה קל למצוא ספרים, כל ספר היה יקר מאוד), ככה אתה נותן לו לדפדף?' אמרתי לו: כבוד הרב, תלך תראה איזה ספר יש לו ביד, תראה איזה תשובה, תנסה להיזכר איזו תשובה שלפני כן, תשאל אותו ותראה מה יהיה.

"הספר היה 'נודע ביהודה', הוא הסתכל באיזה סימן, זכר סימן שלפני כן והחל לשאול את אבא, 'מה דעת כבודו בעניין זה וזה'. אבא אמר לו: 'כן, יש פה תשובה', וציטט לו את כל התשובה בעל פה. הרב בענגיס היה כולו מלא התפעלות. 'מאיפה צילם את הכל, איזה אדם זה, איך הוא ציטט את הכל מאיפה הוא ידע את הכל?… זה אבא שלך! אבא שלך היה לוקח ממני ספר בלילה, מחזיר לי אותו בבוקר – כשהוא כבר גמר את הכל! צילם את כולו! זה אבא שלך!"

חזרתי הביתה, באתי לספר זאת למו"ר אבי, והוא השתיק אותי ואמר: "מה אתה מדבר שטויות? תלך מפה!"… הא לא רק ברח מהכבוד, אלא גם כשהיו קצת מפארים אותו, הוא היה מצטער צער אמיתי, ראו על הפנים שלו איך שכואב לו מכל הדיבורים האלה, זו הנהגה. גם בהיותו ענק שבענקים, תמיד היה בצניעותו נחבא אל הכלים, תמיד הוא ברח מכל הפרסומות, ברח מכל ההתרברבות – אלא אם כן היה זה לתועלת.

(גיליון 'ברינה יקצורו')  באדיבות "דרשו"