ליקוטים וסיפורים לפורים תשע"ט – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"

כן תהיה לנו' מתוך הרחבת הדעת. אמן חידוש גדול, מביא מרנא ורבנא בעל החתם סופר זי"ע שקיבל מאת רבו הקדוש בהאי לישנא (מובא "דרושים ואגדות חתם סופר" עמ' רמה):"קבלתי מרבי הרב מהו' מענדלי ליליג זצ"ל, שהיה רב בבית המדרש דקהילה קדושה פרנקפורט-דמיין, שקיבל מהגאון בעל 'שב יעקב' זצ"ל, שכל העוסק בתורה [בפורים] בין מגילה דלילה למגילה דיומא, מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כך קבלתי סתם, וטעמא לא ידענא". ('ספרא דמלכא' – הרב שמואל צבי גנץ שליט"א)

בפורים נאמר "כל הפושט יד, נותנים לו!".

וזו דרגה גבוהה יותר מיום הכיפורים שבו משוועים ומעתירים ולא תמיד נענים. לכן, אומר החידושי הרי"ם, ציוו חכמים להשתכר ויסיחו דעתם מן ההזדמנות פז להיענות בכל ענין, פן ישאלו שלא כהוגן ויבקשו יותר מדי. גודל מעלת וקדושת הזמן של קריאת המגילה. סיפר הגה"צ רבי אהרון טויסיג שליט"א סיפור נורא, בו רואים את גודל מעלת הזמן של קריאת המגילה. הרה"ק בעל החקל יצחק מספינקא זי"ע היה מספר בכל שנה אחר שגמר עריכת הסדר בליל ב' של פסח, שאביו הרה"ק בעל האמרי יוסף זי"ע היה רגיל לספר אחר שגמר העריכת הסדר בליל ב', מעשה שהיה עם אברך אחד שערך את הסדר בליל השני ואמר שיר השירים והאריך בסיפורי יציאת מצרים, ועדיין לא חטפתו שינה ולא רצה ללכת לישון, התיישב בדעתו שהיות שביום ב' דפסח הוא זמן של "סעודת אסתר" (אז ישבה אסתר ואחשוורוש למשתה היין, ואז התחננה לפניו שיבטל את הגזירה). לכן יקרא עכשיו את המגילה. כשסיים לקרות את המגילה, ראה שבאה אליו "רוח" וביקשה "תיקון" לעצמה. שאל אותה האברך, איזו שייכות יש לך אלי ומה רצונך ממני? התחילה הנפש לספר כי ישנן נשמות שהרבו לחטוא כ"כ בזה העולם, שאף אחרי שקיבלו את העונש שלהם בשמים, בכל זאת, אין ביכולתם להיכנס לגן עדן עד שתהיה להם זכות מיוחדת. אבל בכל שנה בשעת קריאת המגילה פותחין שערי גן עדן, ואז יכול כל אחד להיכנס. וחודשים רבים לפני זמן הקריאה עומדות אלפים ורבבות נשמות בשער ומחכות לפתיחתו, ואולם מכיוון שקריאת המגילה אינה אלא שעה שעתיים או שלוש, על כן מי שמספיק להיכנס קנה עולמו, ומי שנשאר בחוץ נאלץ לחכות עד שעת הקריאה של השנה הבאה. והנה, זה כמה שנים הנני עומד על שערי גן עדן ובגלל הדוחק הרב לא הצלחתי להיכנס, ובשנה האחרונה סגרו את השער בדיוק כשהגיע תורי להיכנס, והתיישבתי בדעתי שלא אזוז ממקומי עד שיקראו את המגילה בשנה הבאה. ויהי לפתע בעמדי שם ומחכה שיגיע הזמן להיכנס, שמעתי שקוראים את המגילה בליל פסח, מיד התחלתי לדפוק על שערי גן עדן שיניחוני להיכנס שהרי קוראים את המגילה, יצא אלי שומר הפתח ואמר: הן אמת שקוראים כעת את המגילה אבל אין זה זמן קריאתה! השבתי לו, מאי נפקא מינה אם זמן קריאה הוא עכשיו או לא, הרי מכיוון שקוראים את המגילה מחוייב אתה להכניסני. עוד אנו מתווכחים, יצא הקול מבית דין של מעלה לאמר: האמת היא כדברי השומר שקריאת המגילה אינה מועלת אלא בזמנה, אבל אם יפסוק האברך שקורא כעת את המגילה, שהנך יכולה להיכנס, אזי יפתחו לך השער ותכנסי! ועכשיו אני מתחננת אליך אנא! הצילני מרדת שחת!… ומיד פסק האברך לתת לה להיכנס, ותיקן את נשמתה כדי שתוכל לנוח בשלום ובשלווה בגן עדן.
עד כאן סיפור המעשה!… כשהיו "זקני החסידים" מספרים את הסיפור הנ"ל, היו רגילים לומר: כי רבינו בעל האמרי יוסף זי"ע היה דייקן גדול בסיפורי עובדות, ולא היה מדרכו לספר שום סיפור מבלי שיזכיר את שם בעל המעשה, או שיגיד בשם תלמידי הבעש"ט. ובסיפור זה, שסתם ולא פירש מי היה "האברך" הזה כנראה שכוונתו היה על עצמו, אך מפאת ענוותנותו לא הזכיר מי היה אותו אברך!…

 

״אם על המלך טוב ייכתב לאבדם״ (ג, ט)

מסופר, שפעם הסב הגאון רבי חיים מוואלז'ין לסעודת פורים, שבמהלכה הגיעו עניים רבים לקבל מתנות לאביונים, וכל הפושט יד נותנים לו. אחד העניים יהודי זקן, לאחר שפשט יד וקיבל מטבע אחת, ביקש מרבי חיים מטבע נוספת, בהבטיחו: "אם תיענה לי – אשמיע באוזניך חידוש מעניינא דיומא". נעתר לו רבי חיים, ואז שאלו הזקן: היכן נרמז במגילה מה שאמרו חז"ל במדרש שגזירת הכליה בימי המן נחתמה בטיט ולא בדם, ומשום כך עלה בידי מרדכי לבטל את הגזירה על ידי התשובה והצום? כך שאל הזקן – ומיד גם השיב: הדבר נרמז בלשון הפסוק "אם על המלך טוב ייכתב לאבדם", וכן להלן (ט, כב):

 

"כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם",

ואת "לאבדם" יש לקרוא לא=בדם, כלומר: שהגזירה לא נחתמה בדם, אלא רק בטיט. רבי חיים התפעל כל כך מחידוש זה, ובביקורו הקרוב בווילנא, סיפר זאת לרבו הגר"א, שהתרגש ואמר לו: 'הזקן שאמר לך דבר זה – הוא הזקן שגילה זאת למרדכי הצדיק, וזהו אליהו הנביא!' (כמוצא שלל רב)

 

"אם מזרע היהודים מרדכי" (ו, יג)

אמרה זרש להמן 'אם מזרע היהודים מרדכי', ותיבת מזרע נראית כשפת יתר, דהיתה יכולה לומר בקוצר אמרים 'אם מהיהודים מרדכי'. מבאר ה׳תפארת שלמה' (רמזי פורים ד״ה אם מזרע) בדרך רמז, שבני ישראל דומים לזרעים בשדה , ואף כאשר הם נרקבים וכלים

 

"'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"

כן תהיה לנו' מתוך הרחבת הדעת. אמן כזרע הזה אינם מתייאשים לעולם, ואדרבה, רקבון ושפלות זו גורמים להם לצמוח ולגדול כאילנות הללו שתחילת בריאתם מדבר שזרעו כלה. וזהו מחיית עמלק להתחזק מהמצב השפל ביותר.

 

"על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (ט, כו)

וקשה מדוע לא קוראים לימים האלה ״פור״ ומדוע ״פורים״, ויש לומר שהשם פורים כולל כל הימים טובים פ'ורים ו'פסח ר'אש השנה יום הכיפורים מ'תן תורה. (חיד״א)

 

"על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (ט, כו)

ולכאורה, אם קראו לימים האלה על שם ה"פור" לשון יחיד, מדוע קראו להם "פורים" לשון רבים? שיכור אחד שלא רצה שבניו ילמדו ממנו להשתכר, אמר להם סימן שידעו מתי צריכים להפסיק לשתות. "אתם רואים את שני האנשים שנמצאים במדרכה ממול?" שאל אותם, "כאשר תראו שיש שם ארבעה אנשים תדעו שצריכים לחדול מהשתיה". "אבל אבא", נענו בניו, "יש שם רק אדם אחד"… כך נפרש בדרך צחות: על "כן" (כ"ן בגימטריא יי"ן), בשל היין הרב ששותים היהודים בחג זה, קראו לימים האלה "פורים" על שם הפור. כל בקבוק נדמה להם כשניים… (ישראל קעניג)

 

״ורצוי לרב אחיו״ (י, ג)

ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין (מגילה טז:) בכתב סופר הביא בשם אביו החת״ס על מה שפרשו ממנו מקצת סנהדרין משום שהיה בטל מלימודו. והקשה, הלא ודאי מה שביטל מן התורה היה על פי דין, שהרי הצלת נפשות דוחה כל התורה כולה, ואיזו טענה היתה עליו. ותירץ כי אמנם כן, ודאי נהג מרדכי כדין, אבל מכל מקום אין ממציאים לאדם מן השמים מצות פיקוח נפש וכדו' שתדחה את לימוד תורתו, אלא אם כן בשמים אין שבעים רצון כל כך מתורתו, ולכך פירשו הסנהדרין ממרדכי. ודברי פי חכם חן, והדברים עמוקים. אחד מבני העיר מעז'יבוז', שהיה עשיר מפלג ובקש למצוא חן בעיניו של רבי ברוך ממעז'יבוז', שלח אליו סכום כסף גדול כמשלוח מנות, אך הרבי סרב לקבלו ואמר: ״בשעת קריאת המגלה, עלה במחשבתי להסביר את דברי חז״ל 'הקורא את המגלה למפרע, לא יצא'. למפרע מלשון פרעון, הקורא את המגילה בשביל שיפרעו לו ממון על־כך, לא יצא ידי חובתו״…

"וישכם אברהם בבוקר"

איתא בספה״ק שיש חמשה ימים בשנה שצריך לקום בהשכמה יותר מכל השנה, ואלו הם תשעה באב, ראש השנה, יום כיפור, הושענא רבא, פורים, הדבר נרמז במילה אברה"ם בסופי התיבות של ימים אלו א' הושענא רבא', ב' תשעה באב', ר' יום כיפור', ה' ראש השנה', מ' פורים'. (מטה משה)

משלוח מנות ולא קבלת מתנות ביום הפורים,

ממש עם שקיעת החמה, נכנס אחד מאנשי בריסק לביתו של מרן הגרי"ז הרב מבריסק זצ"ל, ובידו משלוח מנות עבור הרב. ואולם, טרם קבל ממנו הרב את המשלוח, יצא מביתו והסתכל לעבר השמים, לראות האם עדיין לא שקעה השמש. הסובבים התפלאו, אבל הרב הסביר את מעשהו: למעשה איני רוצה במתנות מאף אחד, כנאמר שונא מתנות יחיה. אולם שונה הדבר בפורים, אז האנשים מביאים משלוח מנות, אם כן כל מה שלא שקעה החמה אזי עדיין פורים הוא, ומה שהביא הוא עדיין בגדר משלוח מנות, ומתר לי לקבל ממנו. אבל אם כבר שקעה השמש, הרי זו מתנה רגילה, ומתנות איני חפץ לקבל. ראו פעם אחת עם הארץ כשהוא יושב ומגרד בסכין כל שם "המן" הכתוב במגילת אסתר המודפסת בסוף החומש. גערו בו: איך אתה מקלקל את המגילה? תמה עם הארץ: הרי כתוב במפורש בתורה "מחה תמחה את זכר עמלק", אם כן צריך למחוק את שם המן מן הספר! אמרו לו: מילא שמו של המן ראוי למחוק אותו, אולם בזה אתה מגרד ועוקר גם את המילים הקדושות שמעבר לדף מול תיבת המן?! אמר להם אותו עם הארץ: הרי אמרו חז"ל 'אוי לרשע ואוי לשכנו'…
עם הארץ אחד שאל את חברו: משה רבנו כידוע נולד ביום ז' באדר, אם כן יוצא שיום הברית מילה שלו חל בי"ד באדר שהוא פורים, והשאלה היא במה התחילו אז, אם במגילה או בברית? חברו ה"גאון" עיין, יגע ומצא, ענה ואמר לו: העיר גושן מסתמא היא מוקפת חומה מימות יהושוע בן נון, ואם כן אין מקום כלל לשאלתך, כי שם קורים את המגילה ביום ט"ו ולא ביום י"ד…
'אחשוורוש רצה להאכילם בנבילות וטריפות שלא יזכו לגאולה ח"ו'

רבינו האור החיים הקדוש מבאר, שאחשוורוש רצה שבני ישראל ישארו וישתקעו תחת ידו בגלות ולא יזכו לגאולה, לכן נתחכם לעשות סעודה גדולה, שיהיו שם גם מאכלות אסורות נבילות וטריפות, ואם בני ישראל יכשלו בזה, לא יזכו לגאולה. אלא שעדיין יוכלו ישראל לטעון שהם היו אנוסים במצוות המלך אחשורוש, ופטורים מעונש, לכן נתחכם אחשוורוש גם על זה, ועשה את הסעודה 'לכל העם הנמצאים בשושן' גם הגויים וגם היהודים, ואף אחד לא מוכרח לבוא לסעודה, ומי שיש לו איזו סיבה שאינו יכול לבוא לסעודה, אם מטעמי דת, אם מטעמי בריאות, לא צריך לבוא. במקביל, הוא השקיע בסעודה הרבה ראש ומחשבה, לפתות את כולם לבוא מרצונם, ולכן השקיע בכל פרט ופרט, גם במיקום הסעודה שתהיה בחצר גינת ביתן המלך, וגם במושבים שיהיו מטות ומצעים מכסף וזהב ומכל מיני בדים ודברים מגוונים, והכלים היו עשויים מכסף וזהב, והיה יין רב כיד המלך, וסעודה במשך 180 יום, כל אלו מושגים שלא ראו ושמעו מעולם, והכל בשביל למשוך את לב היהודים לבוא לסעודה מרצונם. [ראשון לציון אסתר, פרק א פסוק ה]

 

"ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו וימלא המן חמה"

רבינו האור החיים הקדוש, מעלה כמה שאלות בפסוק זה: א. למה לא נתמלא המן חמה רק אחר כמה ימים, וכמו שנאמר 'ויהי כאמרם אליו יום ויום'? ב. מה הפירוש 'ויגידו להמן', הרי המן ראה שאין מרדכי משתחוה לו, ומה צריך להגיד לו? ג. מה הפירוש 'כי הגיד להם אשר הוא יהודי', ואיזה נתינת טעם יש בזה, הרי המלך אחשוורוש ציווה שכולם ישתחוו להמן? ומפרש רבינו הקדוש, על פי הנאמר במדרש, שהמן הרשע היתה לו צלם מרוקם ואנדרטא של עבודה זרה על בגדיו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן, היה באופן אוטומטי משתחוה לעבודה זרה שעשה, ולכן מרדכי לא כרע ולא השתחוה להמן, וכאשר היו שואלים את מרדכי עבדי המלך, למה אינו כורע ומשתחוה היה משיב להם 'כי הוא יהודי', ואסור ליהודי להשתחוות לעבודה זרה, והמלך לא גזר שימירו דתם וממילא אין לו ציווי מחמת המלך להשתחוות להמן, ולכן לא נתמלא המן חימה על מרדכי באותן ימים. אלא שנתחכמו עבדי המלך ואמרו להמן, שיסיר הצלם שעל בגדו, ועל ידי כן יתברר אם אמת מה שאמר מרדכי שהסיבה שאינו משתחוה להמן כיון שהמן נושא צלם על לבו, ואם עכשיו אחרי הסרת הצלם ישתחוה יראו שאמת דברי מרדכי. המן שמע לעצתם והסיר את הצלם, ולמרות כך לא השתחוה מרדכי לפניו, ולכן נתמלא המן חימה, שראה שהטעם שמרדכי לא משתחוה כיון שהמן אינו חשוב לו כל כך, ולא בגלל הצלם.
רבינו הקדוש מוסיף ושואל מדוע מרדכי היהודי, 'שיסה בעצמו ובעם ה' את הכלב הזה' למרות שהסיר המן את הצלם, ומתרץ רבנו, או מטעם שחשש אולי יש עבודה זרה טמונה בחיקו של המן או שהיא חקוקה בבשרו הטמא. ולפי זה מתפרשים הפסוקים באופן נפלא, כי הם אמרו להמן שמרדכי אומר, שהסיבה שאינו משתחווה כיון שהמן נושא צלם עמו, ואמרו לו שיעשה פעולה לראות האם דבריו של מרדכי הם אמיתיים וקיימים, והיינו שיסיר הצלם, וכן עשה המן והסיר את הצלם מעליו, ואחר כך כשעדיין ראה שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה, ובזה מדוייק תיבת 'לו' שראה המן, שהמניעה שמרדכי אינו משתחווה לו, היא מצד עצמו, ולא מצד העבודה זרה שהייתה עליו. [ראשון לציון אסתר פרק ג פסוק ד]

 

"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"

רבינו האור החיים הקדוש, מקשה שהיה ראוי לכתוב 'לא כרע ולא השתחווה' בלשון עבר, כי אנשים ראו וידעו שהוא לא השתחווה כשעבר המן לפניו, אבל מה שייך לומר 'לא יכרע ולא ישתחווה' שהוא לשון עתיד, וכי איך אנשים יכולים כעת לדעת, שמרדכי לא ישתחווה בעתיד? ומפרש רבינו הקדוש, שמרדכי היה עושה פעולות להודיע ולהוכיח לכולם שהוא אינו משתחווה, שאם היה רואה את המן עובר ברחוב וכולם משתחוים לו, הוא היה מגיע דוקא בסמוך אליו ולא משתחוה אליו. וכן אם מרדכי היה יושב והמן היה עובר לפניו, והיה המן יכול להבין שמרדכי קשה לו לעמוד והוא אנוס, ולכן אינו משתחווה לו, ואז המן לא היה כועס עליו. היה מרדכי היהודי בדווקא קם ממיטתו כדי להרגיז את המן, ולהראות לו שאינו רוצה להשתחוות לו, ולכן כתוב 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה', כלומר שמרדכי עושה מעשה שהמעשה מראה, שאינו כורע ואינו משתחווה בדווקא, וגם לעתיד… [ראשון לציון אסתר, פרק ג פסוק ב]

העיד מרן הרב החיד"א בספרו כסא רחמים, שראה לרבינו האור החיים הקדוש, שהיה מתענה את תענית אסתר 3 ימים רצופים, וכך הוא כותב: 'ואני הצעיר ראיתי להרב המופלא עיר וקדיש, כבוד מורנו הגאון רבנו חיים בן עטר ז"ל, שהתענה הפסקה שלשה ימים [ג' ימים רצופים לילה ויום] בתאריכים י"א וי"ב וי"ג באדר, זכר לתעניות שעשו בימי מרדכי ואסתר, והיא הפסקת שלשה ימים לילה ויום שכתב רבינו האר"י זצ"ל, שעולה במקום ארבעים יום.

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" כן תהיה לנו' מתוך הרחבת הדעת. אמן