ליקוטים וסיפורים נפלאים לחג סוכות  – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ושמחת בחגך "

פעם בערב החג, נשאל מרן הרב שך זצ״ל כיצד מגיעים לשמחת יום טוב, שהיא מצוה מדאורייתא, וענה – בקידוש תדע. תמה השואל על התשובה. הסביר לו מרן – הלא ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, כשאתה נותן שבח והודיה לבורא עולם אשר בחר בנו מכל עם, ורוממנו מכל לשון, וקידשנו במצוותיו ונתן לנו באהבה! – מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון. אני, כשאני חושב על כך, חפץ אני לרקוד, ואתה שואל כיצד מגיעים לשמחת יום טוב?…

 

"אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין"

מעשה בחסיד אחד, שתדיר היה חברו שהיה מתנגד, מקניטו ומצערו בדברים אודות נסיעתו לרבו, כי מה תועלת תצמח לו מזה, ומה הוא פועל בנסיעתו? מאידך גיסא היה החסיד מפציר בחברו המתנגד שיתלווה אליו פעם בנסיעתו אל רבו, כי אז יווכח עד כמה פועלת נסיעה אל הרבי. אך הלה בשלו, מה לי כי אסע אל הרבי? החסיד לא חדל מהפצרותיו, עד שפעם תבע ממנו במפגיע להתלוות אליו, באומרו באם לא תושפע אתה מהרבי ולא תיהפך בעצמך לחסיד, מבטיחך אני כי גם אני אחדל מהנסיעות . אותו מתנגד היה בטוח בעצמו שהוא – חסיד לא יהיה, ואם כן ירוויח ריווח גדול בנסיעתו שגם החסיד יהפוך למתנגד, לכן נתן מיד את הסכמתו לנסיעה המשותפת. ואכן בהגיע חג הסוכות, ארזו את מיטלטליהם ונסעו יחדיו אל הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זיע"א . בהגיע ליל החג כשנכנסו לסוכת הרבי, התעלף המתנגד. כשהעירוהו, סיפר שזכה לראות את האושפיזין הק' , ומיד נהפך לבו בקרבו והוא הפך לחסיד, וסיפר על המחזה לחבירו. אך חבירו אמר לו שהוא לא ראה את האושפיזין. לאחר מכן פנה החסיד אל הרה"ק מנעשכיז ותמיהה בפיו, מדוע זה ייגרע ח לקי מחברי? שעד אמש לעג לכל דברי החסידות, אך זה עתה בא הנה בזכותי וכבר זכה לראות את האושפיזין, ואילו אני לא זכיתי לגילויים שכאלה . נענה הרה"ק ואמר, הבן נא, אותו מתנגד מוכרח הייתי להראותו דבר מה על מנת למשוך את לבו ולהטותו לדרך החסידות, אך אתה שהנך אמון על דרכי החסידות ותיק וחסיד הנך, ובתור חסיד הנך מאמין באמונה שלימה, שהאושפיזין באים לסוכת הרבי, שלך גדולה משלו, אמונתך התמימה גדולה מראייתו הפשוטה שכן ראייה בעיניים יש לה גבול ומחסום משא"כ אמונה אין לה גבול ותחום .

 

"כי יצפננו בסוכה "

בנועם שיחו הסביר פעם המגיד מדובנא זי"ע, מדוע בעת תפילת נעילה נוהגים בכל תפוצות ישראל לבכות ולשפוך דמעות כמים, וכדרכו ביאר במשל, למה הדבר דומה, למלך רם ונישא שהיתה לו בת יחידה וחיפש עבורה בחור מושלם בכל המעלות . בין ההצעות הציעו לו בחור אחד ממדינה רחוקה, וסיפרו לו שהוא בנו של מלך פלוני ושמו יוצא לפניו כאהוב למטה ונחמד למטה. ואכן לאחר חקירות ודרישות עשה המלך את השידוך, וכל בני העיר צהלו ושמחו בשמחת מלכם האהוב . לאחר החתונה דרש החתן מבת המלך שתבוא לדור עימו בעירו, בתחילה ניסתה לסרב, כי איך תעזוב את ארמון המלך, אך הוא עמד על שלו עד שבלית ברירה הסכימה לעבור לאותה מדינה רחוקה. כאשר הגיעו להתם, התברר לה שבעלה אינו בן מלך כלל, והוא אינו מתנהג כלל בגינוני מלכות רק כאחד הריקים, ולכן סבלה ממנו צרות רבות ורעות, אך מחמת המרחק שהיה בינה לבין אביה לא יכלה לספר מה מעיק על ליבה, ובלית ברירה סבלה את יסוריה בדומיה . יום אחד הגיע אליהם מכתב מאת המלך, בו הודיע המלך שנפשו יוצאת מרוב געגועים לביתו ולחתנו, ולכן יבוא לבקרם ביום פלוני. כאשר שמע מכך החתן ידע שעליו להכין את ביתו לפני המלך, ומיד התחיל לעמול בכל כוחו לנקות ולקרצף את מקום דירתו, ואף קישטו בקישוטים נאים ותמונות מפוארות למען ימצא חן בעיני המלך, ובד בבד היה מרצה ומפייס את אשתו בכל מיני מתנות ותכשיטים, והרבה לכבדה בכבוד ויקר תפארת . כשהגיע העת ובא המלך אל ביתם, קרנו פניו מרוב שמחה ואושר, בראותו שמצא זיווג הגון וטוב לבתו האהובה, וכה עברו עליו ימי הביקור בנעימים, כאשר המלך מתפעל ונהנה איך חתנו טורח ודואג לבתו בכל לבו וממלא את כל משאלותיה לטובה. אולם בטרם עלה המלך על מרכבתו כדי לחזור לעירו, קראה לו בתו החדרה ופרצה בבכי תמרורים על גורלה המר, וגילתה באזניו שכל מה שבעלה היטיב עמה בתקופה האחרונה אינו אלא לפנים כדי למצוא חן בעיני המלך, אבל בכל השנה כולה הרי הוא מזלזל בה מאד . הנמשל מובן: הנשמה היא בת המלך והגוף הוא החתן, ובכל ימות השנה עושה האדם ככל אשר עולה על רוחו והולך בשרירות ליבו, ובזה גורם להצר ולצער את הנשמה שהיא חלק אלוקי ממעל חצובה מתחת כסא הכבוד, אמנם בחודש אלול שומע הגוף שמלך במשפט יעמוד ארץ, ובר"ה יתייצבו כל יושבי ארץ לפניו יתב"ש כבני מרון, ולכן הוא חוזר בתשובה ודואג לכל צרכי הנשמה בהרחבה, וכאשר המלך מלכי המלכים רואה את הזיווג של הגוף והנשמה עולה נחת רוח לפניו, שהרי הגוף דואג לצרכי הנשמה ועושה רצון קונו, אולם בעת תפילת נעילה בטרם יסגרו את השערים, אז נכנסת הנשמה לפני ולפנים ומתאוננת במר ליבה על מצבה העגום, ובוכה בדמעות שליש לפני מלכו של עולם על צערה וסבלה בכל ימות השנה, ובכייתה מעוררת היהודי לבכות ולהתחנן על נפשו . המגידים הוסיפו לסיים משל זה בכי טוב, שכראות המלך את בכיית בתו הרי הוא מייעץ לה עצה טובה, שהרי כאשר שהה החתן במחיצתו דאג עבורה והיטיב עמה בכל הטובות, ואם כן יבואו נא שניהם לגור סמוך ונראה לארמונו, וממילא תחיה עימו בשלום ובשלוה.. . ואכן אחר יום הכיפורים נכנסים בני ישראל בצילא דמהימנותא זה ביתו של הקב"ה כביכול, וממילא יכולים הגוף והנשמה להמשיך להיות בצוותא מתוך שמחה ותענוג, והן הן הדברים שהסוכה היא צל השכינה, ולכן גם הגוף ירא ומפחד ללכת אחר תאוותיו, וצריך רק להאמין ולדעת שהוא נמצא אצל המלך ועל כן עליו לדאוג לצרכי הנשמה . (פנינים )

 

"ולקחתם לכם…"

פעם אחת, במוצאי יום הכיפורים, בא אל הגאון רבי זלמן בהר"ן בירושלים יהודי אחד להראות לו את אתרוגו, שהיה מהודר בכל המעלות, אלא שהיה "חסר". אותה שנה חל יום הראשון של חג הסוכות בשבת, וכאשר אמר לו רבי זלמן שיש פסול "חסר" באתרוג, תמה הלה: וכי מה בכך, הרי בשנה זו, אתרוג חסר גם כשר ? נזדעזע רבי זלמן בחרדת קודש וגער בו: האם אינך מאמין בביאת המשיח? וכי אינך מחכה ומצפה לו בכל יום שיבוא? והרי אנו מקוים שבמהרה יבנה בית המקדש, ונזכה אז ביחד עם כל בית ישראל לברך שם על הלולב והאתרוג גם ביום הראשון של החג, אעפ"י שיחול בשבת, והרי אתרוגך יהיה פסול לברך עליו שם? ! ולא עוד, אלא אף בשאר ימי החג יהיה החסר פסול במקדש, הואיל והחיוב שם כל שבעה הוא מן התורה ! (ספר ארבעת המינים )

סיפר יהודי מירושלים: שכשהיה ילד בן שמונה, אביו ע"ה נהרג בתאונה טראגית. העול הכבד של פרנסת המשפחה נפל על כתפיה של עקרת הבית, והמצב לא היה פשוט כלל . כשהגיע לגיל בר מצוה, העיבה התחושה הקשה, שאבא איננו כאן כדי ללוות אותו ביום המיוחד הזה . בהגיע חודש אלול, שמע בתלמוד תורה, שחשוב שלכל יהודי שהגיע לגיל מצוות יהיה סט ארבעת המינים משלו. כשפנה לאמו, השיבה לו בכאב: אני מציעה שתשתמש בכסף דמי הכיס שחסכת, תראה אם תוכל להשיג עוד קצת כסף ממבצעי תהילים או מדברים דומים, ותרכוש לעצמך סט יפה . לאחר כמה שבועות של מאמץ, וחסכון של שקל לשקל, כמה ימים לפני חג הסוכות הלך בהתרגשות לשוק מחנה יהודה, לבחור אתרוג יפה, שכל כך רצה. בשמחה רבה, לקח קופסה שעליה היה כתוב "אתרוג מהודר" וביחד עם מינים נוספים, שילם, וצעד בדרכו לאמו, שמח שהגשים את שאיפתו הגדולה . כשפתח את קופסת האתרוג המהודר, התאכזב קשות, האתרוג ממש היה לא נראה יפה. במחשבה שניה, אמר לעצמו, שאולי הוא לא מבין כל כך באתרוגים ובהידורים. פנה לרב הראשי לישראל דאז, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ואמר: כבוד הרב, האם תוכל להגיד לי בבקשה אם האתרוג הזה מהודר? הרב התבונן באתרוג מכל הצדדים, וענה לי: הוא כשר. כששאל בפעם השניה, כשר? לא מהודר? השיב הרב בשנית – כשר. כאשר ירד מאוכזב במדרגות, אחד מבני ביתו של הרב רץ אחריו ואמר לו, הרב רוצה לראות אותך שוב. תקשיב נער יקר – פנה אליו הרב, אני רואה שכל כך חשוב לך להדר במצווה הזו, ואני רוצה לעשות איתך עסקת חליפין, אתה תיתן לי את האתרוג שלך, הכשר, ואני אתן לך את האתרוג שלי, המהודר . התביישתי, לא היה לי נעים, אך הרב המשיך: זה בסדר, תרגיש בנוח. באהבה גדולה, מגיע לך, אמר, ונתן את האתרוג היפהפה שלו, שבוודאי עלה לא מעט כסף. מלא שמחה ורגש אפפו את הנער, לאחר שהגשים את שאיפתו ויש ברשותו אתרוג מהודר ביותר . בעת אמירת הלל בתפילה יחד עם הרב אליהו, הופתעתי לראות שהרב מברך על האתרוג שלי, הכשר. שמחתי מאוד, מכל האתרוגים, בחר הרב לברך דווקא על האתרוג שלי ! המסר שקבלתי לחיים היה חשוב כל כך, הבנתי שהרב שיער שאבוא לראות על איזה אתרוג הוא יברך, והרב החליט להדר במצווה של לשמח נער יתום שכל כך רצה להדר במצוות החג.

 

"פרי עץ הדר"

בערב סוכות אחד הגיע הגה"צ רבי אריה לוין זיע"א למאה שערים, ונכנס לאחת החנויות שעברה הסבה לסוכות, ובמקום ספרים, מוכרים ארבעת המינים. ביקש הצדיק מהמוכר לקנות אתרוג, המוכר מסר לו אתרוג, וללא בדיקה הכניס אותו למעיל הארוך שלבש, שילם ויצא החוצה. יהודי חשוב שראה את הדבר, התפלא מאוד, ניגש לר' אריה שהכיר אותו, ואמר לו: כל צעיר פה בודק את האתרוג בזכוכית מגדלת, ואתה הצדיק והתלמיד חכם, הכנסת את זה לכיס המעיל ללא בדיקה? אמר לו ר' אריה לוין: יש שני הידורים שכתובים בתורה: אחד "והדרת פני זקן" ואחד "פרי עץ הדר", ויהודים מוכנים להוציא על זה הרבה כסף, וזה יפה מאוד. אני לקחתי על עצמי את ההידור של "והדרת פני זקן", ואני ממהר מכאן לבית החולים למצורעים בטלביה, ואני מקווה שאני עושה את זה באמת ובאמונה . דרכו של הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע רבה של קראקא היה לשבת בסוכתו, להשמיע דברי תורה לבני עירו, ולשורר שירים שחיבר לכבוד החג. השולחן עצמו מעוטר במיני מגדים ערבים ויינות משובחים. כך האריך עד אחר חצות לילה. כאשר הבחינו המסובים שהגאון נרדם בתנומה, עמדו והלכו להם איש איש לדרכו. מעשה היה בשנה אחת, בליל ראשון של החג, כעבור שעה – שעתיים שהשתקע בשינה, הקיץ מתרדמתו, ובראותו שכל ביתו נמים שינת ישרים, פנה לסוכת שכנו הקרוב אליו, בראותו כי השכן עדיין ער, ודפק על דופן סוכתו… השכן ששמע את הדפיקות, וראה מבעד לדלת מי נצב לפניו, לא הבין מה קורה כאן, מה בעצם כה דחוף באישון לילה? התנצל הרב ואמר: אחרי שבתחילת הסעודה הייתי רעב מאד מחמת שבערב סוכות כמעט ולא בא אוכל לפי, בגלל הטרדות והשאלות שנקראו לפתחי – אכלתי לחמי בתיאבון גדול, וחוששני שמא לא אכלתי את הכזית הראשון בכוונה רצויה לשם מצות סוכה, ומאחר שבני הבית כולם ישנים, אין ברצוני להעירם בהיכנסי הביתה, ולכן אבקשך להמציא עבורי "לחם משנה", כדי שאוכל לאכול שוב.. .

 

"המצטער פטור מן הסוכה" (סוכה כו, א )

אל הגה"ק רבי חיים עוזר גרוז'ינסקי זיע"א הגיע פעם אורח לסוכות, הרב קיבל אותו יפה והזמין אותו לאכול בסוכה . רבי חיים עוזר בעצמו היה חלש ומצונן ואכל בבית מפני שהמצטער פטור מן הסוכה . באמצע הסעודה נכנס ר' חיים עוזר לסוכה וישב ודיבר אתו בידידות גדולה . התפלא האורח מדוע מקודם נכנס לביתו ועכשיו הוא חוזר לסוכה ? אמר לו הגאון: המצטער פטור ממצות סוכה אבל לא פטור ממצות הכנסת אורחים.

 

"מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו" (מוסף שלש רגלים)

בשם הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל: 'שתשוב ותרחם עלינו', גם אתה רבונו של עולם צריך תשובה. ומה הוא תשובתך, בזה שתרחם עלינו . הושענא רבה פעם נכנס הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זי"ע הי"ד לבית המדרש בליל הושענא רבא, וראה שני אברכים המשוחחים ביניהם שיחת חולין, מיד ניגש אליהם ואמר להם 'מסתמא הנכם מדברים עניינים דחופים עד מאד שאי אפשר לדחות אותם מחמת חשיבותם, אולם מכל מקום היה עדיף טפי אם הייתם משוחחים בעניין דחוף זה בעת תפלת 'כל נדרי' מאשר בלילה קדוש זה…' בשמו של הרבי מקלויזנבורג זצ"ל אמרו, האתרוג – ה ופך למרקחת, הלולב – נשרף עם החמץ, ההדסים – הופכים לבשמים, ודווקא הערבה זוכה להגיע אל מעל לארון הקודש. מדוע? כיון שהיא נחבטה – הקב"ה רוצה את אלו שעברו חבטות קרובים אליו .

 

"הושענא והושיעא נא "

איתא בגמ' 'נתון תתן' (מזה שכתוב פעמיים המילה נתינה דורשים ש…) אפילו עד מאה פעמים. אנו אומרים הושענא והושיעא נא, אפילו מאה פעמים, אבא שבשמים, אפילו שעזרת כבר פעם אחת, תעזור עוד ועוד, ואפילו מאה פעמים, כי כמה שהקב"ה עוזר זה לא מספיק . ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהילים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו (קידושין ל, ב) . הושענא והושיעא נא, אפילו מאה פעמים . (שיחות קודש – ספינקא )

בהרבה מקומות בשו"ע כתוב המיקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה, אבל בסוכה כתוב המחמיר הרי זה משובח (אורח חיים סימן תרלט). הרה"ק בעל האמרי יוסף מספינקא זי"ע היה לו חבר נעורים שלמד איתו ביחד . לימים מצא את האמרי יוסף ושאל אותו איך נהיית רבי, הרי למדנו יחד ? ענהו האמרי יוסף, כתוב בשו"ע המיקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה, אכן למדנו יחד אבל אתה היית המיקל לא הפסיד, ואני הייתי המחמיר תבוא עליו ברכה . (שיחות קודש – ספינקא )

 

"הָרַחֲמָן הוא יַנְחִּילֶּנו יוֹם שֶּכֻּלוֹ טוֹב, יוֹם שֶּכֻּלוֹ אָרֹךְ, יוֹם שֶּצדיקִּים יוֹשְבִּים וְעַטְרוֹתֵיהֶּם ברָאשֵיהֶּם וְנֶּהֱנִּים מִּזִּיו הַשְכִּינָה, וִּיהִּי חֶּלְקֵנו עִּמָהֶּם". אָמֵן וְאָמֵן