ליקוטים וסיפורים נפלאים ליום הכיפורים תשפ"ה – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

פעם בערב יום הכיפורים סיפר בעל ה״בית אברהם״ המעשה דלהלן-

פעם היה חייט יהודי אצל פריץ אשר הוציא פרנסתו מחייטותו, ובכל פעם שתפר בגד לפרץ היה גונב חתיכת משי של פרווה שזה שווה הרבה כסף, והיה מחביאה מתחת למעילו שלא יכירו בגניבתו ולוקחו לעצמו. פעם הרגיש הפריץ בגניבתו ומיד קרא אותו והוכיחו על שגנב, וגם הראה לו שראה איך החביאם מתחת למעילו, ופיטרו מלעבוד אצלו והחייט איבד את פרנסתו. אמר החייט לעצמו: רבש״ע הלא אף אחד לא ראה שגנבתי את הסחורה וגם אף אחד לא אמר על כך לפריץ שהחבאתי אותה מתחת למעילי, ומאיפה ידע זאת, אין זאת אלא שאתה אמרת לו, והכריז החייט ברוגז עם הקב״ה כביכול, ורצה לנקום בו, לכן פעם לא התפלל מעריב במכוון בכדי לנקום, ופעם לא בירך ברכת המזון, ומזמן לזמן עשה עוד נקמות כאלו, עד שהגיע ערב יום הכיפורים . אמר החייט, עכשיו הוא הזמן ששני אוהבים כשרבים זה עם זה עושים שלום ומתפייסים, ולכן אף אני רוצה עתה להתפייס עם הקב״ה, והיות שהמנהג הוא כאשר שני אוהבים מתפייסים מביאים יין שרף ושותים, אף עתה הביא שתי כוסות יין שרף ומזג בשתיהן, וכיבד בראשון להקב״ה לשתות, אבל היות שלא היה שייך שהקב״ה ישתה, על כן שתה הוא במקומו, ולקח הכוס ואמר: לחיים רבש״ע אני מוחל לך ואתה תמחל לי, וכשסיפר הבית אברהם את הסיפור אומר לחיים רבש״ע, ראו כולם ושמעו איך הוא צועק בעצמו ואומר לחיים רבש״ע.

 

"אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" (רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ו)

בירושלים של מעלה התגורר חסיד בן עליה ושמו רבי נחום יאס׳ער זצ״ל מזקני וחשובי חסידי שטעפנשט – באיאן . חסיד זה נולד והתגורר שנים רבות על אדמת רוסיה, ועל אף שהצליח לחנך את כל ילדיו בדרך ישראל סבא היה לו בן אחד שהושפע מסביבת הקומוניסטים, ועזב את דרך התורה רחמנא ליצלן. מעולם לא דיבר רבי נחום על צערו הגדול שיש לו מבנו זה שהלך לרעות במקומות זרים, רק פעם ישבו אצלו חבורת אברכים דורשים ומבקשים, ואחד מן המשתתפים הזכיר לפניו דברי הרמב״ם אלו, והיו שואלים ותמהים איך יתכן כדבר הזה, שברגע כמימרא יתהפך ממשוקץ ומרוחק ומתועב לאהוב ונחמד קרוב וידיד. פתח החסיד ואמר בלב מורתת "הלא אם אזכה שבני יבוא ביום מן הימים וידפוק על דלת ביתי, ויצעק אלי: טאטע! הנני עוזב את דרכי וחוזר אליך׳, כמה גדולה האהבה שלי אליו תהיה באותה שעה, וכי הייתי חושב על התלאות והצער ועגמת הנפש שגרם לי מעודו ועד היום הזה, בוודאי שלא, שהרי עכשיו הנני שמח שחזר למקור מחצבתו ועולה על דרך המלך, כמו כן ממש הקב"ה שמח כביבול בכל יהודי החוזר אליו בתשובה, לא שנא מיעט לחטוא ואף אם חלילה הרבה לחטוא, שהרי כעת הוא מתחרט על כל מה שעשה ורוצה להתקרב אל ה׳, וזה מעורר אהבה עזה מן האב לבן, וכמו שאמרו במדרש אגדה (תנא דבי אליהו פרק לא)

 

״מעיד אני עלי שמים וארץ, שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל, יותר ממה שמצפה האב לבנו והאישה לבעלה שיעשו תשובה״. "זה הכסף ילך לצדקה… "

יהודי אמריקאי תרם שני מיליון דולר למוסד תורני ידוע, וכאשר חיתן את בנו תקופה קצרה לאחר מכן, ביקש הרב מישקובסקי להכיר לו טובה על תרומתו הנכבדה, באמצעות מכתב תודה בשם הארגון בכתב ידו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. הרב שטיינמן שהעריך את פועלו של אותו ארגון, הסכים להתגייס לעזרה, והחל להעתיק את הנוסח שרשם לו הרב מישקובסקי מלה במלה. לפתע נעצר, הוא התבונן במשפט שהיה רשום לפניו: "וכידוע, כל מי שדואג לילדים של הקב"ה ידאג הקב"ה לילדים שלו". "את המשפט הזה אינני כותב", הבהיר לרב מישקובסקי. "מדוע ולמה?" שאל. "מהו המקור למשפט הזה?" ביקש הרב לדעת. "הרב מבריסק אמר כך", הגיעה התשובה. "ובכל זאת, לגבי אותו עשיר, איני מסוגל לכתוב דברי חנופה ושקר כאלו, כל חיי אני מתרחק מן החנופה…", נענה הרב ואמר. "מדוע יש בכך שקר וחנופה?" תמה הרב מישקובסקי שוב. "כמה הרוויח אותו יהודי בשנה האחרונה?" שאל הרב שטיינמן במקום תשובה, "עשרות מיליוני דולרים" ענה לו. "ומה לדעתך עושה בכספו אדם שהרוויח תוך שנה עשרות מיליוני דולרים?… שני מיליון מתוכם הוא נתן למוסד הנוכחי, חצי מיליון נוסף נתן לעוד מוסד, ולאחר – עוד רבע מיליון… ובסך הכל שלשה מיליון דולר מתוך הכל הוא תרם למוסדות. אין ספק שזוהי תרומה יפה, אך היא מהוה בסך הכל אחוז אחד או שנים, לכל היותר, מרכושו האגדי…" "אתם רוצים שאכתוב שהוא דואג לילדיו של הקב"ה… אכן, אלו היה נוהג ההפך – נותן את כל עשרות המיליונים שיש לו לבניו של הקב"ה, הזקוקים נואשות לכך, כשלעצמו הוא מותיר את שלשת המיליונים הנותרים – אז היה באמת ובתמים דואג להם…"

 

"כי ביום הזה יכפר עליכם "

ר' ישראל מסלנט אמר אם היה יום כיפור אפילו רק פעם בשבעים שנה היינו צריכים להיות מאושרים, על אחת כמה וכמה שהוא בכל שנה. "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו " השרף מקוצק זי״ע נכנס בליל יום כיפור, כולו אש להבה. המוני החסידים שהיו בבית המדרש נתמלאו אימה למראהו הנורא הוד, והוא הוציא מפיו את פסוקו של יום כיפור, כשהוא מפוסק על ידו באופן שונה מפשוטו של מקרא: וכך אמר ״כי ביום הזה יכפר״, המתין קמעא, והמשיך ״עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם״… אמרו: כל אלו שזכו לשמוע ״פשט״ חדש זה יוצא מפורש מפיו של השרף הקדוש, היה אותו צו של טהרה עצמית מלווה אותם כל ימיהם…

 

"כל נדרי "

פעם אחת, בליל כל נדרי, בבית מדרשו של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, עמד כל הקהל והתכונן לתפילת ״כל נדרי״, ואילו הצדיק, במקום לשבת במקומו, הסתובב בבית הכנסת, הביט אנה ואנה והתכופף אל מתחת לספסלים כמחפש דבר מה… הביטו כל המתפללים בצדיק בתמיהה, ולא הבינו את פשר מעשיו. לבסוף ניגש הרבי אל עמוד התפילה, נשא עיניו למרום ואמר: ריבונו של עולם, הבט משמים וראה מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ! מה היה קורה אילו היית מצווה לאומות העולם לאכול ולשתות? כמה שיכורים היו מתגוללים ברחובות, ומתחת לכל שולחן וספסל?… לעומתם בני ישראל, עם קדושיך! ציווית להם לאכול בתשיעי, וכמצוותך כן עשו, והנה אין אחד מהם מתגולל שיכור תחת הספסל או תחת השולחן, נהפוך הוא, עתה עומדים הם כמלאכי מעלה עטופים בטלית באימה וביראה, מפני היום הקדוש והנורא ומוכנים לקבל על עצמם את הצום הנשגב. ריבונו של עולם! – הוסיף הצדיק ואמר – בניך מבקשים מאתך רק מלה אחת בעל פה ושתי מילים בכתב… תענה ותאמר להם: ״סלחתי״, וכתוב ל״חיים טובים״ כל בני בריתך!…

 

"ועיניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב"

אמר הרה"ק רבי יצחק מאמשינוב זי"ע: מובא בשל"ה הק' אחד מהטעמים למצות אכילת ערב יום כיפור שהוא מטעם סעודת יום טוב. ופלא שמאותו פסוק שלומדים ממנו ענין אכילת ערב יום כיפור ('ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש'), לומדים גם שתוספות יום הכיפורים דאורייתא, ורואים מזה שאין נפקא מינה אם מתענים או אוכלים, רק העיקר אז מ'מיינט עס עהרליך איז אלעס גוט (אם מתכוונים ברצינות ולשם מצוה, הכל טוב). (ימות עולם עמ' ריא)

 

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"

כתב הרה״ק ה׳שפת אמת' זי״ע (נצבים תרל״ט) וז״ל: העניין הוא כי בני ישראל נכשלו בחטא העגל… וז״ש אתם נצבים, אתם דייקא – כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, לכן הוציא עצמו מן הכלל… וזה היתרון של בעל תשובה שמתקן אורחות עקלקלות. ובאמת הי' כל זה הכנה לדורותינו השפלים, על כן אמר משה לבני ישראל (דברים כט ט) ׳אתם׳ – רק אתם זוכים להיות ׳נצנים לפני ה׳ אלוקיכם׳, ולא אני, כי ע״י התשובה זכו בני ישראל למדרגה נפלאה כזו לעמוד לפניו יתברך שמו, שהרי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים ל עמוד". ובדרך זה ביאר ב'ליקוטי מהרי״ל' (פרשת האזינו על הפטרת שובה) מתלמידי הרה״ק רבי אלימלך מליזענסק זי״ע, מה שאמרו (ר״ה טז:) 'שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה' . וידועה הקושיה, מדוע הוצרכו לייחד ספר ל'בינונים', הרי 'ממה נפשך' – אם יזכה יכתב שמו בספרן של צדיקים, ואם לאו יהא להיפך ח״ו, ומדוע נתייחד עבורם ספר מיוחד, אלא, שאינו כן, כי הבינוני שזכה להתהפך ל'בעל תשובה' הרי הוא עומד ב'מעלה ובמקום' גבוה מה'צדיקים', ואינו מן הראוי שייכתב יחד עמהם, לכן ייחדו עבורם ספר מיוחד. (באר הפרשה )

 

על חטא שחטאנו לפניך במשא ומתן, ועל חטא… במאכל ובמשתה.

הרה"ק המוכיח רבי הלל מקאלמיא זי"ע הסביר באופן נחמד את הקשר בין שני הנושאים האלו שנראים לכאורה כלא קשורים . כאשר יבוא האדם לעיר אחת ויראה שכתוב על השלט ״מסעדה כשרה מהדרין״, וכמובן בעל הבית עם זקן ארוך… הוא יכנס ויזמין לו ארוחה בלי שום חקירה ודרישה, אבל מה יקרה אם בתוך הסעודה יפנה אליו אותו בעל המסעדה עם ה׳זקן הארוך׳ ויבקש ממנו הלוואה בתור גמילות חסד, אז הוא ידחה אותו ויגיד: ״הלא אינני מכיר אותך״ ולא יתן לו בהלוואה אף פרוטה. משום כך אנו אומרים ביום כיפור: ״על חטא שחטאנו לפניך במשא ובמתן״, כלומר שאיננו בוטחים בישראל חברנו שהוא איש הגון ובוודאי ישלם חובו, אלא אנחנו חושדים בו שהוא גזלן, אולם, כאשר מגיע העניין לאכילת דבר כשר, אז אנחנו מחזיקים אותו לאיש כשר, בלי שום חקירה ודרישה, לפיכך אנחנו אומרים מיד אחרי ״על חטא״ הקודם ״ועל חטא – שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה״…

 

"וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו הנה יום הדין "

מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל סיפר, שבלמדו בישיבת לומז'א בפתח תקוה, הוא שמע מהגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל דוגמה מבהילה לנוראות דיני שמים. בתלמוד ירושלמי על סנהדרין (פ"י ה"ד) נאמר, כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת בגיהנם, עד שעמדה חנה והתפללה עליהם. והנה, מזמן קרח ועדתו עד לחנה כבר עברו כמה מאות שנים, ובכל הזמן הזה ירדו קרח ועדתו בתוך הגיהנם עומק לפנים מעומק, ואם לא תפלת חנה שהועילה לעצור את ירידתם – הם היו ממשיכים לרדת עוד ועוד… למדנו מכאן עד כמה עמוק הוא הדין, והוא דבר נורא למתבונן בו! "היום תאמצנו " בשולחן הטהור של מוצאי יום הכפורים תש"ע ישב הרה"ק מ"שומרי אמונים זיע"א בדבקות ובשמחה, וכך אמר: אנו מבקשים בראש השנה "אם כבנים אם כעבדים" ואני מבקש ממך אבינו שבשמים: "היום תאמצנו", אם לא כבנים, לפחות תקבל אותנו כבנים מאומצים. "ועד יום מותו תחכה לו לתשובה" אומרים בשם הרה"ק בעל ה׳צמח צדק׳ מלובביץ' זי"ע, שפעם אקלע לאורווה של סוסים והתעניין אצל בעה"ב למחירם של הסוסים, ואכן נעתר הלה לבקשתו, והתחיל לפרט לפניו שסוס זה מחירו עשרה רובל, והשני עולה חמש מאות רובל, לתמיהת ה׳צמח צדק׳ מדוע ההבדל גדול כל כך בשווים, השיב הלה, שהסוס הראשון הינו עצלן והליכתו איטית, ואילו השני זריז מאד, ובשעה שהוא הולך כמה פרסאות ילך הראשון רק כמה פסיעות בודדות. נענה ה׳צמח צדק׳ ואמר שתשובתו לא מספקת שהרי מצד שני עלול הזריז לתעות ביער בתוך זמן קצר, כי מפני שהוא הולך בזריזות, יסתבך ויתעה עמוק בלב היער, ואילו השני אינו עלול לתעות כל כך. לא ידע הכפרי מה להשיב, לכן השיב לו ה׳צמח צדק׳ ופרש לפניו את משנתו העמוקה, כי כמו שמחמת זריזותו יכול לתעות מהר כמו כן על ידי כוחותיו וכישרונותיו לצאת משם במהירות, והיינו חשיבותו, אבל הראשון אם יתעה בדרכו לא יוכל לצאת משם מחמת עצלותו. והסביר בקדושתו, שהדברים נאמרים על ימים אלו שהם נשגבים ונעלים, ועל ידי פגם כל שהוא יגרום לזעזע את כל העולמות, אולם גם יכול לחזור אל דרך המלך בחיפזון ובמהירות מחמת הכוחות שניתנו לו. "פתח לנו שער ביום הכפורים בעת נעילת שער" הרה"ק הינוקא מסטאלין שהה בביתו עד לפנות ערב, אחר כך נכנס לתפילת נעילה, וראה שהעולם מדברים ביניהם, ושאל מה השיחה, ואמרו לו שהשעה מאוחרת מאד, והקפיד עליהם, ואמר: שעכשיו בעת נעילת שער אין הזמן למהר, והמשיל להם משל ממלכה אחת שנסעה לאיזה מקום יחד עם בני לוויית ה, ובאמצע הדרך פגש אותם שלג וכפור וקור נורא, וגם החשיך עליהם הלילה, ולא מצאו מקום מקלט לעצמם. ויהי כנסעם מצאו כפר אחד, ושלחה המלכה שליח מיוחד לאנשי הכפר שיקבלו אותה ללון שם עד הבוקר. השליח הלך מבית לבית ואף אחד לא רצה לקבל אותה לביתו באמתלאות שונות ותירוצים שונים, עד שמצא בית אחד שנתרצה לקבל את המלכה בביתו, ופינה את הבית בשבילה, וכיבד את המלכה מאד מאד כראוי למלכות. והנה קם הברנש הזה חצי שעה בטרם שהאיר היום, ודרש מהמלכה שתעזוב תיכף ומיד את ביתו. המלכה ביקשה ממנו בכל מיני בקשות שיחוס עליה ויחכה עוד חצי שעה לכל הפחות עד שיאיר היום, ולא הועיל כלום, הוא באחת שתעזוב תיכף ומיד את הבית, והיתה מוכרחת לנסוע תיכף לדרכה. כשחזרה המלכה לבית מלכותה, סיפרה למלך את כל ונוכחת מכל מה שעבר עליה בדרך, וכל מה שקרה לה בכפר ההוא . אפשר כבר לתאר את העונש שהטיל המלך על הכפר ההוא, ועוד יותר העונש הכפול לאותו האיש שקיבל אותה לביתו ואחר כך גירשה מעל פניו ללא רחם, והטעים הדבר, כי אילו תושבי הכפר שלא הבינו את ערך המלכה וחובתם כלפיה, להם מגיע רק עונש על אשר לא השכילו להבין, אולם אותו האיש הרי ידע והכיר בגדולתה והעריך גודל החיוב בכבוד המלכה שבאה בצל קורתו, וטרח ויגע וקבלה בכבוד מלכים, ולבסוף לא עצר רוחו לסבול עוד מחצית השעה, עד שהמלכה היתה יוצאת מעצמה, ועוד הי' עליו ללוותה כראוי, ובשביל זמן קצר כזה קלקל פעולתו – הטובה, וראוי הוא לעונש כפול. כך הוא העניין ביום הקדוש כל היום צמים ומתפללים, וכשמגיע עת תפילת נעילה, עבור עוד כמה רגעים כבר ממהרים ונחפזים כדי לגמור התפילה ולרוץ לבתיהם כתינוק הבורח מבית הספר.

 

"פתח לנו שער בעת נעילת שער"

המגיד מלובלין המשיך משל למצב בו אנו נמצאים קודם תפילת הנעילה: מעשה בצייד אחד שטעה בלכתו ביער והוא כולו חרד, והנה לפתע הוא שומע משהו מתנועע בין העצים. כמובן שקשתו דרוכה בידו מהפחד שמא זהו אריה או חיות טורפות אחרות. שיגר חץ לעבר אותו המקום אך דבר לא זז, אט אט התקרב ונוכח לדעת כי היה זה שיח יבש . אך לפתע שמע שוב קולות והפעם מאחריו, במהירות הבזק שיגר חץ נוסף שתעה בין העצים, היה זה כנראה רשרוש העלים. מרוב פחד על כל רשרוש קטן שלח חץ נוסף, ולאחר זמן נוכח לדעת שנותר בידו חץ אחד בלבד! ואז לפתע נשמעה שאגת אריה מקפיאת דם. אריה נמצא בסביבה!! לבו פועם בחוזקה הוא מחזיק את הקשת בידו ויודע כמה צריך להיזהר, כי בחץ זה תלויים כל חייו. הנמשל הוא: ארבעים ימי הרחמים נמצאים מאחורינו, ימי התשובה עומדים להסתיים, ירינו חיצים, התפללנו ושיווענו, העתרנו והתחננו, אמנם מי יודע האם פגענו, ועתה לא נותר בידינו אלא חץ אחד שהוא "תפילת נעילה" שחיינו תלויים בה, ספרי חיים ומתים פתוחים עדיין, ועלינו לירות בכל עוצמת הכח! למרות שהיצר הרע גם ברגעים האחרונים רוצה להרוס הכל.

" ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש"  

 

גמר חתימה טובה