ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ואתחנן – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ה' אלקים אתה החלות" (ג, כד)

אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם". (רש"י) פירש בעל ה"טל חיים", חז"ל אמרו, שהקדוש ברוך הוא מצפה מאתנו שנפתח לו פתח כחודו של מחט, שנפסע את הפסיעה הראשונה, והוא יעשה את כל השאר, הוא יפתח לנו פתחים כפתחו של אולם. אבל, לאמתו של דבר, הרי גם את הצעד הראשון עוזר הקדוש ברוך הוא לעשות. הוא הנותן בנו את הכח, והוא הנוטע בנו את הרצון. אמר משה רבינו: "ה' אלקים אתה החלות", גם ההתחלה ממך היא, לפיכך איני מבקש אלא מתנת חנם…. (לאור הנר)

 

"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (ג, כה)

לשם מה היה צריך משה רבנו לומר שרוצה לראות את־ הארץ הטובה? הרי אם עובר אליה בודאי יראנה?! אלא ביקש משה רבנו שהקב"ה יראה לו רק את החלק הטוב, ועל זה צריך האדם להתפלל תמיד לראות רק את הטוב בכל דבר. (הרה"ק רמ"מ מקוצק)

 

"ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (ג, כו)

למה מכוונות המילים בדבר הזה? חז"ל אומרים, שמשה ידע בקבלה, שכל תפלה שיאמר בה את המלה 'נא' שתי פעמים, תתקבל התפלה. ואכן, כאשר הצטרעה מרים, התפלל משה על אחותו: "א-ל נא רפא נא לה", והתקבלה תפלתו. גם כאן, כאשר ביקש משה להכנס לארץ ישראל, ועל כך נשא תפלתו, אמר: "אעברה נא", רצה להוסיף ולומר: "אראה נא" וכך היתה תפלתו מתקבלת, לאחר אמירת נא שתי פעמים. לאחר שאמר משה "אעברה נא", אמר לו ה': "אל תוסף… בדבר הזה" – אל תאמר שוב את המלה נא בתפלתך. (דברי אליהו)

 

"לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוקיכם" (ד, ב)

כגון חמש פרשיות בתפילות, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות (רש"י) לכאורה, יכול אדם לשאול, מה רע בכך, אם אוסיף עוד פתיל ציצית או עוד פרשה בתפילין – הרי אני מהדר יותר? הסבר לכך נתן הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע שהמשיל את הדבר, לאדם אחד אשר חלה וחש בבטנו. כאשר הגיע הרופא ובדק אותו, אבחן מיד מהי מחלתו ורשם לו תרופה, בהוסיפו שמתרופה זו עליו לשתות כף אחת בבוקר וכף אחת בערב. כאשר קיבל האיש לידיו את בקבוק התרופה, שמח מאד! הנה – חשב בלבו, החלמתי קרובה, חלץ החולה את הפקק במהירות, ולגם את כל הבקבוק בפעם אחת… כמובן שהנזק אשר נגרם לו מלקיחת התרופה כולה בבת אחת היה גדול. כן הוא הנמשל – המשיך ואמר: כשם שכל בר דעת מבין כי יש לקחת בדיוק את המינון שאמר הרופא, כן הוא גם במצוות ה', הבורא יתברך ציווה לקיים את מצוותיו, אך לא להוסיף עליהם בפעם אחת הכל ואף לא לגרוע מהם!

 

"כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו" (ד, ז)

לכאורה, מן הנכון היה לכתוב ״כי מי גוי גדול אשר לו אלקים ׳קרוב׳ כה׳ אלוקינו״? אלא אמר המגיד מדובנא זי״ע משל לאדם שיש לו קרוב והלך אל קרובו שיעזור לו. בפעם הראשונה השניה והשלישית, עוזר לו, אך אחר כך כבר נתיישן ואינו רוצה לעזור לו יותר. אבל מי שיש לו הרבה קרובים, בכל פעם הוא הולך אל קרוב אחר, שאצלו הוא חדש ומוכן לסייע לו. והנמשל: הקב״ה, הוא לכל איש כמו הרבה קרובים לאין שיעור וסוף, ובכל רגע ורגע עוזר לו, ואינו מתיישן אצלו, והוא כמו שיש לו בכל פעם קרוב חדש. וזהו "מי גוי גדול אשר לו אלוקים 'קרובים'… (פנינים)

 

"ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים" (ד, ח)

ידוע, שהרה״ק בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא זי״ע היה מאד מוקיר ומכבד את הרה"ק רבי ישראל מרוז׳ין זי"ע. הביטוי הגדול לכך היה, בחתונה הגדולה וההיסטורית המכונה בפי כל בשם ״החתונה הגדולה באוסטילא״ שבו השתתפו כל זקני וצדיקי אותו הדור. בשעה שרקד הרה״ק מרוז׳ין ריקוד של מ צוה, נשמט האבנט מעליו ונפל ארצה. גחן הצדיק מאפטא, הרים את האבנט וחגרו על מתניו של הרה״ק מרוז׳ין, שהיה צעיר ממנו לימים. הרגיש האי סבא קדישא בקהל שתמהו על כך בלבם, ואמר להם: מה אתם תמהים? ״עשיתי גלילה לספר תורה״!… והוסיף ואמר: ״ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים״ אצל עם ישראל ישנם כל מיני סוגי צדיקים! יש צדיקים שהם בבחינת משפטים, שכל איש מבינם, ויש צדיקים שהם בבחינת חוקים, שאין הכל מבינים אותם. הרה״ק מרוז׳ין הוא צדיק בבחינת חוק, אפשר שהעולם לא רואה, אבל אני יודע את האמת לאמיתה…

 

"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (ד, טו)

הגה"ק מבריסק זי"ע היה אומר בשם הגה"ק רבי ישראל סלנטר זי"ע: לפעמים רואים יהודי שגם אם בדרך כלל הוא לא נוטה לחומרות, אבל כשנחלה במחלה קשה, יסרב בכל תוקף לנסוע בשבת או לאכול ביום כיפור, למרות שמחויב הוא לעשות על פי דין, מה פשר "צדקות" זו? אלא ההסבר הוא: כל זמן שהאדם בריא יש לו שש מאות ושלוש עשרה מצוות לקיים, ואז יצר הרע מתחלק על כל שש מאות ושלוש עשרה המצות. אבל בשעה שאדם חולה, מוטלת עליו מצוה אחת חזקה. והיא: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" וכאשר יש לאדם רק מצוה אחת אז היצר הרע אחוז בה כל כולו, ונלחם בכל כוחו להכשיל את האדם בקיומה, ולכן הוא נעשה פתאום "צדיק" ולא מוכן להישמע להוראות התורה במצבים אלו… (פנינים)

 

"כבד את אביך ואת אמך כאשר ציוך ה' אלוקיך למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך" (ה, טז)

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל נהג, מאז היותו "בר-מצוה ", לקרוא את מגלת אסתר באוזני אמו שאוזניה כבדו משמוע. במשך ימים רבים היה מכין את הקריאה, בטעמיה ודקדוקיה. בשעת מעשה התאמץ לקרוא בקול רם סמוך אליה, כדי שתשמע את קולו שלא בעזרת מכשיר השמיעה בו השתמשה. חלפו עשרות שנים, ואחד מבניו החליף אותו בתפקידו. לאחר מכן אמר הבן לאביו הגדול: "כמדומה לי שהיא לא שומעת כל תיבה ותיבה"… השיב לו רבי שלמה זלמן בפשטות: "מעולם לא עלה על דעתי שהיא שומעת, כל מה שעשיתי לא היה אלא כדי להפיס דעתה ולכבדה". (הליכות שלמה)

 

"כבד את אביך ואת אמך" (ה, טז)

פעם ישב כ"ק האדמו"ר מגור – רבי אברהם מרדכי זצ"ל (בנו של בעל חידושי הרי"ם) בשיעורו של אביו, והתלמידים התקשו להבין את דבריו העמוקים. פנה בעל החידושי הרי"ם אל בנו בשאלה: "גם אתה אינך מבין"? עשה בנו תנועה בכתפיו כמסכים להנחתו של אביו. כאשר יצא אביו מן החדר, הסביר בנו לתלמידים את חידושי אביו בטוב טעם ודעת. שמע אביו מבחוץ את דבריו, וישאלהו בפליאה, מדוע לא השיב לו בחיוב כאשר שאלו אם הבין? התנצל רבי אברהם מרדכי ואמר: "אם אבא היה שואל, אם אני מבין, הייתי מאשר את הדבר, אבל עכשיו ששאל אם גם אני לא מבין, לא יכולתי לסתור את דברי אבא ולומר להיפך…" (ראש גולת אריאל)

 

"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" (ו, ד)

ביום הפורים, נהגו יהודי פוזנא להגיע לבית ו של רבם, רבי עקיבא אייגר , לשבת סביב שולחנו ולעסוק בדברי תורה. לא רק התלמידים היו מגיעים לשם, אלא גם כל בעלי הבתים לא ויתרו על הסעודה, וכלם התענגו על דברי התורה שנאמרו בה, על הפלפולים וההררים התלויים בשערה שנידונו באותן שעות. כל אחד מן הבאים צריך היה לומר משהו. לפתע הגיע תורו של יהודי בעל בית אחד, שהיה רחוק עד מאד מלימוד ומפלפול. "אינני יודע", נסה להתחמק, אולם רבי עקיבא עודדו שלא יתבייש, ואמר לו כי בפורים כל אחד צריך לומר משהו. בלית ברירה קם היהודי, דפק על השלחן, השתיק את הצבור ואז אמר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". לשמע הדברים נהנה מאד רבי עקיבא איגר: "דבר התורה שלך הוא פלאי פלאים", אמר לאותו בעל בית, "יודע אתה מדוע? משום שעל כל מה שהתלמידים שלי אמרו, ביכולתי להתווכח, לפרק, לדחות את דבריהם ולהוכיח להם שאינם צודקים, ואילו איתך, בנוושא זה אינני יכול להתווכח, הרי כל מה שאמרת הוא אמת לאמיתה"! אחד מן השוחטים בעיר, ששתה יתר על המדה, התערב ואמר: "אני כן יכול להתוכח"… "אם כן", אמר לו הרב, "הינך מפוטר… השיכור אומר בקול, את מה שהוא חושב בלבו… אם בתוך תוכך יכול אתה להתווכח על אותו משפט בסיסי, אינך יכול עוד לשמש כשוחט".

 

"ודברת בם" (ו, ז)

אדם קל דעת ומזלזל במצוות נזדמן פעם אחת לחצרו של רבי גרשון העניך מראדזין. הוא ראה את הרבי פוסע בחדרו אנה ואנה, ומהמהם בנעימה קצובה: 'בם, בם, בם'. שאל האיש את הרבי לפשר 'בם, בם, בם' זה. השיב לו הרבי: פסוק מפורש הוא – 'ודברת בם'. התחיל גם הלה לפזם בנימה היתולית 'בם, בם, בם'. אמר לו הרבי: על זה נאמר הפסוק 'צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם' (הושע יד, י).

 

"וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך" (ו, ח)

פעם שלח בעל הבית אחד אל הרה"ק בעל המאור עינים זצ"ל יין טוב על ידי המשרת שלו. שאל הרה"ק את המשרת, האם הניח תפילין היום, והשיב בשלילה. שאלו מדוע לא הניח תפילין, והשיב שמנהגו לקום בבוקר השכם ולהתפלל תיכף, והיום איחר לקום, והיה צריך לעשות תיכף דברים שצריכים בבית, ולא יכול להתפלל תיכף, ואחר כך חלש ליבו והלך לאכול, ואחר האכילה, שוב לא רצה להתפלל ולהניח תפילין באופן כזה. אמר לו הרה"ק שהוא שטות, שוודאי לכתחילה אסור לאכול קודם התפלה, אבל אחר שכבר אכלת, היה לך להתפלל ולהניח תפילין אחר כך. כשהלך מ שם המשרת נענה המאור עינים: מזה יכולים אנו לראות כמה גדולה כוחה של מצוה, אפילו מהפחות שבפחותים, הרי המשרת הזה שקל בעיניו לא להניח תפילין כלל, ומסתמא בודאי גם כן אינו מניחם בכוונה הראויה ובגוף נקי, וגם התפילין והבתים והרצועות בודאי אינם כשרים כל כך אצלו, אפילו הכי הכרתי בפניו שחסרה לו המצוה של תפילין.

 

"את ה' אלקיך תירא" (ו, יג)

שמעון העמסוני היה דורש… עד שבא רבי עקיבא ולימד "את ה' אלקיך תירא" – לרבות תלמידי חכמים! (קדושין נז ע"א) המגיד מדובנא זי"ע הסביר מה הכריח את רבי עקיבא לכלול יראת תלמידי חכמים עם יראת ה', על פי משל: היה היה עני עיוור שהיה מחזר על הפתחים – מקבץ נדבות, כדי שיהיה לו במה להשביע את רעבונו. אולם, אנשי עירו לא היו עשירים, ובקושי רב עלה בידו לאסוף מעות לכדי חיותו, ולכן עלה בדעתו לנסוע למדינה אחרת, אולי שם יקבץ נדבות יותר בניקל. כיון שהיה עיוור לקח לו בן לויה אשר יוליכו ממקום למקום, וסידר לעצמו רישיון מעבר למדינה אחרת. ויהי אך יצוא יצא מעירו ופנה לעבר הגבול, עצרוהו שומרי הגבולות וביקשו את האישור הנדרש למסעו, הוציא העני מחיקו את האישור והראה להם. אמרו לו: אכן הדרך פתוחה לפניך לנסוע ממקום למקום, אולם היכן רישיון המעבר של האדם אשר מוליך אותך? ענה העני: באישור כולל רישיון גם לאותו אדם, כי כתוב בו כך: ״פלוני העני העיוור נתונה לו רשות לנסוע מעיר לעיר וממדינה למדינה״, והלא עיוור אינו מסוגל ללכת לבדו, ואם כן בודאי הרשות נתונה גם למי שמוליך אותו… והנמשל: כיון שהתורה אומרת ״את ה' אלקיך תירא״, הלא האדם הפשוט נחשב כעיוור שאינו יודע ומסוגל לראות את הדרך הטובה שיוכל לרכוש את היראה, על כרחך שעלינו לירא אף מהתלמידי חכמים המלמדים את האדם בינה ודרכי היראה, שאם לא כן איך נשיג יראת ה'…

 

"ועשית הישר והטוב בעיני ה'" (ו, יח)

כתב רש"י : הישר והטוב – זו פשרה, לפנים משורת הדין. פעם היה הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל מנהל גמ"ח כספים לטובת הציבור. כאשר הדבר הוקשה עליו, העביר את ניהול הגמ"ח לבנו, וכך הדריך את בנו בנוגע להלוואות שלא הושבו: "חובות שנראה כי כבר לא יפרעו, החזר לגמ"ח מכספי הפרטי! כספים אלו הם כספי צדקה ואינני בעלים למחול עליהם"! ואמר רבי חיים משמו של האריז"ל שכאשר אדם מת בלא לפרוע חובותיו, לא רק הוא עתיד לרדת בגילגול, אלא גם המלוה, כדי שיוכל הלווה להחזיר לו… (מנחת תודה)

 

"לא תכרות להם ברית ולא תחנם" (ז, ב)

בשכנות השר שלום מבלז התגורר סנדלר נכרי, ואליו היה שולח הרבי את מנעליו לתיקון. עברו ימים, ובמקום השתקע סנדלר יהודי. שמח הרבי והחל לשגר אליו את המנעלים. לפליאת מקורביו, לשמחה מה זו עושה"? הסביר הרה"ק: "מאז ומתמיד, כאשר מסרתי מנעלים לאמן הנכרי, נקפני לבי, שהרי נצטווינו על איסור 'לא תחנם', ואם תובע הוא מחיר גבוה מדי, הריני עובר על לאו זה בהוסיפי על שכרו, ועכשיו שאינה הקב"ה סנדלר יהודי לעירי, ולגביו לא יהיה כל חשש של תשלום גבוה משכרו, לא אשמח"?!