ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת חיי שרה – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויבא אברהם לספוד לשרה" (כג, ב)

בספר 'מטה יהודה' פירש בדרך צחות, שלפעמים נוהגים להספיד אנשים בביטויים מפליגים שלא שייכים אל הנפטר כלל וכלל, עד כדי כך, שאדם שהגיע להלווית חברו שהוא מכירו, מוצא את עצמו תוהה האם לא טעה והגיע ללוויה של מישהו אחר, או שמא חברו היה צדיק נסתר. .. אבל כאשר הספיד אברהם אבינו את שרה, כמה שהספיד וכל מה שאמר, עדין כולם ידעו שזו שרה , לא היו שם שבחים מוגזמים. זהו "ויבוא אברהם לספוד לשרה". מעשה ביהודי שנפטר והלוויתו התקיימה ביום שאסור בהספד, ואכן למרות שהיה ת"ח חשוב הורה הרב שטיינמן ז"ל שלא לומר אף דברי הספד ולא להקל בעניין זה. לאחר מכן ביום השלושים, בזמן הקמת המצבה, בקשוני שאספיד, נכנסתי לרב ושאלתיו מה כדאי שאומר. אמר לי כך: אנשים חושבים 'מספידים.. אומרים…' ובאמת אדם יושב בזמן הזה למעלה בשמים בדין קשה מאד, באים אנשים בהספד ואומרים עליו שהיה צדיק נשגב, כל מעשיו לשם שמים וכו', ושם בשמים שומעים זאת וצוחקים עליו. אם היה יכול אותו נפטר, היה מתחנן ואומר: תפסיקו עם זה. והוסיף ואמר: הלואי ואחוז אחד של מעשי האדם היה באמת לשם שמים! שאלתי אותו: וכי השו"ע לא ידע סברא זו? ובכל זאת מובא שיש להספיד? ענה לי: אז היו אנשי אמת, אומרים רק מה שאמת, וגם הנפטרים אותם הספידו היו אנשי אמת, לכן לא היתה בעיה. והוסיף דוגמא, על אדם שהיה אוסף תרומות למוסדות בחו"ל, וכשנפטר אמרו עליו שכל כלו היה מסירות נפש לתורה, ואילו אני יודע, אמר הרב, שהיו לו בעיות בבית והוא חיפש איך לברוח.. . הוא אשר אמרנו: צריכים מאד להזהר בדברי הספד על נפטר, שיהיו דברי אמת. (לאור הנר )

 

"המושל בכל אשר לו" (כד, ב)

מבואר בבראשית רבא שהיה שליט ביצרו כמותו. שליטתם העצומה של גדולי ישראל בנבכי הנפש פנימה, היא מן הנפלאות בעינינו. חוסנם הפנימי, הנגלה לעינינו בעת ניסיון, הוא כה אדיר עד שדומים הם בעינינו למלאכים, ולא לבני אדם. מעשה נורא מפורסם על מרן הסטייפלר זצ"ל: כאשר הגיע רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל לגיל השידוכים, הוצעה לו נערה בת טובים. הבחור הצדיק רצה לבדוק האם קיימת התאמה בינו לבין המדוברת. כיצד עשה זאת? כאשר נפגש עם הנערה, אמר לה: אם תהיי מסוגלת להבין את האושר הגדול ביותר שהיה לי אי פעם בחיי, הרי שאנו מתאימים להקים בית ! וכך סיפר לה: לפני מספר שנים, כאשר הייתי ברוסיה, גייס הצבא את כל בני הנוער שלא מרצונם, והכריח את כולם לעבוד שבעה ימים בשבוע, ללא כל אפשרות לשמור את השבת. במשך כל התקופה הזו, נלחמתי בחירוף נפש למען השבת, והתאמצתי לא לחללה אפילו פעם אחת, וב"ה ה' סייע בידי לשמור את כל השבתות. אך השטן לא ויתר לי, שבת אחת ניגשו אלי קבוצת חיילים והורו לי לעשות מעשה של חילול שבת, ניסיתי לשנות את הגזירה אך לא הצלחתי, הייתי אובד עצות. ראו החיילים את סירובי, ואיימו עלי שיכו אותי בכל הכח אם לא אענה לדרישתם לחלל את השבת. כששמעתי את דבר האיום – אורו עיני, נגשתי אל החיילים והצעתי להם עסקה: הכו אותי כאוות נפשכם, ובתמורה לכך תתחייבו שלא תבקשו לחלל את השבת. כאשר שמעו החיילים את הדברים, צחקו עלי והסכימו לעצתי. נעמדו בשורה, אחזו את הנשק בידם, והורו לי לעבור ליד כל חייל, וכל אחד מהם יחבוט עם הרובה בראשי. וכך אני עובר מחייל לחייל, כשהחיילים מפליאים בי מכותיהם ומתעללים בי בצורה נוראה. ברוך ה', לאחר שסיימתי לעבור את כל שורת החיילים, הם עזבו אותי לנפשי, ולא דרשו יותר שאחלל את אותה שבת . המשיך רבי יעקב ישראל בדבריו: כעת, ברצוני לומר דבר חשוב, למרות שגופי היה פצוע ופגוע מאד, וסבלי היה נורא, דעי לך שהתענגתי על כל מכה שקיבלתי כפי שלא התענגתי מימי, לא היה לי תענוג גדול יותר כמו באותם רגעים שקיבלתי את המכות… עם כל מכה שנחתה על ראשי אמרתי בליבי: 'לכבוד השבת, לכבוד בורא עולם', ושמחתי עליה כמוצא שלל רב . כמובן שאשתו הצדקנית ע"ה, שהתרגשה עד עמקי נשמתה, התאימה מאד להקים אתו את ביתו, לאושרו של מרן הסטייפלר זצ"ל… (לקראת שבת )

 

"ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו" (כד, כ)

ראה והתבונן בחכמת המוסר שהיתה ברבקה לנהוג כבוד הבריות, כי מתחילה שתה אליעזר ונשארו מים בכדה, ולא ידעה רבקה מה לעשות, אם תתן אלו מים הנותרים לגמלים אז יהיה נראה כאילו היא משווה הבהמה לאדם להשקותם מכלי אחד, ואם תשפוך המים הנותרים לחוץ, הוא גם כן העדר כבוד להיות המים הנותרים משתייתו נידונין כשופכין. נתחכמה ותרץ להשקותו, ומכח הריצה הגדולה עשתה כאילו נפל הכד מאליו מידיה ונשפך, והיתה ממלאה בו מים, ובזה נשאר אליעזר בכבודו. (השל"ה הקדוש)

 

"ויאמר עבד אברהם אנכי" (כד, לד)

פעם אחת נזדמן לעיירה אחת החפץ חיים, נכנס אל בית הכנסת וישב אל שולחן בפינה והחל ללמוד. איש לא הכירו ואף הוא לא סיפר לאיש מי הוא. בליל שבת לאחר תפילת ערבית ניגש אליו אחד מבעלי הבתים שבעיר, וביקש להזמין אותו אל ביתו לסעודת שבת. קם רבי ישראל ואמר בפשטות: אני החפץ חיים… רבי – נבהל האיש – מדוע לא גילית עד עכשיו לאף אחד מי אתה?! ענה החפץ חיים: עד עכשיו לא הייתה כל סיבה לגלות זאת, ואילו עכשיו נחוץ הדבר. מדוע הדבר נחוץ? תמה האיש. השיב החפץ חיים: כאשר לבן הזמין את אליעזר לאכול, השיב אליעזר: עבד אברהם אנכי, ובכך התכוון לומר, דע לך שאני נזהר מאוד בכשרות מזוני… כך גם אני – סיים החפץ חיים – כל הזמן אני נזהר ומונע את עצמי מפרסום, אולם כאשר מזמינים אותי לסעודה מוכרח אני לגלות את זהותי, כדי שלא אכשל חלילה במאכלים שיש בהם פקפוק בדבר כשרותם…

 

"וישביעני אדוני… ולקחת אשה לבני" (כד, לז)

הנה אברהם אמר לו ולקחת אשה 'לבני ליצחק', והעבד אמר להם רק 'לבני' ולא סיים 'ליצחק' כאשר נאמר לו. אברהם הדגיש 'לבני ליצחק' הכוונה, שיבחר אשה שתהיה הגונה 'לבני' דהיינו שתהיה כלתו של אברהם, ועוד יש לו להקפיד שתהיה הגונה להיות אשה 'ליצחק' לפי מעלתו. ובדרך משל, מנהג קצת מהגבירים שמי שיש לו בת ומשדך אותה עם בן של רב וגאון מפזר לחתן עבור יחוסו עשרת אלפים רובל כסף. פעם בא שדכן אחד ואמר לגביר הן אתה רוצה ליתן עבור זה שיש לחתן אב גאון עשרת אלפים רו"כ, אציע לך אם כן עסקה הוגנת יותר, אני אתן לך בחור מהולל אשר הוא בעצמו יהיה גאון גדול, וקח אותו לחתן. הגביר לא הסכים בשום אופן, ואמר לו אין בדעתי לעשות בתי שתהיה 'רבנית'… עבור אב גאון מוכן לפזר הרבה, אבל את הגאון בעצמו לא יתרצה ליקח לחתן, כי אינו רוצה שבתו תהיה מ'יושבות אוהל' רק שתהיה אשת גביר סוחר, ותהנה מעוה"ז במרכבה וכדומה. כאשר בא אליעזר וראה את בני הבית והכיר את לבן ומדרגתו, נתיירא כי אם יהלל את יצחק שהוא צדיק גדול, אפשר שיתקלקל עי"ז כל השידוך, ע"כ הסתיר ולא דיבר כלל מיצחק, רק דיבר ממעלות אברהם, ובזה ודאי יסכימו כי גם להם מרוצה שיהיה לחתן אב צדיק, לכן אמר רק "לבני", שכל העניין זה הייחוס של יצחק. (בית הלוי )

 

"מה' יצא הדבר" (כד, נ)

הגה"ק החזון איש זי"ע סיפר פעם לאחותו הצדקנית אשת חבר להגה״ק מסטייפעלער זצוק׳׳ל, היום היה אצלי יהודי שבא לברר אודות בחור (לעניין שידוכים ), והנה כששאלני על 'יראת שמים', עניתיו ' עסקען זיין בעסער' (- יכול להיות טוב יותר, כלומר… יש לו במה לשנות דרכיו ולהתעלות יותר ממצבו העכשווי ), כמו כן כששאלני על 'התמדתו ואהבת התורה שבקרבו', עניתיו 'עסקען זיין בעסער'. כך עניתי על כל שאלותיו וספיקותיו, ורציתי בזה לרמז לו, אין הבחור ראוי לך. בצאתו מביתי, אמר לי, מבין אני מתוך דברי הרבי שמדובר בבחור מוכתר בכל מידה נכונה – ירא שמים מרבים, מתמיד עצום בלימודיו, בעל מידות טובות מאין כמוהו וכו', כי הרי שמעתי שאתם אומרים שעדיין יש לו מקום להתעלות, משמע שזה ה'חסרון' היחיד שיש לו, ומכיוון שידעתי גם ידעתי כי אין 'מושלמים' בהאי עלמא, הרי זה ה'חתן' המתאים לי, ועוד באותו היום נגמר השידוך בכי טוב. ובכן, אמר ה'חזון איש', נביטה נא ונראה, האיך שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו, הרי יהודי זה 'בר דעת' הוא, ואף אני אמרתי לו דברים (כמעט ) מפורשים 'יש לבחור הרבה מה לשנות ולהיטיב את מעשיו', והאיך נהיה כדבר הזה, שהבין מדברי שהבחור 'כליל המעלות' הוא, אלא, בהגיע העת והזמן לזווג את בת פלוני לפלוני, נהפך כל העקוב למישור, ו'תקפוץ' הארץ ואף השמים אם יצטרכו לזה, ה'חכם' יהפוך לסכל והשומע לחרש, והשידוך יגמר… 'כי מה' אשה לאיש'. כיו׳׳ב אמר הרה׳׳ק ה'פני מנחם' זי׳׳ע שבבוא העת לגמור השידוך מוליך הקב׳׳ה את ההורים כ'בלינדע פערד' (סוסים עוורים ) שלא יראו כל חסרון במדובר ובכך יתנו את הסכמתם ויצא השידוך לפועל. פעם קבל 'מחותן' אחד בפני ה'פני מנחם' כי זה לאחרונה לקח 'חתן' לבנו והכל 'מכרו' לו כי החתן הנו ממש 'רבי עקיבא אייגר', ועתה משנגמר השידוך נתברר לו שלא מיניה ולא מקצתיה – לא רעק׳׳א שבדור הקודם, ולא בדור הזה, לא תלמיד חכם ולא בן תלמיד חכם, כי אם כמעט עם הארץ גמור… נענה הפני מנחם ואמר, הנה בבוא העת והזמן לגמור השידוך עם 'בת פלוני לפלוני' שהוכרז ארבעים יום קודם יצירת הוולד, נוטל הקב׳׳ה את ה'שכל' מהורי המדובר, שלא יזיקו ולא יפריעו את הדבר מלבוא לידי גמר, ומכיוון שכן בקל היו יכולים לפתותך ש״חתן דנן' הנו רעק׳׳א בכבודו ובעצמו… אמנם כעת משנגמר השידוך החזירו לך את השכל במתנת חינם מן השמים, וכי על זה דווה לבך, האם היה עדיף לך להשאר מבלי שכלך… ימלא פיך תהילתו על שחזר השכל אליך בשלימותו.

 

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" (כד, סג)

הסבר חריף (וכל כך אמיתי…) אמר פעם המגיד הירושלמי הגה״צ רבי מרדכי דרוק זי״ע לבני שיחו באחד הדרשות המלהיבות שנשא . רצונכם לראות ולהבין מהו הפירוש "אדם רואה את מה שהוא"! בואו וראו: בפסוק הנ״ל כתוב שיצחק יוצא לשדה ומרחוק מגיעה רבקה רכובה על גמל ונערותיה עמה, "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" – יצחק שהיה באמת קדוש ופרוש ראה בעיניו 'גמלים באים' ותו לא! אך בואו ונדלג לרגע ל'פרשת וישלח' שם מסופר שיעקב הכין לעשיו דורון שלם בשביל לשבר את עיני אותו רשע – עזים, רחלים, גמלים, פרות, פרים וכו', ולאחר מכן בסוף, שם את הנשים והילדים, ומה כתוב שם: "וישא עשו את עיניו וירא את הנשים והילדים"… מכל המשלחת הכבודה הזאת של בעלי החיים צדה את עינו רק את 'הנשים והילדים', יודעים אתם למה? כי זה עשו!!! עשו שבתוך תוכו הוא שקוץ ומשוקץ טמא ונבזה, כשהוא מביט הוא רואה מבין כל מאות בעלי החיים רק את 'הנשים' – כי זה הוא!… אבל יצחק שהוא עצמו קדוש בצורה אמיתית רואה רק 'גמלים באים', הגם שהיו רכובים עליהם רבקה ונערותיה, לומר לך: "אדם רואה את מה שהוא בפנימיותו – את מה שהוא חושק לראות"!… (פנינים )

 

"ויבאה יצחק האהלה… ותהי לו לאשה ויאהבה" (כד, סז)

מעשה בבחור כבן עשרים ושמונה, שזכה להתארס בשעה טובה עם בת ישראל כשרה. והנה, מספר שבועות לפני מועד החתונה, החל הבחור להרגיש רגשי חרטה מהשידוך, עד שחשב בליבו לבטל את החתונה… פנה אפוא לרבו, הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל, והתלונן 'כל השידוך נכפה עלי מחמת לחץ… אני כלל לא שלם עמו, כי איני מרגיש שום זיקה רגשית לכלה'… אמר לו הרב וולבה, שיש כאן עניין חמור מאוד של ביזיון נורא לבת ישראל באם השידוך יתפרק לפתע, ובפרט כשכבר נקבע מועד החתונה; אך מאידך, איך אוכל לכפות עליך להינשא עם אחת שאינך רוצה בה כלל, אולי בכל זאת יש כאן סיבה קצת מוצדקת… הרב וולבה הפטיר, שעניין חמור כזה יש להגיש לפני פוסק הדור – מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. התקשר הרב וולבה אל אחיינו, הרה"ג ר' בן ציון קוק שליט"א, ממקורבי מרן הגרי"ש, וביקש להיכנס בדחיפות עם הבחור אל רבן של ישראל, ולשמוע את חוות דעתו. ואכן, נכנסו אל הקודש פנימה, והציעו את הבעיה. וכיצד הגיב הרב אלישיב? – הוא פנה אל הבחור ושאלו: 'אם היית יודע שאין כלה אחרת בעולם חוץ ממנה, היא זאת היחידה שאתה יכול למצוא – האם גם אז לא היית מתחתן איתה, או שמא היא כל כך דוחה אותך, שאפילו אם היית יודע שאין אחרת, גם אז לא היית נושא אותה לאשה?…' השיב החתן: 'אם הייתי יודע שאין לי אחרת, הייתי מסכים'. אמר לו הרב אלישיב: 'דע לך שאתה אכן במצב הזה. מבחינתך אין אחרת בעולם מלבד ארוסתך!… ומדוע אין לך אחרת חוץ ממנה?' – המשיך מרן זצ"ל והסביר לחתן – 'כי בת ישראל אסור לבייש; אם חלילה תבטל את השידוך ותבייש אותה, אתה יודע במה זה כרוך?… וממילא אין לך אחרת ועליך להתחתן איתה!…' (ופריו מתוק )