ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת יתרו – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

 "וישמע יתרו" (יח, א)

מה השמועה ששמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (רש"י) . ביאור נפלא אמר הרב יוסף ליב ננדיק שליט"א: כך טיבו של עולם, יכולים לשבת מספר אנשים ולהאזין יחדיו לאותו סיפור, ובכל זאת ישמע כל אחד מהם את הסיפור בצורה שונה, ואף יגיע למסקנה שונה. לדוגמא, כאשר יוצאת שמועה כי פלוני התעשר, אוהביו ישמעו וישמחו, הסוחרים ידעו כי כדאי מעתה לבוא במסחר עימו, ואילו הגנבים יהרהרו על מקום נוסף שנזדמן להם לפרוץ… גם אנו צריכים לבחון את אשר אנו שומעים, יש וצדיק נותן דרשה לפני קהל עצום ורב, וגדולה מאוד ההתלהבות, והנה נדמה לנו שמיד לאחר הדרשה ישובו השומעים כולם בתשובה שלמה, אך לצערנו לא כך קורה, יהיו שיהנו מהדרשה ובזה יסתיים עבורם העניין, ודאי שיהיו גם כאלו אשר הדרשה תותיר חותם בנפשם ולאחריה יעשו שינוי באורח חייהם ובקיום המצוות. שמיעה לצורך שמיעה בלבד כמעט שאין בה תועלת, שהרי גם העמים שמעו את הניסים שעשה הקב"ה, כנאמר "שמעו עמים ירגזון" (טו, יד) ואף רעד אחז בהם, אך בזה הדברים הסתיימו, לא היתה המשכיות לשמיעתם. מן האדם נדרש להסיק את המסקנה הנכונה המתפרשת מן השמיעה . ליתרו היה יתרון בשמיעתו. היתה לו לא רק שמיעת האוזן אלא שמיעת הלב!!! על פני העמים האחרים. השמיעה היתה עבורו המפתח לעשות מעשה. השמיעה גרמה לו להחליט: אני בא! אני חוזר לאבינו שבשמים! הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל המחיש את דברי רש"י הנ"ל במשל: אדם הלך באמצעו של כביש סואן ועמוס מכוניות נוסעות, הנהגים צופרים לו שיזוז מדרך נסיעתם ולא יפריע לתנועה, אך אותו אדם אינו משים לבו לבקשותיהם. שוב צופרים לו הנהגים ביתר חוזקה כדי שישמע. מפנה אותו אדם ראשו לעברם ואומר להם: "שמעתי! שמעתי את צפירותיכם!" פונה אליו אחד מן הנהגים ואומר לו: "האם לזו תקרא שמיעה? הרי שמיעה פירושה, נתינת אפשרות לכלי הרכב להמשיך בדרכם. וכי מה תועיל ה'שמיעה' ללא ביצוע מיידי של כוונת הצפירה? " זהו שכתב רש"י "מה שמועה שמע ובא?" – השמיעה צריכה שתשפיע על מעשי האדם, ואם אין היא משפיעה, אין זו "שמיעה אמיתית". השמיעה נבחנת רק בכך שהיא מולידה מעשה לאחר מכן. כשנבחן את עצמנו יווכח לגלות שלמרות היותנו שומרים תורה ומצוות ויודעים ערכה של כל מצווה מ"מ אין אנו שומעים נכונה את ציווי של הקב"ה. כפי שמעיד הפסוק, יתרו שמע מה ששמעו כולם – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

 

"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת" (טו, יד)

והרי כל העולם כולו נפלה עליהם אימתם של ישראל, כאשר ראו ניסיו ונפלאותיו של הקב"ה, אם כן מהו המיוחד בשמיעתו של יתרו? אלא באה התורה להעיד לנו ש"וישמע יתרו", השמיעה אצלו לא היתה כמו אצל כולם. ברגע שהוא שומע שיש מנהיג ובורא לעולם, הוא מסיק מסקנות, עוזב את הרגלי חייו, את מקומו ומעמדו, והולך לחפש את האמת, ואפילו תהיה היא במדבר, ובמקום שומם, שם מוצא הוא את מבוקשו. ולא זו בלבד, אלא אף מודה הוא בפה מלא

 

"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" (יח, יא)

וכך אמר הרה"ק רמ"מ מקוצק וכי יתרו לבדו שמע, הרי מקרא מלא הוא: "שמעו עמים ירגזון"? אלא יש שומע ונפסד ויש שומע ונשכר. העמים שמעו וברחו מהשם יתברך כדי להיפטר מן הפחד, אבל יתרו שמע ובא והתקרב.

 

"ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חתן משה לפני האלוקים" (יח, יב )

שמעתי בשם אאמו"ר שהגה"ק מהר"ש מבעלזא זצ"ל אמר הטעם שמשה לא אכל עמהם רק עמד ומשמש כמ"ש רש"י, מפני שנאמר 'ויהי ממחרת' פירש רש"י ממחרת יום הכיפורים, ואם כן הסעודה היה ביום הכיפורים כמו שהקשה הרמב"ן ואף על פי כן אכלו מפני שעדיין לא נצטוו על יום הכיפורים, ואף דכבר ניתנה תורה, מכל מקום משה רבינו לא אמר לישראל עד שצוה לו הקב"ה לאמר להם, והוא כבר ידע ממצות יום הכיפורים שקיבל כל התורה בהר סיני משום הכי לא אכל עמהם, עכ"ד הק'. (חקל יצחק)

 

"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם וגו'" (יח, יג)

ולכאורה איזה סכסוכים היה לישראל במדבר, והא לא היו עוסקים בשום משא ומתן, ועל איזה דברים היו באים להתדיין, אלא מובא בפענח רזא, שהיו הרבה דיני תורות בביזת הים, שאותם שהיו קרובים להים חטפו ולקחו הרבה מאוד והמובחר שבהם, והאחרים טענו שאין זה יושר, רק צריך להביא את כל הביזת הים ולחלוק אותה בשווה, ועוד טענות כיוצא באלו נתעוררו מן הענין הזה. אלא אם נאמר שהסכסוך הוא על ביזת הים יכול להיות ששני אנשים תפסו ביחד, וכל אחד טען שלחבירו מגיע זאת וחבירו טען לעומתו שהוא עצמו מסתפק בפחות, ולחבירו מגיע, כיון שבני ישראל היו אז במצב של אחדות כאיש אחד בלב אחד .

 

"כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו" (יח, טז)

יש לפרש בהקדם מה ששמעתי מה שהיה אצל הרה"ק מהר"מ ז"ל מפרמישלאן, שאמר בשלחנו תורה לפרש איזה פסוק באופן להמשיך ישועות וברכות לישראל, אכן פירושו בהפסוק היה דוחק גדול, והיה שם בין המסובין תלמיד חכם אחד והיה קשה לו למה צריך הרה"ק הנ"ל לדחוק כל כך בפירוש הפסוק, מוטב לו להניח הפסוק כפשוטו, והוא יברך את ישראל בישועות וברכות כרצונו. ואזי הרגיש הרה"ק בזה, וענהו, איתא ביו"ד (סימן ר"מ סי' א) ראה שאביו אינו נוהג כשורה לא יאמר לו עברת על דברי תורה, אלא יאמר אבא כתוב בתורה כך וכך, והוא יבין. ע"ש. ואם כן כיון שהבורא יתברך שמו הוא אבינו מלכנו, לא נכון לומר לו כלום, רק צריכים לפרש הברכות בתוך הפסוק שבתורה, ואחר כך לומר אבא כך כתוב בתורה. עכדה"ק. והכי נמי אמר משה ליתרו שהעם באים אליו בבקשותיהם על מדת הדין שפגעה בהם חס וחלילה, וזה פירוש הכתוב כי יהיה להם דב"ר רומז למדת הדין כמ"ש האריז"ל, בא אלי להתנצל לפני להעתיר בעדו, ושפטתי בין איש זה הקב"ה שנקרא (לעיל טו, ג) ד' איש מלחמה, ובין רעהו אלו ישראל שנקראו רעים שנאמר (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי, שהקב"ה צריך לעזור להם להושיעם מצרותיהם, ובאיזה אופן, הרי לא נכון לומר לפניו יתברך שמו כן, אלא והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו, שאני אומר שעל פי התורה הק' צריך להיות כך וכך, ואזי אומר להקב"ה אבא כך כתוב בתורה כנ"ל. (חקל יצחק)

 

"כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי להם את חוקי האלוקים" (יח, טו)

כידוע גרמה לו משרת הרבנות לה'קדושת לוי' זיע"א רדיפות קשות ללא הרף. יום אחד פגש ברבי מאיר מאפטא זיע"א והסיח לפניו את לבו. נענה ואמר לו הרה"ק ר' מאיר, בשעה שבא יתרו אל משה ושאל 'מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם' (יח, יד) היינו במה הוא עוסק, השיב לו משה, ראשית כל, הריהו רבי, 'כי יבא אלי העם לדרוש אלוקים' העם בא אליו בענייני שמים, ושנית, הוא גם רב, 'ושפטתי בין איש ובין רעהו' עליו לעסוק גם במשפטים, בפסיקת הלכה ובדיני תורה, ועל כך יעץ לו יתרו, 'עתה שמע בקולי איעצך, היה אתה מול האלוקים (יח, יט) , שמע בקולי והיה רק רבי בלבד, 'מול האלוקים' תהיה עוסק רק בדיני שמים, ואילו את הרבנות הנח לאחרים, 'ואתה תחזה מכל העם, ושפטו את העם בכל עת' (יח, כא – כב) יעסקו הם במשפטים. להיות גם רב וגם רבי בעת ובעונה אחת קשה מידי. (מפי ישרים)

 

"כי יהיה להם דבר בא אלי" (יח, טז)

יש לדקדק למה נאמר 'בוא אלי' בלשון יחיד, ולא 'באו אלי'. ועוד למה נאמר בין איש ובין רעהו, והרי מי שבא לדין אינו רעהו, אדרבה הוא שונאו, והיה צריך לומר 'בין איש לאיש'. ונראה לי לתרץ על פי מעשה ששמעתי מזקני המנחת שי ז"ל, שסיפר, כי פעם באו לפני רבו הגר"ש קלוגר ז"ל, שני אנשים לדין, והתחיל הראשון לטעון וגמר טענתו, וכשהתחיל השני לטעון צעק עליו הגר"ש קלוגר שיצא מהר מביתו, כי הוא איננו הבעל דין, ומחמת פחד ברחו שניהם. ואחר כך נודע שהמעשה היה כך, אחד מבעלי הדין היה לו שותפות בעסק עם איש אחר, ונפל ביניהם סכסוך, והחליטו לעמוד לדין לפני הג"ר יוסף שאול נתנזון זצ"ל, ואחד מבעלי הדין התחכם ורצה לדעת אם יצא זכאי בדין, ומסר טענותיו לאחד מידידיו, ועשו כאילו הם שני בעלי דינים לפני הגאון ר"ש קלוגר ז"ל, במרמה לדעת איך הדין נוטה ואם יזכה בדין שם, ילך לפני הגאון שואל ומשיב. אבל הגר"ש קלוגר ברוח בינתו הרגיש במרמתם, והבין שאין לפניו שני בעלי דין אמיתיים. וזה פירוש הפסוק, 'כי יהיה להם דבר', היינו כשיש ריב בין שני אנשים, 'בא אלי', רק אחד מבעלי הדין במרמה, כעובדא הנ"ל, אז 'ושפטתי בין איש ובין רעהו, היינו שעלי להבחין אם אלו באמת בעלי הדין, או שזוהי רק ערמה לדעת לאן הדין נוטה,  וזה שנאמר (דברים א-טז) ושפטתם צדק בין איש ובין רעהו, כה אוכל לדעת אם זהו משפט צדק, כאשר אבחין בין 'איש' שהוא יריב ובעל דין, ובין 'רעהו'. (אמרי דעת.)

 

"כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים" (יח, טז)

מתחיל ברבים "כי יהיה להם דבר", ומסיים ביחיד "בא אלי" ? אלא ההסבר הוא, שבפעם הראשונה באים להתדיין אל הרב שני יהודים, אבל בפעם השניה לא בא אל הרב שפסק את הדין תורה רק בעל דין אחד, זה שיצא זכאי, כי הבעל דין השני שהפסיד כבר לא בא.. . הרה"ק בעל האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע סיפר פעם, כי באחד הימים נכנס אליו יהודי והביא לו ספר במתנה. בהכירו את האיש שאין דרכו בכך, הבין כי ישנם דברים בגו לקח את הספר והניחו על הארון . כעבור מספר ימים שוב בא אליו אותו יהודי ואמר, כי רצונו להזמין לדין תורה את פלוני. הצביע הרבי לעבר הספר והפטיר: "תחילה הורד מהארון את הספר שהבאת לי, אחר כך נדבר אודות הדין תורה".. . ועל פי מעשה זה פירש הרבי בדרך צחות את הפסוק כאן "כי יהיה להם דבר בא אלי", דלכאורה היה צריך להיות כתוב בלשון רבים "יבואו אלי", כפי שכתוב מקודם "כי יהיה להם דבר"? אלא, בתחילה בא רק אחד מהם לנסות ולהשפיע בדרך כלשהיא שאכריע לטובתו, או שבא אלי מקודם לשבת קודש ומהנה אותי, בצורה כזו מנסה לשחדני על זה אומר משה רבינו: עלי לדייק היטב במעשיהם, "ושפטתי בין איש ובין רעהו" שהמשפט יצא שווה בין שניהם על פי חוקי ה' ותורותיו.. .

 

"ויכלת עמוד" (יח, כג )

לכל יהודי שומר תורה ומצוות, יש ערך רב. לכל אחד ואחד יש תכונות ס גוליות, שאי אפשר יהיה לראותן אצל אנשים אחרים, והוא, ורק הוא, זכאי להתעטר בהן ולעבוד באמצעותן את בוראו. החכמה היא להיות מודע לתכונות הטובות הללו, ולחיות על פיהן, להתיחס אל הטוב והיפה שבנו, ולדעת שכל יהודי, בן למלך מלכי המלכים, הוא גנרל גדול, שדרגות גבוהות מאד מונחות לו על כתפיו. וגם אם הוא שוכח זאת מדי פעם, עליו להזכר ולהזכיר לעצמו את הדבר, ולהביט בתמונה האמיתית שלו, שהיא כאמור, תמונה של מצביא גדול, של בעל שררה, וזאת בהתבסס על תכונותיו החיוביות המוטבעות בו בעצם. רק כך יתקיים בו 'ויכלת עמוד', ורק כך יהיה באפשרותו לעמוד מול כל הקמים עליו. הגאון רבי יעקב גלינסקי סיפר סיפור מופלא עד מאד. הסיפור התרחש בתקופה שבה שהה בסיביר, ועבד עבודת פרך יחד עם עוד אלפי איש, שהיו כלואים בגיא הצלמות הלזה. האסירים, סיפר הגר"י גלינסקי, שכנו בתאים קטנים, בה העבירו את הלילה, מי בשינה ומי בנדודי שינה… והנה סמוך למקום בו הנחתי את ראשי, ישן אדם נוסף ולפליאתי נתקלתי במחזה מוזר, שחזר על עצמו מדי לילה בלילה. האדם הזה היה מתעורר באמצע הלילה, מוציא בגדים שהיו מונחים ליד מטתו, מתלבש בהם במהירות רבה, באין איש רואה אחר כך מביט על עצמו במראה שהיתה גם היא מונחת לצדו, ולאחר דקה שתים היה חוזר ופושט את הבגדים הללו, וחוזר לישון. יצר הסקרנות גבר בי עד מאד לדעת מה זה ועל מה זה, ולאן חותר האיש הזה במעשהו המוזר. בשעת בוקר מוקדמת היינו יוצאים לעבודה, כשהאסירים צועדים בשני טורים ישרים, ומימינם ומשמאלם חיילים אוקראינים עם כלבים ורובים בידיהם, ואוי לו למי שהיה יוצא מחוץ לשורה. פעם, כשהלכנו בשורה כזו, נתקלתי באותו אדם לידי. נתתי לו מכה קלה בכתפו, ושאלתיו: "למה אתה לובש את הבגדים הללו בלילה", בתחילה ניסה להתכחש ולהתחמק מכל הענין, אבל משלחצתי עליו, סיפר לי כדלהלן: "אני", כך אמר, "הייתי גנרל בצבא הפולני, ומתוקף תפקידי, שלטתי על אלפי חיילים". האוקראינים כידוע, נלחמו נגד כל מי שהיה מקורב לפולנים, וככל שהיה האיש יותר מקורב ונשא במשרה ובתואר יותר חשובים, כך התייחסו אליו בסיביר ביתר ביזיון וניסו להשפילו ולהורידו מטה מטה. "במשך כל היום", המשיך האיש לספר, "אני עומד תחת מסע נורא של השפלות, והנני מצוי בהתמוטטות נפשית גדולה. רק בלילה, כאשר אף אחד אינו רואה אותי, אני מוציא את מדי הצבא שהיו לי בעבר, ומתלבש לדקה שתים בבגדי הגנרל שלי, אותם הצלחתי להחדיר לכאן, לסיביר ואז אני מביט על עצמי במראה ואומר לעצמי: ראה – אינך כה שפל, כפי שמנסים הרשעים הללו לצייר. הנה פעם היית גנרל גדול, אלה היו דרגותיך, אלפי חיילים היו נתונים תחת סמכותך, ואז אני מתעודד. הגם שמדובר בסך הכל בדמיונות שוא ובתעתועי הבל, שהרי במציאות, אני נמצא עכשיו בסיביר, וכאן אין אני גנרל, אבל עצם העובדה שנותנת לי האפשרות לחזור אל עצמי ואל דמותי האמיתית, מעניקה לי עידוד רב, ואז יש בכוחותי לשוב ולעבוד את עבודת הפרך ביום המחרת". אין כמו סיפור זה כדי להמחיש בפנינו את הדברים דלעיל. גם אם חטא אדם, והרבה לפשוע, ובגד בוגדים בגד, אל יתייאש ואל יתרפה מן העבודה, עבודת השם. צריך הוא לצייר לעצמו, בהמחשה אמיתית, את תכונותיו החיוביות וקוי אופיו האציליים, ואז יוכח שהמצב לא כל כך נורא, ועדין יש באפשרותו לחדש ימיו כקדם, ולשוב בתשובה שלמה לבוראו. ואז יזכה גם הוא לענוד את "דרגותיו", הלא הן הציצית, והתפילין, ה"תכשיטים" של העם היהודי – בכוונה גדולה יותר. "ויכולת עמוד!" (עלינו לשבח)

 

"ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה" (יט, יז)

תפקידו של מנהיג בישראל הוא להוציא את העם מענייני החולין ולהכניסם למחיצת הקודש. וזה הפירוש של "אשר יוציאם ואשר יביאם" הנאמר אצל "איש על העדה" מנהיג הדור. וזה שעשה משה, "ויוצא משה את העם" הוציא אותם, "מן המחנה" מחיי יום יום, מעסקי חולין, "לקראת האלוקים" הכניסם לשערי שמים. (אמרי אמת )

 

"הגבל את ההר וקדשתו" (יט, כג )

אותיות המילה "הר" מקפות באותיות "קודש". האות ה' מקפת לפניה ואחריה ב-דו, ואלו האות ר מקפת ב-קש. נמצא כי ה'גבול' המקיף את ה'הר' הוא 'קודש'. זהו שנאמר: "הגבל את ההר וקדשתו". (הפלאה )

 

"לא תשתחווה להם ולא תעבדם"(כ, ה )

מעשה היה באשה אחת ולה שבעה בנים (במסכת גיטין נז, ע"ב לא מופיע שמה כלל, באיכה רבה היא מכונה מרים בת תנחום, ובמקומות אחרים מופיעה בשם חנה). שלח הקיסר וקרא להם שילכו אחר חוקותיו, הביאו את הבן הראשון ואמר לו השתחווה לעבודה זרה. השיב לו: כך כתוב בתורה: אנוכי ה’ אלוקיך… הוציאוהו והרגוהו. והביאו את הבן השני לפני הקיסר אמר לו: השתחווה לע"ז. אמר לו: כך כתוב בתורה לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני הוציאוהו והרגוהו. הביאו את הבן השלישי ואמרו לו השתחוה לע"ז. אמר להם כך כתוב בתורה: לא תשתחוה לאל אחר. הוציאוהו והרגוהו. הביאו את הרביעי ואמרו לו השתחוה לע"ז. אמר להם כך כתוב בתורה: זובח לאלהים יחרם. הוציאוהו והרגוהו. הביאו את החמישי ואמרו לו עבוד ע"ז, אמר להם כך כתוב בתורה, שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד. הוציאוהו והרגוהו. הביאו את הששי ואמרו לו השתחוה לע"ז, אמר להם כך כתוב בתורה: וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. הוציאוהו והרגוהו. הביאו את השביעי ואמרו לו השתחוה לע"ז. אמר להם כך כתוב בתורה: את ה’ האמרת היום וה’ האמירך היום. ר"ל נשבענו להקב"ה שלא נמיר אותו והוא נשבע לנו שלא ימיר אותנו באומה אחרת. אמר לו הקיסר: אני אזרוק טבעת על הארץ ואתה תתכופף לקחתו, ויהא נראה הדבר כאילו השתחוית לע"ז. ויאמרו הבריות שקבלת עליך מצות המלך. הרים קולו ואמר לו: וי לך קיסר, וי לך קיסר. על כבוד עצמך אתה חס ועל כבוד שמים אין אתה חס, הוציאו אותו להורגו אמרה לו אמו רוצה אני שתביאהו לי ואנשק אותו קצת. הרימה קול בכי מר ואמרה: בני לכו אצל אברהם אבינו למערת המכפלה ותאמרו לו: אתה ערכת עקידה אחת ואני ערכתי שבע ביום אחד. אחרי שהרגוהו עלתה על הגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: אם הבנים שמחה. מאושרת האם שבניה סירבו להשתחוות לצלם, וכך יהיו בעוה"ב ששים ושמחים.

 

"כבד את אביך ואת אמך" (כ, יב )

פעם אחת באמצע הלימוד שלמד 'היהודי הקדוש' עם תלמידיו שיעור בגפ"ת, העמיק בעיון איזה ענין שהיה קשה לו, ובין הלומדים היה בחור מופלג שהיה יתום מאביו ר"ל, ומחמת שהכיר דרך 'היהודי הקדוש' ששוהה בעיונו איזה שעה בדביקות עצומה, לכן הרהיב לילך לבית אמו לאכול, כי היתה לו חלישות הלב, ואחר אכלו בחפזון קם במהירות לרוץ לבית מדרש, כאשר כבר היה בדרך קראה לו אמו שיעלה לעליית הבית ויוריד עבורה חבילת שחת שהיתה צריכה. נתיישב בדעתו, אף כי אמנם אולי חזר 'היהודי הקדוש ' ללמוד עם התלמידים, אבל הלא עיקר הלימוד הוא על מנת לשמור ולעשות (קידושין מ:) וכעת כאשר באה לידו מצוות כיבוד אם האם לא יקיימנה. שש לעשות רצון אמו. ומיד חזר ובא אל בית מדרש רבינו הק'. כאשר אך פתח את הדלת הקיץ רבינו הקדוש מעיונו, ובראותו את הבחור הנכנס קם לפנותו מלוא קומתו ונמלך שמחה, ושאלו, איזה מצוה עשה כעת אשר עבורה נתלוה עמו האמורא הקדוש אביי, ובתוך כך שנכנס הנה, תירץ לו הקושיא שנתקשה בה זמן רב. סיפר לו הבחור את הנעשה עמו. אמר לו 'היהודי הקדוש', דנשמת אביי מתעברת אצל מי שמקיים מצוות כיבוד אם, והולכת עמו להיות לו חלק במצוה זו. כי אביי היה יתום מקטנותו (לא:) ואשר לכן נקרא שמו 'אביי' שהוא ראשי תיבות א'שר ב'ך י'רוחם י'תום. (הושע יד, ד). (תורת היהודי הקדוש)

 

"כבד את אביך… למען יאריכון ימיך על האדמה" (כ, יב )

מסורת אבות ונאמנות לערכי העם הקדושים מדורי דורות הם הערובה הבטוחה לקיומנו ולאורך ימינו על אדמת ארץ ישראל. (עיטורי תורה)

 

"כבד את אביך ואת אמך" (כ, יב)

מסופר שהרה"ק ר' מיכלי מזלוטשוב זי"ע היה שבת אחד אצל הבעל שם טוב והיה אומר אם היה נוסע עוד פעם לשבת כבר המשיח היה מגיע, שאלו אותו אז למה לא נסעת ענה שאביו לא הרשה לו, שאלו אותו אבל המשיח היה מגיע, אמר מה שווה משיח אם לא אקיים מצות כיבוד אב ואם. אם אין לי קיום מצוה זו אין את כל המ'כעלע.

 

"כבד את אביך ואמך" (כ, יב )

בספר "מעשה איש" הובא, שכאשר הרב רוזשטיין זצ"ל הגיע עם תלמידיו לביקור אצל 'החזון אי"ש', ביקש אחד מן הילדים רשות לשאול דבר מה את מרן. כשניתנה לו הרשות הוא שאל: "איך הרב נהיה ה'חזון אי"ש'? הצדיק האדים כולו והשיב: "בזכות כבוד אב ואם!"

 

"ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (כ, יז )

אפי' כשלא תחטאו תהיה ג"כ יראתו על פניכם. (הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע)

 

 

כשאדם שולח את בנו הקטן לקניות במכולת, הוא מפקיד בידו פלאפון, כדי שאם יצטרך עוד מוצר שלא נרשם ברשימת הקניות, הוא יוכל להתקשר אל בנו ולבקש ממנו לקנות אותו עבורו. ה' שלח אותנו לעולם, אבל הוא שלח איתנו גם 'פלאפון' – את החסרונות והכאבים ואת חיבוטי הנפש, כדי שהוא יוכל להתקשר אלינו כשהוא צריך אותנו… שומעים?? כשהחסרונות שלנו מתעוררים לתחיה, כשזה כואב, כשזה שורף, דע לך שה' מתקשר אליך! הוא צריך אותך ומחפש אותך באופן דחוף!!! אל תשכח להרים את הטלפון… (נקודות של אור – ספינקא)