ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת מקץ – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויהי מקץ שנתיים ימים" (מא, א)

אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו זה יוסף (מדרש רבה ) בשנים שפרצו שריפות בעיירה ראדין וכילו את בתי העץ שבה, החליטו סוכני הביטוח להגיע ולהציע ביטוח נגד שריפות. הרבה מהתושבים נענו להצעותיהם, שכן מאחר והבתים היו של עץ, כאמור, עמדו תדיר בסכנת התפשטות אש במקרים של דליקות. כשהגיעו סוכני הביטוח אל החפץ חיים לשכנעו שיצטרף אף הוא להסדר הביטוח, סירב להיענות להם כשהוא מנמק זאת באומרו: מדוע לתת למידת הדין לקטרג ביתר קלות, הרי אם נגזרה על האדם גזירה, מידת הרחמים מנסה לסנגר עליו ולהתחנן שהעונש הצפוי לבוא עליו הוא מדי כבד… אבל אם עושה ביטוח לרכושו, מה תוכל מידת הרחמים לטעון , הרי מידת הדין תשיב לעומתה, שאדרבה, הוא לא יינזק מהדין הצפוי לו, שכן הוא עוד יקבל מהביטוח הכל. ומדע לתת למידת הדין את האפשרות לקטרג ביתר קלות ? (מאיר עיני ישראל )

 

"קחו מזמרת הארץ" (מג, יא)

הרה"ק רבי ישראל ממודז'יץ זי"ע, שהיה ידוע בנועם זמירותיו, אמר פעם: גדולה הנגינה, שהיא מעוררת לתשובה ומקרבת את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. שאלוהו , הייתכן שמה שלא יפעלו ספרי היראים וספרי המוסר, יפעל הניגון ? השיב להם הצדיק במשל, פעם אחת הגיע איש כפר בעל ריחיים לכרך. בהיכנסו לכרך נתקלו עיניו בשעון מעורר, אשר נשקף מבעד לחלון ראווה של אחת החנויות, והוא ביקש לרכשו. בשיחה, שנתפתחה בין בעל החנות לבין איש הכפר, שאלו בעל החנות: אמור נא לי, הכלום בשעון מעורר תמצא פתרון ליקיצתך בזמן הרצוי, והלא כמה וכמה גלגלים ואופנים מסתובבים בקול רעש גדול בטחנת הריחיים שלך, ואם באלו לא מצאת פתרון לכך, מה יועיל לך צלצול דק של שעון? מטבע האדם, ענה לו הכפרי, אזני מסתגלות ומתרגלות לקול הרעש, המקיף אותי תדיר, ואף אם יהא זה רעש אדיר. יומם ולילה מצוי הנני בסביבתם של הריחיים הגדולים, המרעישים אגב סיבובם, וכבר התרגלתי לקול שאונם, עד שלא יטרידו אותי עוד, אולם קול צלצולו הדק של השעון, אשר חדש הוא עבורי, ללא כל ספק, יעוררני בנקל . (פרדס התורה )

 

"ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" (מב, ז)

מגיעים הימים בהם מתגשמים חלומותיו של יוסף הצדיק. אחיו הגדולים עומדים לפניו בהיכלו וכורעים ברך, מתחננים על נפשם, אינם משערים שלפני אחיהם הקטון הם נצבים . למרות שחלפו עשרים ושתיים שנה, ונפשו של יוסף יוצאת אליהם, עדיין מתנכר הוא אליהם, מדבר קשות ומאשים אותם בריגול ארצו . מה הניע את יוסף להתייחס כך אל אחיו , למה הקשה פניו אליהם ולא התגלה אליהם מיד כשבאו?! את התשובה לכך נוכל להבין ע"י משל . מעשה בבן מלך מאח ת הארצות הרחוקות, בן חכם ומשכיל שאביו היה גאה בו. לעמיתיו מארצות אחרות היה מציג את בנו בגאווה, ולוחש כממתיק סוד, אני רגוע שלאחר מותי תתנהל הממלכה בידי אדם זה! האורחים ראו את המלך ובנו, ואף הם היו מלאי הערצה ואהדה למשפחת הוד מלכותו רבת החסד. בוקר אחד התעוררה עיר הבירה לחרושת שמועות: אומרים שריססו כתובות נאצה נגד המלך ירום הודו! בזריזות מחקו את הכתובות המשפילות, ויצאו למסע איתור הפושע. לאחר שבוע שוב הוכתה העיר בגל כתובות המגנות את המלך באופן אישי. הנתינים התחלחלו, כבוד המלך היה אצלם מעל הכל! שוב נמחקו הכתובות, שוטרים גלויים וסוכני חרש ניסו לאסוף מידע, בלשים רחרחו ולא מצאו מאומה. בשם המלך עצמו יצאה הודעה שהפושע ייענש במלוא חומרת הדין, וכנראה שגם זה לא עזר. בפעם השלישית לא יכול היה הפושע להימלט. כל תושבי העיר היו דרוכים לעקוב אחר אדם המחזיק מיכל צבע, והוא נמצא, לבוש סרבל מכף רגל ועד ראש, ופניו מכוסות בברדס שחור. חיש התנפלו עוברי האורח על הצעיר, לפתו את ידיו עד שהגיעו כוחות הביטחון. סוסי המשטרה דהרו לכוון זירת הפשע, ומצאו את הפושע מושכב על הרצפה, סביבו עשרות אזרחים נרגשים, לוכדים אותו בטבעת אנושית הדוקה. השוטרים נגשו, וללא אומר ודברים אזקו את ידיו וקשרוהו על גב הסוס, מובל לארמון המלוכה. המלך עצמו רוצה להיות ראשון החוקרים. לאחר חצי שעה המתה החצר, הפושע שנתפס בשעת מעשה נכנס לחדרי החקירות, בשעה הקרובה יתפנה המלך מעיסוקיו ויבוא בכבודו ובעצמו להבין מה היה המניע למעשה. נכנס המלך, וכולם עומדים על רגליהם ביראת כבוד. הפושע, רתוק לכיסא החקירות, מציץ בעיניים שוחקות מבעד לברדס השחור, ומעיניו לא ניכרת חרטה. בעיני המלך לא מוצא חן הצחוק שנשב מהעיניים, והורה לשלישו לפשוט מעליו את הכסוי. חושך בעיניים! לכסא החקירות היה מרותק בנו יחידו , יורש העצר! אנדרלמוסיה של ממש התחוללה באולם, ורק המלך עצמו שמר על קור רוח. כיצד העזת לעשות כ ך? שאל ביבושת. חלילה אבא, צחקק הבן קל הדעת, לא התכוונתי לפגוע בך, אתה מבין… רציתי ללעוג למשטרה שאינם יודעים לתפוס פושעים… האב לא קיבל את גרסתו של הבן, ודרש ממנו להתנצל בפניו קבל כל אזרחי המדינה, בקול רם ! הבן לא הסכים להשפיל עצמו בפני כל העם, ואף המלך לא נעתר לשחרר אותו. כבוד המלוכה ניצב כאן, ואסור לשתוק ! הורה להותיר את הבן בכבליו, עד שיואיל להתנצל . חלף שבוע והבן עומד במריו, לא מבקש מחילה ולא מתנצל. המלך היה אובד עצות, ונועץ בחכמיו. ניגש אחד היועצים, קד לפניו ושטח את תוכניתו, תן לי עשרים וארבע שעות, ובנך יבקש סליחה בפני כל העולם! נעתר המלך, והיועץ קיבל חדר עם חלונות המשקיפים למסדרונות חדרי המגורים . בפקודה, הובל לשם יורש העצר, לצידו התיישב היועץ בשתיקה, שניהם לבדם בחדר . לפתע, תכונה נשמעה מהחוץ, הנסיך נעמד וראה התרוצצויות. מה קרה? שאל את היושב לצדו. יצא היועץ וחזר עם תשובה, המלך חטף התקף לב ! עיני הבן התעגלו, ושמר על שתיקה. לאחר שעתיים, הקדחתנות תססה שוב, עדת רופאים עטויי לבן שעטו לארמון ובידי עוזריהם עגלות וציוד רפואי. מה עכשיו? רטט קולו של יורש העצר. המצב לא טוב, מנסים לייצב את מצבו. דמעות זלגו מעיניו, אך לא היה מסוגל לבקש סליחה. צעקות שבר עוררו אותו מקיפאונו, בשלישית נעמד להציץ מבעד לחלון. המוני אזרחים עומדים בחצר וצועקים למלך. נראה שאלו הן דקותיו האחרונות, לב המלך לא יכול להכיל את העוול שגרם לו בנו יחידו ! בבעתה קם הבן ממקומו, בעזרת האזיקים נפץ את זגוגיות החלון וזעק בקול משתנק מבכי, לא אבא! אל תלך! אני מצטער על מה שעשיתי, מבטיח אני לך שלא אעשה יותר שטויות כאלו! באחת דממו כל המסתובבים בחצר, פניהם מחייכות, בארמון ממול הוסט הווילון ואביו נעמד במלוא הדרו וכוחו, פניו מאירות וידיו מזמינות – סלחתי בני, בוא נא אלי, התרגיל הצליח. יוסף לא רצה לצער את אחיו לחינם, חלילה. אבל כדי שאחיו יתעוררו לבקש סליחה, כדי שיתחרטו על מכירתו, הוכרח להתנכר אליהם ואז החרטה הייתה אמיתית! (שירת התורה )

 

"ויבא אל פרעה" (מא, יד )

מה עושה רב בישראל כאשר באים אליו פסולי חיתון ודורשים שישיא אותם, אחרת – הם יפנו לשלטונות הממונים , וילשינו עליו שהוא מסרב? מעשה כזה התרחש אצל הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל , בהיותו מכהן כגאב"ד בלונדון, הגיע אליו פעם יהודי שלא רצה למול את עצמו, וביקש שהגאב"ד יסדר לו חופה וקידושין. הרב אברמסקי סירב . הלך הפוקר והגיש תלונה למלכת אנגליה. המלכה קראה להגר"י אברמסקי, והגאון שלא חת מלהתייצב בפני מלכים ורוזנים ולהסביר את דעת תורתנו הקדושה, הגיע לארמון המלוכה עם הרמב"ם בידיו, והסביר את ההלכה היהודית למלכה דבר דבור על אופנו. הגאון הראה למלכה את מה שכתוב ברמב"ם (הלכות מילה, פרק א' הלכה ו' ) ש'מגלגלין עמו' שירצה למול, ובצורה זו שאני מסרב לסדר לו חופה וקידושין, אני נחשב כמי שמגלגל עמו שיתרצה למול! הרב אברמסקי הסביר את הדברים בצורה הנאותה ביותר, עד שגם המלכה הבינה את העניין, והסכימה עם דעתו של הגאון זצ"ל . בימיו של ה'נודע ביהודה' אירע גם כדבר הזה, כאשר יהודי כה ן ביקש לשאת גרושה, וכשהנוב"י לא רצה לעשות זאת, הלך היהודי והלשין עליו למלכת אוסטריה, מריה תרזה . המלכה, שידעה על גדלותו של הגאון ההוא, לא מיהרה להוציא עליו גזר דין, אבל ציוותה על ה'נודע ביהודה' שיסדר ופה וקידושין לאיש ההוא, אחרת – רע ומר יהיה גורלו . משראה הנוב"י כך, אמר לכהן שהוא מוכן לסדר לו קידושין… הלך האיש וסידר את כל ענייני החתונה, ובתאריך שנקבע הגיע עם הגרושה ועמד תחת החופה . בעת הקידושין, כשה'חתן' היה צריך לומר 'הרי את מקודשת לי', אמר לו הנוב"י שיגיד אחריו מילה במילה.. . הגאון החל לומר, והאיש אחריו.. . הרי את מקודשת לי כדת המלכה מריה תרזה. .. כל הנוכחים פרצו בצחוק . השלב הבא היה שהקהל עזב את המקום, והותיר את הכהן והגרושה לבדם… הכל ירדו לסוף דעתו של ה'נודע ביהודה', והבינו שכיוון שעשה כך, אין יותר כל אפשרות להלשין עליו למלכה, וגם היא עצמה לא תוכל לצוות עליו מאומה, שכן הוא עשה בדיוק את שהצטווה ממנה, וקידש את הסורר ההוא כדת המלכה מריה תרזה… הקהל שבא להשתתף בחתונה, הבין את אשר לפניו, וראה בחוש את חוכמתם של גדולי ישראל, ולכן עזבו את המקום. הבושה שנגרמה לאותו כהן היתה עצומה, וכך יצא הנוב"י , וידו על העליונה. (אוצרות הפרשה )

 

"הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני" (מד טו )

הקשה בספר מאור עינים, האיך הוציא מפיו דבר שקר, ובודאי כי לא נחש ביעקב (במדבר כג כג), וגם איך כתוב זאת בתורת אמת. ועל כי פשוט נראה, שאמר האמת בלשון שלא יבינו האחים, ואמר כי נחש ינחש איש אשר כמוני, על דרך (מד, יח) כי כמוך כפרעה, שהיה שווה לפרעה, וזה שאמר כי נחש ינחש איש אשר כמוני', הוא ינחש, אבל חלילה לי לנחש. כן היה כוונתו, וכן הכניס כוונתו בדיבור אמת, שלא יבינו האחים . (אורח לחיים )