ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת נח – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"אלה תולדות נח נח איש צדיק" (ו, ט)

רבי שלמה מוילקומיר, תלמידו של הגר"א מוילנא, היה מדקדק בכל מילה בדברי רש"י ומוצא בהם פנינים ומרגליות. בילדותו, כשלמד עם רבו את פרשת נח והגיעו לפסוק זה, קרא המלמד את דברי רש"י, יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, ויש שדורשים אותו לגנאי. תמה הילד הפעוט והקשה, אם הכתוב אומר בפרוש שנח היה איש צדיק, כיצד אפשר לדרוש אותו לגנאי? נבוך המלמד, אולם הילד השיב בעצמו לאחר רגעים מספר תשובה נפלאה.צדיק שדורשים אותו לגנאי, בודאי איננו צדיק, אולם גם צדיק שכולם דורשים אותו רק לשבח, גם עליו יש לפקפק אם אמנם צדיק הוא, שהרי "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" ואם על נח יש לו דורשים לשבח ולגנאי כאחד, הריהו בוודאי הוא איש צדיק…

"נח איש צדיק" (ו, ט)

וברש"י יש דורשין לשבח ויש דורשים לגנאי, שלפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. שלוש מידות בצדיקים, הראשון הוא צדיק אמת,  השני הוא צדיק יחסי – לפי ערך הדור, ולסוג השלישי שייך ה"צדיק" במרכאות כפולות, כזה המציג את עצמו כצדיק, ומשתמש בערך הנעלה של הצדיקות כקרדום לחפור בו… בעידנא דחדוותא סיפר הג"ר רבי חיים ברוך נבנצאל מזיכרון יעקב, שהרב מסאטמר זצוק"ל אמר שמצאנו במשנה (סוף פאה) שמי שאינו לא חיגר ולא סומא ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן העולם עד שייעשה כאחד מהם. נשאלת השאלה: ניחא שאדם רגיל שעשה את עצמו צולע כדי לזכות בתרומות שלא מגיעות לו, ייעשה צולע, אך מה קורה עם זה המציג עצמו כצדיק על מנת לזכות בתרומות – האם הוא לא ימות מן העולם עד שייעשה צדיק? הרי לא ניתן לומר זאת!… אז מהו עונשו של אדם זה?! אמר הרבי מסאטמר שעונשו יהיה לעתיד לבוא: כולם יקומו לתחיית המתים, ואילו הוא יישאר באדמה, קברו של זה יישאר "קברי צדיקים" לעולם ועד!…

"כי מלאה הארץ חמס" (ו, יג)

לא נחתם דינם אלא על הגזל (רש"י)
תמהו המפרשים הרי היו בידם עבירות חמורות כעבודה זרה וגילוי עריות, ומדוע זה נחתם דינם אלא על הגזל.  עוד יש להקשות הרי איתא במדרש שמיתת צדיקים  מכפרת כמו יום הכיפורים, אם כן הרי כתב רש"י  על הפסוק "כי לימים עוד שבעה" שבאותה שעה מת מתושלח, ומדוע לא כיפרה עליהם.  אלא חדא מתורצת בחברתה, דאילו חטאו רק בעבודה זרה וגילוי עריות היה מתכפר להם במיתת מתושלח, אבל כיון שחטאו בגזל שהיא עבירה שבין אדם לחבירו ואין יום הכיפורים מרצה, לכן נחתם דינם על הגזל  שהוא עבירה שבין אדם לחבירו. (ילקוט הגרשוני ע"פ ספר עולת צבור)

"כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (ו, יג)

סיפר הגאון רבי חיים איצקוביץ מוולוז'ין זצוק"ל: בשכונתי התגוררו שני שכנים – האחד עשיר ואילו השני עני מרוד. והנה יום אחד נכנס 'דיבוק' בעני, ומאותו היום העני היה עושה צרות לעשיר, צועק ומבזה אותו, עד שהמצב שנוצר היה בלתי נסבל. באחד הימים העשיר תפס את העני והביא אותו לפניי. שאלתי אותו: 'מי אתה?' ענה לי הדיבוק: 'אני הייתי מלמד תינוקות בביתו של אביו של העשיר הזה. יום אחד אבי העשיר עשה עסקה עם איזה גוי ורימה אותו בעשרת אלפים רובל! ואני הייתי חתום בתור עד על אותה העסקה וידעתי מהרמאות. לאחר אריכות ימים ושנים דנו את דיני ואמרו כי מכיוון שאני הייתי עד – עליי לחזור לעולם השפל כדי לשלם את החוב… ולכן אני מטרטר את העשיר הזה כדי שישלם את החוב של אבא שלו. לשמע הדברים הללו צעק העשיר: 'רמאי! נוכל! שקרן! אני מכיר אותך! אתה הרי עברת את כל העבירות שכתובות בתורה! אז אל תספר סיפורים שהתגלגלת 'רק' בשביל איזה חתימה שחתמת בתור עד, ואפילו לא גנבת, הרי אתה עשית דברים חמורים בהרבה מזה!' ענה לו הדיבוק: נכון, אתה צודק במאה אחוז לגבי העובדה שעברתי עבירות, אבל אינך יודע, אני בסוף ימיי עשיתי תשובה שלימה לפני מי שאמר והיה העולם, הייתי לומד כל יום ארבע שעות תורה לשמה וכך עשיתי עד יומי האחרון, וכשהגעתי לשמים התברר שמחלו לי על הכל, חוץ מהכסף. על הכסף אי אפשר למחול… הייתי חייב לרדת לפה בתור דיבוק כדי לסדר את התשלום!

"כי מלאה הארץ חמס" (ו, יג)

נאמר במדרש (שמות רבה פכ"ב) כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא להקב"ה, ואינו עונה אותו, למה? שתפילתו בעבירה, שנאמר: ויאמר אלוקים לנח קץ כל בשר וגו', אבל איוב שלא היה בעמלו גזל – היתה תפילתו זכה, לכך אומר על לא חמס בכפי, לפי שאין עוול בכפי ובעמלי – תפילתי זכה. מעשה מאלף התרחש בעיירה קטנה בחו"ל, בה חיו מספר יהודים, שכל אחד עסק בפרנסה אחרת, והתפרנסו זה מזה. החלבן באותה עיירה היה מקבל מחבירו האופה ככר לחם שמשקלו קילוגרם, וכתמורה היה נותן לאופה קילוגרם חמאה. כך נמשך הדבר שנים ארוכות. פעם, כאשר הגיע האופה לקבל את החמאה, הרגיש במשהו שאינו כשורה. הוא ממשש את חבילת החמאה בידיו, וכיון שהוא מתמצא במלאכת השקילה, בשוקלו את הקמח הנצרך לו לאפייה, הרגיש שרעהו נותן בידיו חמאה שמשקלה פחות מקילוגרם.  כיון שבעיירה שלהם לא היו מאזניים, הלך האופה לעיר הגדולה, הניח את החמאה על המשקל, ואכן התברר שהסחורה לא הגיעה אלא למשקל שמונה מאות גרם. חשב האופה שאולי היתה טעות בידיו של חבירו החלבן, והחליט להמתין לפעם נוספת. אבל, משהדבר חזר על עצמו פעמיים ושלוש, ניגש אל החלבן ושאל אותו מדוע הוא מרמה אותו; 'הרי אני משלם לך על קילוגרם, ומדוע הינך נותן לי רק שמונה מאות גרם? אולי המשקולות שלך אינן טובות?' – שאל. החלבן לא איבד עשתונותיו, והשיב לאופה בקור-רוח, אינני מרמה אותך, המשקל שלי במצב מצוין, ואני שוקל לך בדיוק קילוגרם של חמאה! עכשיו איבד האופה את יישוב דעתו, וגילה לחלבן שהטריח את עצמו עד לעיר הגדולה, ושקל את הסחורה, והמשקל הראה שהיא איננה מגיעה לקילוגרם. אני חוזר ואומר לך שהסחורה שאני מוכר לך, משקלה קילוגרם שלם, חזר החלבן על דבריו, והוסיף, אם אתה חושב שאינני צודק, תקרא לי לדין-תורה אצל הרב. ראה האופה שאין לו ברירה אחרת, והזמינו לדין תורה. משהופיעו השניים בבית הדין, והדיינים שמעו את טענותיו של האופה, פנו אל החלבן ושאלו אותו מה יש לו להשיב. והנה, גם כאן, בבית הדין, ממשיך החלבן לטעון שמשקלה של חבילת החמאה הוא קילוגרם שלם.הציעו הרבנים, אולי תביא לכאן את המשקולות שלך, ונבדוק אותן. החלבן הסכים, ורץ לביתו להביא את משקל-המאזניים שלו.מה מאוד תמהו הדיינים לראות שהחלבן הביא בידיו גם ככר לחם… כאשר אני בא לשקול את החמאה, שאני צריך ליתן לחברי האופה, אני מניח בצידו השני של המשקל את ככר הלחם הזה שקניתי מהאופה, שמשקלו אמור להיות קילוגרם, ובהתאם לכך אני מניח את החמאה בצד השני, עד שהמשקל מתאזן… ובמילים אחרות: עד שהאופה בא אליי בטענות על משקלה של החמאה, שיבוא בטענות אל עצמו, כי כמשקל הלחם שהוא מוכר לי, כך משקל החמאה'!… מהמעשה אפשר ללמוד לקח מוסרי רב – מי שמרמה את חבירו ומנסה לגזול את כספו, בסופו של דבר תתגלה רמאותו וקלונו לעין – כל, וגם אם המציאות היתה שהאופה לא היה מודע לכך שמשקלו אינו מדוייק, קיים כאן מסר חשוב – פעמים ואדם מאשים אחרים בעוולות ומצביע על פגמים שבו, ולמעשה הוא עצמו בעל העוולה, ועליו לבדוק את עצמו, ולדאוג לתקן את מעשיו לפני שפונה בטענות וטרוניות כלפי אחרים.
ידועים דברי הבעל שם טוב הקדוש על המשנה (נגעים ב, ה) 'כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו': כל הנגעים שאדם רואה 'חוץ' – מחוצה לו (אצל אחרים) – הם מנגעי עצמו – מתוך נגעיו שלו, חסרונותיו של עצמו הם… (ופריו מתוק)

"כי אותך ראיתי צדיק לפני" (ז, א)

בהיות הרה"ק רבי ישראל הגר, האהבת ישראל מוויז'ניץ, בעיירת המרפא קארלסבד, הגיע יום אחד הדוור הנכרי והוציא מעטפה המכילה המחאה נכבדת ששלח אחד מחסידי הרבי עבורו. האם אתה הוא 'ראבין הגר'? שאל הנכרי את הרבי. האהבת ישראל שתק ולא השיב. שאל הגוי פעם נוספת האם הוא הראבין והצדיק דומם מחריש. נטל הדוור את המעטפה עם ההמחאה והמשיך לדרכו.לאחר שיצא שאלוהו מקורביו מדוע לא אישר לגוי את זהותו. הסביר הרבי, כאשר אעלה לעולם האמת ישאלוני, הן קרוי היית רבי, מנהיג לחסידים רבים, מה עשית אפוא עם השפעה זו? את מי תיקנת והשבת מתוכם למוטב?באותה השעה אשיב שלא הייתי רבי ואינני יודע מה רוצים ממני, ובכך אפטר מן התביעה הקשה. אולם הם יטענו שהחסידים הכתירו אותי בתואר הזה, ועל כך אשיב שהיה זה נגד רצוני. אולם שוו בנפשכם, המשיך האהבת ישראל לצייר במוחש את שיתרחש בשמי מרום, שיראו לי את הדוור הגוי ששואל האם אני 'ראבין' ואני מאשר זאת במו פי, כלום תהיה לי אפשרות להסביר מה פעלתי בתפקיד זה?!…