ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת שופטים – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"שופטים ושוטרים… ולא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים"

אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה, שהרי ב' מקראות נתגלו טעמם ונכשל בהם גדול העולם. כתיב "לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו", אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב "נשיו היטו את לבבו" וכו' (סנהדרין כא) הקשו המפרשים, מדוע איפוא גילתה התורה טעם איסור לקיחת שוחד ולא חששה שמא יכשלו בכך. ברם שלמה המלך ע"ה, בראותו את טעם האיסור "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" אמר: "אני ארבה ולא אסור", לכן הורה היתר לעצמו להרבות נשים, בהיותו בטוח שלא יכשל באיסור, אך בשוחד הרי העידה התורה "כי השוחד יעוור עיני חכמים", על כן אין מקום לטעות ולומר: אני אקח שוחד ולא יזיק לי, וכי מנין יידע שאין זה מזיק לו והלא "עיוור" הוא . (שואל ומשיב )

 

"ושפטו את העם משפט צדק" (טז, יח)

משכילי ורשה, באו פעם אל רב העיר רבי שלמה זלמן ליפשיץ בעל חמדת שלמה, כדי לשכנעו להסכים ליסוד בית מדרש לרבנים ברוח ההשכלה, ובפיקוח הממשלה הרוסית . באותו שעה, נכנס אליו מחותנו רבי יהודה ליב לנדא רבה של וישוגרד, וכששמע את דבריהם פנה ואמר: "במסכת עבודה זרה מובא, שלעתיד לבוא יעמדו בני אמות העולם לפני הקב"ה וינסו להראות את הטובות שעשו לישראל, תקנו שווקים, הקימו מרחצאות , ויאמרו כלום לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה. ולכאורה אפשר לתמוה, למה לא הזכירו גם שסייעו להם לישראל והקימו להם בתי מדרש לרבנים? הרי דבר זה ודאי יהיה להם לעדות נאמנה שעשו הכל בשביל ישראל כדי שיוכלו לעסוק בתורה? אלא על כרחך אתה אומר, שהרבנים שיצאו מבתי מדרש אלו, אפילו הגויים יתביישו להזכירם ויתמלאו כלימה מלהעמיד אותם לפני הקב"ה.. .

 

"כי יפלא ממך דבר למשפט" (יז, ח)

"למד לשונך לומר איני יודע", הורונו חז"ל, ובמיוחד כאשר באמת אינך יודע.. . מדת חכמים להודות על האמת. לא אחת כתב רש"י "איני יודע מה מלמדנו" . רבותינו הסתפקו בדינים ולא הכריעו בהם, ופרשה שלמה שנינו בפרשתנו: "כי יפלא ממך דבר למשפט", כשהסנהדרין המקומית נבוכה, מודה היא במבוכתה, "וקמת ועלית" אל הסנהדרין הגדולה בירושלים. לצערנו, לא כל המוכרים כחכמים מוכנים להודות באי ידיעתם, להזכיר את ספקותיהם. מעשה שהיה, בפרוס הפסח בא אדם לפני הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, ראש ישיבת "תורה ודעת" בניו יורק, ושאל על כשרות תרופה מסוימת לפסח. בחן רבי יעקב את מרכיביה אחד לאחד, והסתפק בכשרות אחד מהם, חשש שמא עשוי הוא מעמילן חיטה, ואז, אם אין כאן חשש פקוח נפש, רצוי להימנע מנטילת התרופה. קם רבי יעקב על תשעים שנותיו, ופנה לבית המרקחת לשאול לתכולת המרכיב. מיהר הרוקח ופתח את ספריו, דפדף וחפש, עיין וקבע: "כשר, בלא שום חשש! " הודה לו רבי יעקב במאור פנים על הטרחה ועל התשובה, שב לביתו והתקשר לכימאי ממכריו. התאמת החשש: התרופה אינה כשרה לפסח.. . הסביר רבי יעקב לתלמידו: "ממבט עיניו ומנימת קולו של אותו רוקח, הבנתי שבחיפושיו לא מצא את מבוקשו 'אלא התבייש לומר 'איני יודע'… דע, הוסיף ואמר, כי זה ההבדל בין רוקח לרב, מחויבותו של הרוקח היא לשואל, לפונה ולקונה, לפיכך חייב הוא להשיב תשובה, ואם אינו יודע – יבדה אותה מליבו, אבל מחויבותו של הרב היא לתורה, לאמת הצרופה, ואפילו משה רבנו לא בש לומר באחד המקרים: שמעתי מפי ה' הלכה זו ושכחתיה! " הוסיף רבי יעקב וסיפר: כשהגאון בעל "בית הלוי" זצ"ל התמנה לרבה של בריסק, ידעו הכל שהוא אחד מגדולי הדור ופוסקיו, אבל מיד עם עלותו על כס הרבנות באה לפניו שאלה בהלכה, עיין בה וענה: 'איני יודע'… התפלאו השואלים, אך החרישו. באה לפניו שאלה נוספת, עיין וענה 'איני יודע'. הפליאה גברה, ועמה אף האכזבה. בטוחים היו שזכו ברב גדול בתורה, והנה אין הוא יודע לפסוק הלכה! באה לפניו שאלה שלישית, וענה שאינו יודע מה הדין. זה כבר עבר כל גבול. התכנסו נכבדי הקהל לדון בעניין, והחליטו שאולי גאון הוא רבם בפלפול בסוגיות וראוי לעמד בראש ישיבה גדולה, אבל בתור רב הוא כישלון חרוץ… התארגנו כמשלחת ועלו להודיע לו על החלטתם. חייך הרב, ואמר: 'אל נא תדאגו, רבותי. יודע אני לפסוק הלכות, ואענה, ברצות ה', על כל שאלותיכם, רציתי רק לחנך אתכם – ואת עצמי! – שאם יקרה שלא אדע את התשובה, לא אבוש לומר: 'איני יודע'.. . רבי יעקב קמינצקי היה "חטיבת האמת" בכל מהותו, בכל אורחותיו. הוא העיד על עצמו שלא שיקר מימיו ולא סטה מן האמת . האנקדוטה הבאה תמחיש את אישיותו: יובל שנים לפני כן, הוזמן על ידי הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל לעמוד בראש ישיבת "תורה ודעת". התפתחה ביניהם שיחה אודות הנחת "תפילין דרבנו תם". הבהיר רבי יעקב שבחוגי הליטאים אין נוהגים להניחם לאחר התפילה. מנהג זה רווח בקהילות החסידים. שאל הרב מנדלוביץ: "אבל החפץ חיים זצ"ל היה מחוגי הליטאים, ובער ובימיו הניחן?!" חייך רבי יעקב ואמר: "החפץ חיים התחיל להניחן בהגיעו לגיל תשעים. כשאגיע לגיל זה אניחן גם אני… " למעלה מחמישים שנה עברו, וביום הולדתו התשעים התחיל רבי יעקב להניח "תפילין דרבנו תם", בגלל אותה אמרה שיצאה מפי ו… (מעיין השבוע )

 

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (יז, יא)

רבי שלום שבדרון זצ"ל, כידוע, הוציא לאור את הספר "דעת תורה" של סבו, המהרש"ם מברעזאן זצ"ל, והוא היה זקוק לכסף להוצאת הספר. לשם כך התכונן ב'בין הזמנים' של חודש ניסן, מיד אחר הפסח לנסוע לחו"ל, להיפגש שם עם נדיב אחד, בתקוה שהלה יתרום להוצאת הספר . אבל כמובן, לפני שנוסעים לחו"ל צריכים לבקש רשות מהמשגיח, איש אלוקים קדוש רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שהיה בבני ברק. לילה לפני הנסיעה, הגיע רבי שלום עם המזוודה, וכמובן עם כרטיס הטיסה, לבית חתנו, הרב אריאל בבני ברק, כדי להיכנס בבוקר אל המשגיח, לקבל את רשותו לנסוע ולקבל את ברכתו . ימים ספורים קודם לכן, בחול המועד פסח, היתה ברית בבני ברק לנכדו של רבי שלום, כאשר המשגיח היה הסנדק, אבל רבי שלום לא השתתף בברית . כאשר נכנס אל המשגיח לקבל את ברכתו, שאל אותו המשגיח: "הרי היתה לפני כמה ימים ספורים ברית לנכד שלכם, ואיך יתכן שהזיידע (הסבא) לא הגיע לברית ? השיב רבי שלום: היה לי כאב רגליים, והייתי צריך לנוח קצת. שאל אותו המשגיח: היה לכם כאב רגליים? אם כן כיצד אתה עומד כעת לנסוע לאמריקה, הרי אתה צריך לנוח ? שמע זאת רבי שלום, נפרד מהמשגיח, שב לבית בתו, שם המתינה לו הרבנית שליוותה אותו לבני ברק, נטל את המזוודה, ואמר לה שחוזרים לירושלים הביתה. הרי המשגיח אמר שצריך לנוח . היא שואלת אותו: הרי הכ ל מוכן לנסיעה?! והוא משיב לה: המשגיח אמר… אני לא יודע מה אתם הייתם עושים, אני יודע מה אני הייתי אומר למשגיח: ברוך השם, עבר לי הכאב רגליים , אחרת לא הייתי יכול להגיע, ואני חש בטוב ויכול לנסוע לאמריקה . אבל רבי שלום לא אומר הסברים, אם הוא שומע מהמשגיח שצריך לנוח, אז הוא נוסע בחזרה לירושלים ! זמן לא רב לאחר מכן, הוזמן רב שלום להיות סנדק בברית שהתקיימה בטלזסטון. מגיע רבי שלום לברית, והנה הוא פוגש שם את אותו גביר, אליו תכנן לנסוע לאמריקה. הגביר הזה היה בארץ עוד לפני פסח, ואם רבי שלום היה נוסע לאמריקה, הוא כלל לא היה פוגש אותו ! מבהיל ומרעיד, אם לא היה שומע לקול המשגיח הוא היה נוסע לאמריקה לחינם . אבל זה עדיין לא הכל, רבי שלום סיפר כי ברגע שבוטלה הנסיעה לאמריקה, הרי נותר לו זמן פנוי, והוא 'התיישב' מיד לכתוב את הספר "לב אליהו". ואני אומר לכם: אם לא זה שרבי שלום ביטל את נסיעתו, לא היה יוצא ה"לב אליהו" לעולם ! (יחי ראובן )

 

"לא תטע לך אשרה כל עץ" (כא, לא )

איתא בגמרא (סנהדרין ז) אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל. שאל הגה"ק רבי חיים מבריסק זיע"א למה נמשל דיין שאינו הגון דוקא לאשרה? והשיב: סתם עבודה זרה כגון צלם או פסל, תיכף כשרואים אותם יודעים שהם עבודה זרה, רק אשרה נראית כמו כל עץ אחר. כך הוא דיין שאינו הגון, מבחוץ הוא לבוש במלבושי כבוד, זקנו מגודל ואין אתה יודע שדיין כזה הוא אינו הגון, וכאילו עובד עבודה זרה . "ולא תקח שוחד " איתא במדרש: "לא תקח שחד" – שהוא חד . אפשר לפרש כוונת המדרש על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל "כל הדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית" . נמצא שמי שלוקח שוחד ומתוך כך אינו דן דין אמת לאמיתו, נשאר הקב"ה חד – יחיד בלי שותף . (גן רוה מספר דרוש שמואל בשם הב״ח )

 

"והוגד לך ושמעת ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל"  (י"ז  ד' )

נוסח המקרא ישנם הנוטלים גדולה לעצמם ומתעטרים בעטרה שאינה שלהם, ואומרים דרשות נאות שראו או שמעו מאחרים, אך אינם 'מקפידים' לומר דבר בשם אומרו. המליץ על כך הרה"ק השר שלום מבעלזא את הפסוק "והוגד לך ושמעת" – ששמעת אמרה נאה, ואחר כך "ודרשת היטב" – אמרת דרשה טובה אך לא אמרת זאת בשם אומרו, אף על פי ש"אמת נכון הדבר" – מכוון הדבר לאמיתה של תורה, בכל זאת הרי זה תועבה "נעשתה התועבה הזאת בישראל " . (דובר שלום )

 

"תמים תהיה עם ה' אלקיך" (יח, יג )

סיפר אחד מתלמידיו של רבי שמעון גרינפלד, כי בפרשת שופטים, בשיעור הקבוע שמסר, קרא את הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלקיך", הניח ידיו על החומש וקרא: בחורים חביבים! דעו לכם שעתידים לבוא על עם ישראל זמנים קשים, וכדאי לכם לזכור את דברי רש"י הקדוש בפסוק זה, ולחרוט אותם על ליבכם, והקריא בהטעמה את דבריו: "התהלך עמו בתמימות, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו" . והוסיף: ובטוח אני, כי דברי קדשו של רש"י ז"ל אלו, יחזקו אתכם בכל מצב שהוא . התלמיד סיפר את הדבר כעבור שבעים וחמש שנה, בהיותו זקן ושבע ימים, ואמר: עד עתה, זוכר אני בבהירות את דברי רש"י הקדוש מילה במילה, מאז שמעתי אותם מפי רבינו, והדברים הללו נתנו לי כח מתוך אמונה ובטחון, לעבור את כל ההרפתקאות שבאו עלי בחיי, ויכולתי להם .