ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת תזריע – מאת ר' ברוך הי"ו

 

"וביום השמיני ימול" (יב, ג )

אל ה'אמרי אמת' מגור הגיעו דבר יום ביומו אבות רבים וכיבדוהו בסנדקאות לבניהם. ה'אמרי אמת' נהג להיענות לכל סנדקאות שהגיעה אליו, בתנאי אחד: הוא תבע מאבי הבן להבטיח לו שלא יקצץ בזקנו כלל ועיקר, והיה אם הסכים האיש להבטיח שלא ייגע בזקנו – ניאות הרבי לשמש כסנדק בברית. יום אחד הגיע איש גס רוח שחשק בזכות שהרבי ישמש סנדק בברית לבנו, אולם כאשר ביקש ממנו הרבי שיבטיח שיותר לא ייגע בזקנו וכי זהו תנאי לסנדקאות, סירב היהודי להבטיח זאת . כיון שכך, הודיע ה'אמרי אמת' ליהודי שלא יוכל להיענות להזמנה ולא יקבל את הסנדקאות . האיש, כאמור, היה גס רוח ועז פנים, הוא הודיע לרבי, אם הרבי לא יבוא להיות סנדק בברית לבני – לא אכניסהו בבריתו של אברהם אבינו. אמר והלך . ביום השמיני הודיע ה'אמרי אמת' לבני ביתו שילך לשמש כסנדק בבריתו של אותו איש, אף על פי שסירב להבטיח שלא ייגע בזקנו. הגם שליהודי זה לא מפריע לא למול את בנו ביום השמיני, הסביר הרבי, לי – זה מפריע!.. . (במחשבה תחילה )

 

״וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (יב, ג)

פירש הרה״ק מבעלזא זי״ע על לשון הפיוט שאומרים בברית מילה אחרי ברכת המזון מיום השמיני והלאה ירצה דמו, דכשהאב מל את בנו, על ידי זה הוברר הדבר למפרע שגם הוא בעצמו לא היה מעכב את אביו מלמולו, ממילא מיום השמיני והלאה ירצה דמו, היינו דמו של אביו.. . זה פירוש הפסוק כאן, הכתוב בא לרמז על האב, דביום השמיני ימול גם בשר ערלתו, היינו של האב, מכיון שעתה נתברר הדבר שגם הוא מסתמא היה מרוצה כשאביו מל אותו.. . (טל השמים )

 

"וביום השמינו ימול בשר ערלתו" (יב, ג )

הגאון הנודע רבי בצלאל הכהן, שהיה מורה הוראה בווילנה, יצא שמו בעודנו נער כבקי וחריף מופלא, וכל כך עטו עליו שדכנים, עד שכבר בהיותו בן שתיים עשרה נעשה חתן. העיר אחד הלמדנים בשעה סעודת התנאים, עכשיו מחוור לי, מפני מה מברכים את אבי הבן בשעת ברית המילה, שיזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים, לכאורה הרי היה צריך הנוסח להיות למעשים טובים ולחופה, שכן במעשים טובים הבן מתחייב כשהוא בן שלוש עשרה, בהגיעו למצוות, ולחופה רק בן שמונה עשרה, אלא זאת הברכה, שיהיה הילד מוצלח מאוד מאוד, עד כדי כך שיהיו רבים קופצים עליו להשתדך עמו, ומתוך החשש פן יחטפוהו אחרים, יהיו מוליכם אותו לחופה, עוד לפני שהגיע לשנים של מעשים טובים – עוד לפני שהוא בר מצוה .

 

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (יב, ג )

מובא על הרב מבריסק רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, שפעם אחת התקיימה בבית שלו, ברית מילה לאחד מנכדיו . בסיומה של הברית ניגש המוהל אל הסבא – הרב ואמר: נו… ברוך ה' שזכינו לקיים מצוות ברית מילה ועוד בבית הרב ואחד מצאצאיו. התפלא הרבי ותהה, למה כוונתך?! האם אתה חושב שקיומה של ברית בביתי ולנכדי שונה היא מחשיבות ברית אחרת? אמשול לך משל למה הדבר דומה, על מלמד תינוקות שהיה עושה מלאכתו נאמנה, אולם שכרו היה זעום וכל ימיו היה עני ואביון. והנה פעם אחת התבטא המלמד, אם היה לי את כל אוצרותיו של רוטשילד הייתי עוד יותר עשיר ממנו . תלמידיו לא הבינו ושאלו, למה כוונתך? המלמד השיב בחיוך, חישבו רגע!… למעשה אם יהיו לי את כל אוצרותיו של רוטשילד, אבל בנוסף יהיה לי גם את שכרי המועט שאני מקבל בתור מלמד. כן הוא הנמשל, גם במצוות ברית המילה, מצווה זו כה חשובה לאין ערוך עד כדי שאין ערך וחשיבות כלל לייחוסו של הנימול.. .

 

"וביום השמינו ימול בשר ערלתו" (יב, ג )

וביום השמיני ימול – אין כתיב שם שיוציא הוצאות על המילה, בא וראה כמה ישראל מחבבין את המצות שהם מוציאין הוצאות כדי לשמור את המצות ולשמוח בהם, אמר הקב"ה, אתם משמרים את המצות ותשמחו בהן, אני מוסיף לכם שמחה, שנאמר (ישעיה כט, יט) ויספו ענוים בה' שמחה . (מדרש תנחומא ורשא פרשת תזריע סימן ה ) כשהיו תושביה של ברדיטשוב באים להזמין את הצדיק רבי לוי יצחק, לברית מילה, לבר מצוה, או לכל שמחה אחרת, נוהג היה רבי לוי יצחק להתנות את הגעתו לבוא, בתנאי אחד, שתיערך סעודת מצוה כראוי . תשובתו זו של רבי לוי יצחק הייתה מקובלת על כולם, אולם תמוהה הייתה בעיניהם, מה לצדיק ולסעודה הגונה . אחד מתושבי העיר שסקרנותו לא פסקה, שאל את הרבי לפשר התנאי שעשה. השיב לו הרבי: מאבקים קשים יש לי נגד השטן אשר בכל עת מחפש דרכים לקטרג על ישראל, ולעומת השטן המקטרג טוען אני כלפיו, כי כשאדם מישראל מקיים מצוה כלשהי, הוא עושה אותה בשמחה וברצון, ואילו כאשר נכשל יהודי בעבירה, גורם לו הדבר לעצב עמוק עד כי לבו נשבר בקרבו. לשמע דברי, מבקש השטן שאוכיח לו את צדקתם. לי, אומנם יש הוכחה, הנה, מעולם לא ראינו יהודי ויהא זה הגרוע שבגרועים שיערוך סעודה לרגל עבירה שעבר, לעומת זאת כאשר מזדמנת ליהודי מצוה, ברית מילה בר מצוה, סיום מסכת, או כשמגיעים חגים ושבתות, או אז שש ושמח היהודי לערוך סעודות לרגל המצוות הללו. פנה רבי לוי יצחק אל היהודי הניצב מולו, אמור אתה, כלום אין זו הוכחה ניצחת כנגד דברי הקטרוג של השטן . ואכן השטן יודע את הדבר, ועל כן מנסה הוא בכל כוחו ויכולתו למנוע מן היהודי לערוך בשמחה את סעודת המצוה, ומדוע, כדי שתהא לו סיבה מספקת לקטרג על ישראל. זו הסיבה שמתנה אני את השתתפותי בכל שמחה של ברית מילה, בר מצוה, סיום מסכת וכדומה, בכך שבעלי השמחה יכינו עשיית המצוה סעודה ראויה לשמה . (ברית יצחק )

 

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (יב, ג )

בברכת המזון בסעודת ברית אומרים הרחמן הוא יברך את אבי הילד ואמו… ומסיימים ומיום השמיני והלאה ירצה דמו, ופלא הוא שמתחילים בברכה להוריו ומסיימים בנימול. יש לפרש דהנה כל מצוה צריך לקיים במחשבה ובמעשה אך מצות מילה אי אפשר לקיים במחשבה כיון שהרך הנימול הוא בן ח' ימים ואין לו מחשבות, אמנם כשיגדל וישא אשה ויולד לו בן וילך למול אותו, בזה ישלים את חלק המחשבה שלא היה לו בקטנותו כשמלו אותו . זהו מה שמברכים 'מיום השמיני והלאה ירצה' – דמו של האב כי עכשיו נשלם חלק המחשבה שהיה לבן על אביו . (מהר"י מבעלזא זצ"ל )

 

"ימול בשר ערלתו" (יב, ג )

מעשה באחד מרבני הקהילות הסמוכות לפרעשבורג שקיבל על עצמו לגייר גוי אשר היה מוכח שכוונתו לשמים וכי הוא מוכן לקבל על עצמו באמת ובתמים עול תורה ומצוות . והנה, מיד לאחר המילה חלה במחלה קשה, עד שהרופאים התייאשו מרפואתו, והיתה סכנה גדולה מרחפת על תושבי האיזור כולו.   הרב היה אובד עצות, ונסע לרבינו בעל החתם סופר לבקש את עזרתו. גער בו רבינו, היאך הרהיב עוז בנפשו למול אדם מבוגר מבלי נסיון רב בכך, ואמר לו כי צריכים הם למסור את נפשם, למען הציל את הציבור כולו מן הסכנה. רבינו יעץ לו לקחת את החולה האנוש בעגלה, באמתלא שהם נוסעים לרופא גדול בעיר אחרת, ויסעו עליה הרב והמוהל, וכשיגיעו קרוב לנהר דנובה, יסיעו את העגלה אל תוך המים, והם יעלו לכפרה עבור הכלל כולו . קיבלו השלושה את הדבר על עצמם, קידשו את עצמם בסילודין למסור נפשם על קדושת השם, ויצאו לדרך כאשר גזר עליהם רבינו. סמוך לנהר הבחינו באדם אחד שעמד באמצע הדרך ועצר את העגלה ושאל אותם לאן הם נוסעים? השיבו לו הרב דברים כהוייתם. נענה הלה, בטלנים, יש לי מעט מים בצלוחית. שימו מעט מהמים הללו על מקום המכה, ומיד יתרפא . ואכן כן עשו, ונתרפא החולה וחזר לביתו בריא כשאר כל אדם . לאחר זמן הבהיר להם רבינו, שלא היתה ברירה אלא להזעיק את אליהו הנביא בעצמו, שיחיש רפואה לנימול, ובזכות שקיבלו על עצמם מסירות נפש עבור כלל ישראל, זכו שיתגלה להם אליהו הנביא בכבודו ובעצמו . (ספרא דמלכא – אוצר אמרות החת"ס )

 

"ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא" (יג, יח)

אמר חזקיה, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים ליבו כבשר (כבשר שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה, רש"י), שנאמר 'יבוא כל בשר להשתחוות'. אמר רבי זירא, בשר כתיב ביה 'ונרפא', אדם לא כתיב ביה 'ונרפא' (סוטה ה'.) . הרב יעקב שכטר, סיפר למגיד המישרים רבי שלמה לוינשטיין שליט"א, כי פעם הזמינו אותו לישיבה מסויימת לדבר בפני הבחורים. בין הדברים סיפר להם כי בקהילת אופקים, בתקופת הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל כמרא דאתרא, התגורר שם אברך חשוך ילדים. השנים חלפו, צערו ויגונו של אותו אברך ורעייתו היו עצומים, הם ניסו לעשות כל סגולה שנאמרה להם – אך מאומה לא הועיל . באחד הימים קרא לו הרב פינקוס ואמר, ישנה סגולה אחת שעדיין לא עשינו, אולם כעת אין לי זמן, תבוא אלי בבקשה בשעה שתים-עשרה בלילה.. . בשתים עשרה נקש האברך בדלת ביתו של הרב פינקוס, הרב הוביל אותו אל הרכב, וכששניהם התיישבו החל בנסיעה. מה הסגולה? – ניסה האברך להבין . חכה – השיב הרב . הרכב דהר לכיוון באר שבע, ומשם לכיוון ירוחם… שלושים – ארבעים קילומטר של מדבר למלוא האופק . באמצע שום-מקום עוצר הרב פינקוס, כאן תרד! הוא אומר לאברך, שמנסה למצוא איזה אות חיים בין החולות והשיממון . מה צריך לעשות? מהי הסגולה? – הוא מנסה לשאול, והרב פינקוס עונה, כעת השעה שתים- עשרה וחצי בלילה, אני אגיע בע"ה בשלוש וחצי לאסוף אותך… יש לך שלוש שעות לבכות ולצעוק… אף אחד לא שומע אותך כאן – רק הקב"ה. תבכה, תצעק ותתחנן.. . סופו של הסיפור הוא – הרים הרב שכטר את קולו – שתשעה חודשים מאוחר יותר, נולד לבני הזוג הללו בן.. . כשיצאתי מן הישיבה – סיים הרב שכטר – ניגש אלי אחד הבחורים ואמר לי, אני הוא אותו הבן.. . (ופריו מתוק )