מאמר יו"ט ראשון פסח התש"פ

מאת: מנחם ב"ר רחמים צדוק

אור והעדרו

איינשטיין סובר שאין לחושך מהות משלו, אלא רק לאור יש מהות והחושך נובע מהעדר האור.

"בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" [איכה ג ו]

מדוע חושך בלשון רבים? והלא יכול היה לומר בחושך הושיבני? על כך משיב האבן עזרא ופירש – במחשכים – 'מחשך בתוך מחשך'.

ולעצם העניין, האם החושך הוא תכונה או העדר של תכונה? ולחידוד השאלה אומר, שאם אני מייחס לחושך או לרע או למוות תכונה, הרי שהקב"ה יתעלה ברא את אותן תכונות רעות שבעולם וממילא הם מתייחסים אליו. אם כן מהו שאומר הכתוב  "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"? משמע שאני לומד שגם החושך וגם המוות והרע הוא טוב? ואף יתרה מזה להזכיר את דרשתו של ר' מאיר על הפסוק הזה שאמר 'אל תקרי טוב מאוד אלא טוב מוות'. משמע שהמוות נכלל בתוך מושגי הטוב?

לעצם השאלה האם תכונות שליליות הן בהגדרת יש, או שהן העדר היש, כותב המורה על כך את הדברים הבאים:

 אלו ה"מתכלמין" [חכמי האסלאם] כפי שהודעתיך, אינם מדמים העדר כי אם ההעדר המוחלט, אבל העדר התכונות  כולם אינם חושבים אותם העדר, אלא חושבים שכל העדר ותכונה דינם כדין שני נגדיים, כמו הסימאון והראות, והמוות והחיים, והרי הם לדעתם בדרגת החום והקור, ולפיכך מדברים בסתם ואומרים כי ההעדר אינו זקוק לפועל, אלא הפעולה היא שדרוש לה פועל דווקא. וזה נכון מבחינה מסוימת, ועל אף היותם אומרים שאין ההעדר זקוק לפועל, אומרים לפי היסודות שלהם כי ה' מסמא ומחרש, ומניח הנע, כי ההעדרים הללו לדעתם עניינים מצויים…". ע"כ. [מו"נ ח"ג י]

הנה ביאר לך המורה שלדעת חכמי האסלאם הקדומים, יש לייחס לבורא גם את העדר התכונות הטובות, והכל ממנו. גם הטוב וגם [חלילה] הרע לשיטתם. אלא שהמורה דוחה את שיטתם זו בשתי ידיו ומכריע בצורה הברורה ביותר שאין לייחס להקב"ה את ההעדרים אלא רק את מה שהוא ברא כפי שתואר בספר בראשית. וכך המורה כותב שם בהמשך:

 "…ולפיכך ראוי שנודיעך את השקפתנו אנו בזה כפי שמחייב העיון הפילוסופי והוא, כבר ידעת כי מסלק המעצור הוא המניע מבחינה מסוימת, כמי שסילק עמוד מתחת קורה ונפלה מחמת כובדה הטבעי, הרי אנו אומרים כי אותו שסילק את העמוד הניע את הקורה… וכך באופן זה אנו אומרים במי שסילק תכונה מסוימת, שהוא עשה אותו ההעדר, ואף על פי שההעדר אינו משהו מצוי. וכשם שאנו אומרים על מי שכיבה נר בלילה שהוא יצר החושך, כך נאמר במי שקלקל את הראייה שהוא פועל הסימאון, ואף על פי שהחושך והסימאון העדרים ואינם זקוקים לעושה". עכ"ל. [מו"נ שם]  

כלומר – מדברי המורה אני למד, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו, ברא אותו טוב מפאת היותו יש ולא העדר היש, אלא שמי שהעדיר את היש, כביכול מייחסים לו פעולה רעה על אף שאותה פעולה איננה זקוקה לפועל שיפעיל אותה או שיברא אותה. היא קיימת מכוח העדר אותה תכונה. ועתה לדברי האבן עזרא שפירש את הפסוק ב'איכה', מחשכים – מחשך בתוך מחשך, למה בעצם הוא מתכוון? והנראה לנו בדעתו הזכה והישרה, שהוא רומז על  מציאות שבה בני אדם חיים לא רק בהעדר אור שהוא החושך. אלא ב'העדר מוחלט' כפי שהיה עוד בטרם בריאת העולם שהוא חושך בתוך חושך. ודרשת ר' מאיר אינה מכוונת אלא למוות הגופני חומרי של האדם ובזה הוא רואה טובה לו לאדם אם וכאשר זכה לחיי העולם הבא. אבל המוות הרוחני שהוא הגרוע מכל, שעליו דיבר הנביא ירמיה במגילת 'איכה' שאין לך העדר מוחלט יותר מזה שהאדם אשר נברא בצלם א-לוהים, ומתהלך בשרירות ליבו ואינו שת ליבו למאמר ה', עבד עבדים להבלי הזמן ומקריו, חשוך מדת ומדעת מבלי להבחין בפגעי המחר, ובסילוק מאור עיניו מן האמת, כאילו בשבילו נברא הרע והחושך, וכל יגיעו ועמלו הוא כדי להתיישב בחושך בתוך חושך. ועוד אומר הנביא – "כְּמֵתֵי עוֹלָם" – 'המתים השרויים בחשכה לעולם, שאין להם תקוה לאור'. [דעת מקרא שם]

הסחרחורת שבה אותם מתים מצויים יוצרת מעין ספירלה שיש בתוכה חור שחור נעדר האור בהחלט, ולשם הם נשאבים ומשתווים לאותו העדר – השאול! רגע קט לפני הנפילה לתוך החור השחור, התעשת העם הישראלי עם הופעתו של מושיען של ישראל אדון הנביאים משה רבנו ע"ה, ובניסים גאל אותנו מהחושך, ובניסים עתידה תורתו לגאול אותנו מהחושך השרוי במחננו, לאור גדול לגאולת עולם אמן כן יהי רצון.

 תזכו לשנים רבות ומועדים טובים