לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי ח' תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ע"ד
דף ע"ד ע"א
לרב פפא במפותה, דאינה מקפדת על פגימתה ולא ניתן להצילה.
לאביי ביכול להציל בא' מאיבריו, כר' יונתן בן שאול דנהרג עליו, דכ' 'וכי ינצו אנשים יחדיו' וגו' שנתכוין להרוג חבירו והוי רודף והרג אשה, אם לא יהיה אסון ענוש יענש, והא קם ליה בדרבה מיניה, אלא איירי דניתן להצילו בא' מאיבריו.
רודף ששיבר כלים בין של נרדף בין של אחר, פטור דמתחייב בנפשו. נרדף ששיבר כלים של רודף, פטור שלא יהא ממונו חביב מגופו שיכול להציל עצמו בו. של אחרים חייב, שמציל עצמו בממון חבירו. רודף שרוצה להציל מיד רודף ששיבר כלים בין של רודף בין דנרדף בין דכל אדם, פטור, דאם לאו לא ירצה אדם להציל חבירו מיד רודף.
לרשב"י, העובד ע"ז מצילין בנפשו, דמה על פגם הדיוט מצילין פגם גבוה לא כ"ש, וסבר עונשין מן הדין. לראבר"ש אף על חילול שבת דגמר חילול חילול מע"ז.
אמרו לאדם עבור ואל תיהרג, בצינעא, נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד, דכל עבירות יעבור ואל יהרג 'וחי בהם' ולא שימות בהם, ועל ע"ז ג"ע שפי"ד יהרג ואל יעבור, ע"ז דכ' 'ואהבת את ה' אלוקיך… בכל נפשך' למי שגופו חביב מממונו, שאפילו נוטל נפשו, 'ובכל מאדך' למי שממונו חביב מגופו. שפי"ד סברא דלא שייך וחי בהם דמי יודע שדם שלך חביב ונאה ליוצרך יותר מדם חבירך. ג"ע דכ' 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה'. לר' ישמעאל אף על ג' עבירות בצינעא יעבור דכ' וחי בהם, בפרהסיא יהרג, דכ' 'ולא תחללו… ונקדשתי'.
בשעת גזירת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג, ואף שלא בשעת גזירת המלכות בפרהסיא יהרג אף לשנות שרוך הנעל אם יש מנהג אצל ישראל מצד יהדות.
דף ע"ד ע"ב
אין פרהסיא פחותה מעשרה ישראלים, ולא מהני ט' ונכרי, דכ' 'ונקדשתי בתוך בנ"י', וכ' 'הבדלו מתוך העדה הזאת' שהם י' ישראלים.
אסתר שלא מסרה נפשה אף דפרהסיא היה לאביי דאינה עושה מעשה, לרבא על הנאת עצמן שאין מתכוונין להעברת הדת אין צריך ליהרג, וע"כ א"צ ליהרג כשנוטלין הנכרים כלי נחושת שנותנין בהן גחלים ומעמידין בבית ע"ז, וע"כ אם א"ל נכרי לקצור שחת בשבת וליתן לבהמתו, יקצור, דלעצמו נתכוין.
איבעיא אם בן נח מצווה על קדושת ה', והא דאמר ז' מצוות נצטוו היינו וכל אביזרייהו. והא דאמר אלישע לנעמן 'לך לשלום' כשאמר לו שיסלח ה' על ע"ז שבבית רמון דאנוס הוא, בצינעא היה.
*************