לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ג' אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"ד

דף ל"ד ע"א 

שאלו מרבי עקיבא אם מתענים לשעות, ואם קנקנים של גויים אסורים או מותרים, ובמה שימש משה כל שבעת ימי המלואים – ולא היה בידו להשיב. והשיבו לו בבית המדרש שמתענים לשעות, ואם השלים מתפלל תפלת תענית. וקנקנים של גויים לאחר י"ב חודש מותרים בלא שום תיקון, ומשה שימש שבעת ימי המלואים בחלוק לבן, ולרב כהנא בחלוק לבן שאין בו שפה.

חרצנים וזגים של עובדי כוכבים – לחים, והם בכל י"ב חודש לאחר שנסחטו, אסורים בהנאה. יבשים, והם לאחר י"ב חודש, מותרים אפילו באכילה.

שמרי יין של גויים – וקנקנים שלהם בין אדומים בין שחורים, וחמת של עוברי דרכים שנושאים בו יין למרחוק, ופסולת ענבים, לאחר י"ב חודש מותרים.

דף ל"ד ע"ב 

מורייס של גוי אומן – בפעם ראשון ושני מותר, ששומן שלה מרובה ואין צריך להטיל בה יין. אבל בפעם שלישי אסור, שצריך להטיל בה יין. וכן דג טהור הנקרא 'חילק' של אומן מותר, שמבדיל מעמה דגים טמאים כדי שלא תתקלקל טעמה.

רבי אבא הושיב שומרים על ספינה שהיה בה מורייס שהגיעה לנמל עכו – ולא חשש שכבר הטילו בה יין קודם לכן, שעד הנה היה היין ביוקר. ולא חשש שעגנה בנמל צור שהיין בזול שיש שם הפשרת השלגים.

גבינת 'בית אונייקי' אסורים לרבי מאיר – שרוב עגלים של אותה עיר נשחטים לע"ז, ואע"פ שרק מיעוט גבינות מעמידים אותם בקיבת עגלים, רבי מאיר חושש למיעוט. אבל אילו היו רק מיעוט עגלים נשחטים לעבודה זרה, היה זה מיעוטא דמיעוטא שאין חוששים אפילו לרבי מאיר. ואע"פ שלריש לקיש אין מחשבים מעבודה לעבודה, היו עובדים בגמר שחיטה עצמה לע"ז.

השוחט את הבהמה לזרוק דמה או להקטיר חלבה לע"ז – לרבי יוחנן אסורה, שלמדים חוץ מפנים שמחשבין מעבודה לעבודה. ולריש לקיש מותרת.

המקדש בפרש שור הנסקל – מקודשת, בפרש עגלי ע"ז אינה מקודשת, מן הסברא ומן הכתוב, שעגל ע"ז רוצה בפרשו שייראה שמן, ובשור הנסקל אין צריך שייראה כשמן, ובע"ז נאמר 'לא ידבק בידך מאומה מן החרם', ובשור הנסקל נאמר 'ולא יאכל את בשרו', בשרו אסור ופרשו מותר. ושניהם שנינו במשנה, ממה שהשיב רבי ישמעאל לרבי יהושע שאם מעמידים בקיבת עולה מותר, ובקיבת עגלי ע"ז היה אסור בהנאה. ומה שלא השיב רבי יהושע שאין אסורה בהנאה לפי שאין איסורה בעין, הוא משום שמעמידים בה חשוב כמו בעין.

*************