לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ט"ז ניסן תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ע"ו

דף ע"ו ע"א 

לענין גיעולי גויים שנינו ששפוד ואסכלא מלבנם באור, ולענין קדשים שנינו שמגעילם בחמין. ונחלקו אמוראים ביישוב הסתירה:

לאביי, יגיד עליו ריעו – וצריך גם ליבון וגם הגעלה.

לרבא, בקדשים כל יום נעשה גיעול לחבירו – שאם מבשל בה שלמים, מבשל למחר חטאת, ואין כאן גיעולי נותר שהרי שלמים נאכלת לשני ימים. ואם מבשל בה חטאת מבשל שלמים באותו היום, ולמחר יבשל בה חטאת. והקשו על דבריו למה צריך הגעלה.

לרב פפא גיעולי עובדי כוכבים שאין מבשלים בהם כל שעה, צריכים ליבון – שהבליעה מתקשה ונדבקת בכולו, ולא נפלט בהגעלה. וקדשים שמבשלים בהם כל שעה, פולט גיעולו בהגעלה.

לרב אשי גיעולי גויים בלע איסורא, וגיעולי קדשים בלע היתירא – ואע"פ שפולט איסורא, כיון שאינו בעין די לה בהגעלה.

כלים שצריכים ליבון – מלבנן עד שתשיר קליפתן.

כלים שצריכים הגעלה: אם היא יורה קטנה – מגעילה בתוך יורה גדולה. ואם היא יורה גדולה – נותן שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה, ויעברו הרותחין על שפתה, כי מה בולעו בניצוצות (שניתז הרתיחות שם ולא הוכנס ליורה אחרת בשעת בליעה), כך פולטו בניצוצות.

דף ע"ו ע"ב 

הסכין – שפה והיא טהורה, ונועצה עשרה פעמים בקרקע שאינה עבודה להסיר שמנוניתה. ובסכין יפה שאין בה גומות, שלא תהא שמנונית בגומא. ורק לאכול בה צונן, אבל דבר רותח אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין.

מר יהודה ובאטי בר טובי ישבו אצל שבור מלכא, הביא לפניהם אתרוג, פסק ואכל, פסק ונתן לבאטי בר טובי, נעצה עשר פעמים בקרקע ונתן למר יהודה. אבל על באטי בר טובי לא היה מכיר אם הוא פרוש מאכילת איסור. וי"א שהזכירו מה שעשה בלילה, ששלח להם נשים, ובאטי קיבל ומר יהודה לא.

 

 

הדרן עלך השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת ע"ז

*************