לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ז אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף מ"ח

דף מ"ח ע"א 

שלש אשרות הן: אילן שנטעו מתחלה לשם ע"ז, אסור עד שיבטלנו הגוי. היה נטוע כבר, וגידעו ופיסלו לשם ע"ז כדי לעבוד את הגידולים שיגדלו בו מעתה, והחליף, נוטל מה שהחליף ועיקרו מותר. ואפילו אם נעשה מעשה בגופו של אילן, כגון שהבריכו והרכיבו, נוטל מה שהחליף, ולא נחשב כאילן שנטעו מתחילה לשם ע"ז. העמיד תחתיה ע"ז ונטלה, מותרת.

המשתחוה לאילן – לשיטת שמואל עיקרו מותר לדברי הכל, ומה שניתוסף בו לאחר שעבדו, לרבי יוסי בר יהודה אסור, וכדבריו פסק שמואל. ולחכמים מותר, ואם גידעו ופיסלו לע"ז התוספת אסור.

לרב אשי נחלקו רבי יוסי בר יהודה וחכמים לענין העיקר – שלרבי יוסי בר יהודה אסור שנאמר 'ואשריהם תשרפון באש', ולחכמים מותר שנאמר 'ואשירהם תגדעון', איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו מותר, זה שנטעו ולבסוף עבדו. אבל התוספת אסורה לדברי הכל. ומה ששנינו שאם גידעו ופסלו לע"ז התוספת אסורה והעיקר מותר, יש לפרשה כר"י בר יהודה, שרק כשהשתחוה לו סתמא עיקרו אסור, אבל כשגידעו ופסלו גילה דעתו שרוצה רק בתוספת. ויש לפרשה כחכמים, שבא לומר שאע"פ שעשה מעשה בגוף האילן לא נאסר העיקר אלא התוספת.

אשרה שיש תחתיה ע"ז – לחכמים אסורה, ולרבי שמעון מותרת. ומעשה בצידן שהתיר רבי שמעון אילן שהיו עובדין אותו לפי שמצאו צורה בגל שהיה תחתיו.

אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באיזה סימן ניכר שהיא אשירה – לרב כל שכומרים יושבים תחתיה ואין טועמים מפירותיה. ולשמואל גם אם אומרים תמרים אלו לבית ע"ז, לפי שמטילים בו שכר ושותים ביום אידם. והלכה כדבריו.

דף מ"ח ע"ב 

לא ישב בצל אשירה – ואפילו בצל צילה (בצל הארוך שבשחרית וערבית להלן מקומת האילן, שהוא צל קלוש). ואם ישב, אפילו בצל קומתה, כיון שלא עבר תחתיה טהור.

ולא יעבור תחתיה – ואם עבר טמא. שאי אפשר שלא יהא שם תקרובת ע"ז, ומטמא באהל לרבי יהודה בן בתירא, שנאמר 'ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים', מה מת מטמא באהל כך תקרובת ע"ז.

היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה – טהור. אבל לא יעבור לכתחילה אם יש דרך אחרת. ואם אין דרך אחרת עובר לכתחילה. רב ששת הורה לשמשו שימשכנו במרוצה אע"פ שלא היה לו דרך אחרת, לפי שהוא אדם חשוב.

 

*************