לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ט כסלו תשע"ח

מסכת שבועות דף י"ט

דף י"ט ע"א 

שנינו במשנה: ר' אליעזר אומר 'השרץ ונעלם ממנו', על העלם שרץ חייב ואינו חייב על העלם מקדש. ר' עקיבא אומר 'ונעלם ממנו והוא טמא', על העלם טומאה חייב, ואינו חייב על העלם מקדש. ובמה נחלקו: לחזקיה ולעולא – לר' אליעזר אינו חייב עד שידע אם בשרץ נטמא או בנבלה, ולר' עקיבא די שידע שנטמא. לר' יוחנן ורב ששת: אין מחלוקת ביניהם בדין, ורק משמעות דורשין איכא בינייהו.

היו לפניו חלב ונותר ואכל אחת מהן בשוגג, או שהיה שבת ויום הכיפורים, ושגג ועשה מלאכה באחד מהם, או שהיו אשתו נדה ואחותו עמו בבית, ובא על אחת מהן בשוגג – רבי יהושע פוטר, שנאמר 'או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה' – עד שיודע לך במה חטא, ור' אליעזר מחייב, שנאמר 'אשר חטא…  והביא', ו'בה' – פרט למתעסק. אבל בידיעות הטומאה סבר ר' אליעזר (לחזקיה ועולא) שצריך שידע במה נטמא, שדרש היתור 'בנבלת שרץ טמא' (שכבר נלמד מ'בכל דבר טמא'). ולר' עקיבא הואיל והוצרך הכתוב לפרט בהמה וחיה לדרשתו של רבי, כתב גם שרץ, שכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.

לפוטרים על העלם מקדש, הדין בהעלם מקדש וטומאה – לרב אשי: אם פורש מחמת טומאה – העלם טומאה בידו וחייב, ואם מחמת מקדש – הרי העלם מקדש בידו ופטור. לרבינא: גם כשפורש מחמת טומאה הוא משום מקדש, ולכן בכל אופן פטור.

דף י"ט ע"ב 

שני שבילין אחד טמא ואחד טהור: הלך בראשון ובשני, ואחר כך נכנס למקדש – חייב. ואם בשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון – לת"ק חייב, שמקצת ידיעה ככל ידיעה. ולר' שמעון בן יהודה בשם ר' שמעון פטור, שאין מקצת ידיעה ככל ידיעה. הלך בראשון ונכנס, הזה ושנה וטבל חזר והלך בשני ונכנס – לת"ק: חייב ורבי שמעון פוטר שספק ידיעה אינה ידיעה.

טעמו של ת"ק שמחייב בספק ידיעה: לר' יוחנן – כאן עשו ספק ידיעה כידיעה. לריש לקיש – ר' ישמעאל היא, שסובר שאין צריך ידיעה בתחילה. והיה יכול להעמיד גם כרבי שסבר לשיטתו (להלן) שבכל התורה ידיעת ספק שמה ידיעה – אלא רצה ללמד ששיטת ר' ישמעאל שאין צריך ידיעה תחילה, שלא נטעה שאף שאין מיותר לשיטתו 'ונעלם' ללמד זאת, אפשר שלמד זאת בקבלה.

אכל חתיכה ונודע שהיא ספק חלב, וחזר ואכל חתיכה אחרת ונודע שהיא ספק חלב – לרבי: כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד (כדלהלן) כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד. לר' בן יהודה ור' אלעזר ברבי שמעון: מביא אשם תלוי אחד, שנאמר 'על שגגתו אשר שגג' – התורה ריבתה שגגות הרבה ואשם תלוי אחד.

כוונת רבי שמביא חטאת על כל אחד – לריש לקיש: שאם היתה לו ידיעת ספק בין החתיכות, ואח"כ נודע שהם ודאי חלב – ידיעת הספק מחלקת ומביא שתי חטאות. לר' יוחנן: כשם שידיעת ודאי מחלקת לחטאות, כך ידיעת ספק מחלקת לאשמות, אבל לחילוק חטאות אין די בידיעת ספק – שנאמר 'או הודע אליו', ורק לענין טומאת מקדש וקדשיו די בידיעת ספק – שלא נאמר בה 'ידיעה' בפירוש ורק נדרש מ'ונעלם'.

הדרן עלך ידיעות הטומאה

*************