לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ה' אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ל"ו

דף ל"ו ע"א 

איסור שמן של גויים – לרב, דניאל גזר עליו, שנאמר 'וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו', בשתי משתאות הכתוב מדבר, יין ושמן. ומפרש רב שעל לבו שם ולכל ישראל הורה. ולא גזר אלא בעיר, ותלמידי הלל ושמאי גזרו עליו בין י"ח דבר גם בשדה. ולשמואל זליפתם של כלים אסורים אוסרתם, אבל דניאל רק על לבו שם, ולכל ישראל לא הורה.

ר' יהודה הנשיא ובית דינו התירו את השמן – לשמואל שסוברים נותן טעם לפגם מותר, ולרב לא דרשו מן הכתוב שדניאל גזר עליו. ואע"פ שתלמידי הלל ושמאי גזרו עליו, ואין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם גדול ממנו בחכמה ומנין, ובי"ח דבר גם אם יתירנו אליהו ובית דינו אין שומעין לו, היינו משום שפשט איסורו ברוב ישראל, אבל איסור שמן לא פשט ברוב ישראל. וסמכו על כך שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם רוב צבור יכולים לעמוד בה.

דף ל"ו ע"ב 

א. לבאלי בשם רב פיתן שמנן יינן ובנותיהם כולן מי"ח דבר הן – וגזרו על בנותיהם שמטמאות כנידות מעריסותן. ולגניבא בשם רב גזרו בכולן משום עבודת כוכבים, על פיתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהם, ועל איסור ייחוד בבנותיהם משום דבר אחר (ע"ז). ועוד גזרו על תינוק עובד כוכבים שמטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור.

'לא תתחתן בם' – לחכמים אין איסור חיתון מן התורה אלא בשבעה אומות, ולרבי שמעון גם בשאר אומות, שנאמר 'כי יסיר את בנך מאחרי' לרבות כל המסירות. ואין איסור מן התורה אלא דרך חתנות, ובית דינו של שם גזרו דרך זנות לגוי הבא על בת ישראל, שנאמר 'הוציאוה ותשרף'. וישראל הבא על הגויה בפרהסיא, הלכה למשה מסיני היא, שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו. ובצינעא, גזרו בית דין של חשמונאי שחייב משום נשג"א (נדה, שפחה, גויה, אשת איש), וי"א נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה).

איסור ייחוד – באשת איש יש לו רמז מן התורה, שנאמר 'כי יסיתך אחיך בן אמך', וכי בן אם מסית בן אב לא, אלא בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה. ובית דינו של דוד גזרו על בת ישראל פנויה, ותלמידי ב"ש וב"ה גזרו על ייחוד עובדת כוכבים.

תינוק עובד כוכבים – לרבי מטמא בזיבה בן יומו, ולרבי חייא מבן תשע שנים ויום אחד הואיל וראוי לביאה. והורה רבי לאחוז בדברי רבי חייא. ותינוקת מטמאה מבת שלש שנים ויום אחד שראויה לביאה, ואע"פ שאינה יודעת להרגיל כמו תינוק בן תשע.

*************