לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"א ניסן תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף ע"א

דף ע"א ע"א 

בולשת שנכנסה לעיר – בשעת שלום, חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך. אבל לבעול יש פנאי, ולפיכך עיר שכבשוה כרקום, כל כהנות שבתוכה פסולות, אע"פ ששעת מלחמה היא.

אומנין ישראל ששלח להם עובד כוכבים חבית של יין נסך בשכרן – מותר לומר תן לנו את דמיה. משנכנסה לרשותן, אסור.

מותר לאדם לומר לגוי צא והפס עלי מנת המלך – אע"פ שהגוי פורע מיין נסך, כיון שיכול לפרוע בדמים. ולא יאמר לו 'עול תחתי לעוצר', כלומר היכנס במקומי להפיס את השוטר, כי כל מה שנותן הגוי חשוב כאילו ישראל נתנו, שהרי במקומו הוא. אבל כשאומר לו 'מלטני מן העוצר' מותר, לפי שיכול לפרוע לו בדמים ואינו שלוחו. וכשאומר לו 'צא והפס עלי מנת המלך' דומה לאומר 'מלטני מן העוצר' שלא נעשה שלוחו.

המוכר יינו לגוי, ופסק עמו מעות עד שלא מדד – דמיו מותרים. ואם מדד עד שלא פסק, דמיו אסורים. (הטעם מבואר להלן ע"ב).

לאמימר משיכה בעובד כוכבים קונה – וראיה לדבר שהרי פרסיים שולחים מתנות זה לזה (וי"מ שמשגרים קב חטים מתוך כור שמוכרף כדי לראות אם יפות הן, ואם מעכב אותו לוקח מתקיים המקח). ולרב אשי משיכה אינה קונה, ומה שאין חוזרים בו הוא משום גסות רוח.

רב הורה למוכרי היין שלא ימדדו לתוך כלים של גויים עד שיקדימו להם המעות – ואם אין להם מעות, ילוו להם ויקחו מהם, שאם לא כן נעשה יין נסך ברשות המוכר ודמיו אסור.

דף ע"א ע"ב 

לרב אשי טעמו של רב משום שמשיכה אינו קונה – שאם משיכה קונה כבר קנה הגוי במשיכה קודם שנעשה יין נסך. ונדחו דבריו שכוונת רב כשמודד לכלים שיש בהם מעט יין נסך, וכשהכלי על הקרקע ולא קנה הגוי בהגבהה כשהגיע לאויר הכלי, ולסובר שכליו של לוקח ברשות מוכר קנה, מדובר כשיש שפה בפי הכלי המעכבת את היין ויש בו מעט יין נסך, והוא מתערב ביין קודם שהגיע לאויר הכלי, ורב לשיטתו שאין הלכה כרשב"ג שימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו ביין שנתערב ביין.

הלוקח גרוטאות מן הגוי ומצא בהם עבודת כוכבים – אם עד שלא נתן מעות משך, יחזיר. וגם למ"ד משיכה קונה בגוי, מקח טעות הוא. ואם משנתן מעות משך, יוליך לים המלח אע"פ שהוא מקח טעות, לפי שנראה כע"ז ביד ישראל.

המוכר יינו לגוי, ופסק עמו מעות עד שלא מדד, דמיו מותרין – לסובר שמשיכה קונה, כשמודד מושך וקנה, ונתחייב מעות, ועדיין לא נגע בו, ונמצא שאין זה דמי יין נסך. ואם מדד עד שלא פסק דמיו אסורים, שמאחר שלא פסק הדמים עדיין לא סמכה דעתו ולא קנאו, וכשנגע בו יין נסך של ישראל הוא. ולסובר שמשיכה אינו קונה, מדובר שהקדים הגוי לישראל ונתן לו דינר, שברישא כבר קנה במעות, ובסיפא לא קנה שלא סמכה דעתו.

בן נח נהרג כשגזל מישראל פחות משוה פרוטה 'ואינו ניתן להישבון' – כלומר שאין צריך להשיבו. ולסובר שמשיכה אינו קונה נהרג משום שציערו לישראל, ואינו ניתן להישבון היינו שאינו בתורת הישבון, שלא קנה הגזילה כלל.

בא חבירו גוי ונטלה מן הגזלן נהרג עליה – ומכאן למדנו שמשיכה קונה בגוי, שאם לא היה חיובו של ראשון רק משום שציערו לישראל, הרי השני לא ציערו.

*************

דף ע"א ע"א 

בולשת שנכנסה לעיר – בשעת שלום, חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך. אבל לבעול יש פנאי, ולפיכך עיר שכבשוה כרקום, כל כהנות שבתוכה פסולות, אע"פ ששעת מלחמה היא.

אומנין ישראל ששלח להם עובד כוכבים חבית של יין נסך בשכרן – מותר לומר תן לנו את דמיה. משנכנסה לרשותן, אסור.

מותר לאדם לומר לגוי צא והפס עלי מנת המלך – אע"פ שהגוי פורע מיין נסך, כיון שיכול לפרוע בדמים. ולא יאמר לו 'עול תחתי לעוצר', כלומר היכנס במקומי להפיס את השוטר, כי כל מה שנותן הגוי חשוב כאילו ישראל נתנו, שהרי במקומו הוא. אבל כשאומר לו 'מלטני מן העוצר' מותר, לפי שיכול לפרוע לו בדמים ואינו שלוחו. וכשאומר לו 'צא והפס עלי מנת המלך' דומה לאומר 'מלטני מן העוצר' שלא נעשה שלוחו.

המוכר יינו לגוי, ופסק עמו מעות עד שלא מדד – דמיו מותרים. ואם מדד עד שלא פסק, דמיו אסורים. (הטעם מבואר להלן ע"ב).

לאמימר משיכה בעובד כוכבים קונה – וראיה לדבר שהרי פרסיים שולחים מתנות זה לזה (וי"מ שמשגרים קב חטים מתוך כור שמוכרף כדי לראות אם יפות הן, ואם מעכב אותו לוקח מתקיים המקח). ולרב אשי משיכה אינה קונה, ומה שאין חוזרים בו הוא משום גסות רוח.

רב הורה למוכרי היין שלא ימדדו לתוך כלים של גויים עד שיקדימו להם המעות – ואם אין להם מעות, ילוו להם ויקחו מהם, שאם לא כן נעשה יין נסך ברשות המוכר ודמיו אסור.

דף ע"א ע"ב 

לרב אשי טעמו של רב משום שמשיכה אינו קונה – שאם משיכה קונה כבר קנה הגוי במשיכה קודם שנעשה יין נסך. ונדחו דבריו שכוונת רב כשמודד לכלים שיש בהם מעט יין נסך, וכשהכלי על הקרקע ולא קנה הגוי בהגבהה כשהגיע לאויר הכלי, ולסובר שכליו של לוקח ברשות מוכר קנה, מדובר כשיש שפה בפי הכלי המעכבת את היין ויש בו מעט יין נסך, והוא מתערב ביין קודם שהגיע לאויר הכלי, ורב לשיטתו שאין הלכה כרשב"ג שימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו ביין שנתערב ביין.

הלוקח גרוטאות מן הגוי ומצא בהם עבודת כוכבים – אם עד שלא נתן מעות משך, יחזיר. וגם למ"ד משיכה קונה בגוי, מקח טעות הוא. ואם משנתן מעות משך, יוליך לים המלח אע"פ שהוא מקח טעות, לפי שנראה כע"ז ביד ישראל.

המוכר יינו לגוי, ופסק עמו מעות עד שלא מדד, דמיו מותרין – לסובר שמשיכה קונה, כשמודד מושך וקנה, ונתחייב מעות, ועדיין לא נגע בו, ונמצא שאין זה דמי יין נסך. ואם מדד עד שלא פסק דמיו אסורים, שמאחר שלא פסק הדמים עדיין לא סמכה דעתו ולא קנאו, וכשנגע בו יין נסך של ישראל הוא. ולסובר שמשיכה אינו קונה, מדובר שהקדים הגוי לישראל ונתן לו דינר, שברישא כבר קנה במעות, ובסיפא לא קנה שלא סמכה דעתו.

בן נח נהרג כשגזל מישראל פחות משוה פרוטה 'ואינו ניתן להישבון' – כלומר שאין צריך להשיבו. ולסובר שמשיכה אינו קונה נהרג משום שציערו לישראל, ואינו ניתן להישבון היינו שאינו בתורת הישבון, שלא קנה הגזילה כלל.

בא חבירו גוי ונטלה מן הגזלן נהרג עליה – ומכאן למדנו שמשיכה קונה בגוי, שאם לא היה חיובו של ראשון רק משום שציערו לישראל, הרי השני לא ציערו.

*************