לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ב חשון תשע"ח

מסכת סנהדרין דף ק"ח

דף ק"ח ע"א

משנה:דור המבול – אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר 'לא ידון רוחי באדם לעולם' – לא דין ולא רוח. דור הפלגה – אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ' – בעולם הזה, 'ומשם הפיצם ה" – לעולם הבא.  אנשי סדום – אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד' – רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין. ר' נחמיה אומר: אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר 'על כן לא יקומו רשעים במשפט' – זה דור המבול, 'וחטאים בעדת צדיקים' – אלו אנשי סדום. אמרו לו: אינם עומדים בעדת צדיקים אבל עומדים בעדת רשעים.

דור המדבר – לר' עקיבא: אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר 'במדבר הזה יתמו ושם ימותו'. לר' אליעזר: עליהם נאמר 'אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח'.

עדת קרח – לר' עקיבא: אינה עתידה לעלות, שנאמר 'ותכס עליהם הארץ' – בעולם הזה, 'ויאבדו מתוך הקהל' – לעולם הבא. לר' אליעזר: עליהם נאמר 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'.

דור המבול – לר' עקיבא: אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'וימח את כל היקום' – בעולם הזה, 'וימחו מן הארץ' – לעולם הבא. לר' יהודה בן בתירא: לא חיים ולא נדונים, שנאמר 'לא ידון רוחי באדם לעולם' – לא דין ולא רוח, דבר אחר: לא ידון רוחי – שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה. לר' מנחם בר יוסף: אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים, נשמתן קשה להם בגיהנם, שנאמר 'תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם'.

דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה – 'בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם', ועוד פסוקים. והיא גרמה שאמרו 'לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו' – כלום צריכים אנו לו אלא לטיפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהם. אמר הקב"ה: בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי, ובה אני דן אותם. רבי יוסי אמר: נתגאו בשביל גלגל העין שדומה למים, שנאמר 'ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו', לפיכך דן אותן במים שדומה לגלגל העין.

דור המבול ברבה קלקלו – 'וירא ה' כי רבה רעת האדם', וברבה נידונו – 'כל מעינות תהום רבה'.

ג' נשתיירו מהמבול – בלועה דגדר, חמי טבריא, ועיניא רבתי דבירם.

'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ' – שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל. וכולם חזרו חוץ מתושלמי.

'ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני' – בא וראה כמה גדול כוחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ', ונאמר 'החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם' – זקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם.

אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' – שנאמר 'נחמתי כי עשיתים, ונח מצא חן בעיני ה".

'וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ' – אמר הקב"ה: יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ. דבר אחר: לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ.

'אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו' – לר' יוחנן: 'בדורותיו' ולא בדורות אחרים. משל לחבית של יין המונחת במרתף של חומץ, במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. לריש לקיש: 'בדורותיו' כל שכן בדורות אחרים. משל לצלוחית של פלייטון המונחת במקום הטינופת, במקומה ריחה נודף וכל שכן במקום הבוסם.

'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה' – אף הבהמה שלא חטאה, משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה, לימים מת בנו עמד ופיזר את חופתו, אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני, עכשיו שמת חופה למה לי, אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי.

'מכל אשר בחרבה מתו' – ולא דגים שבים.

'קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ' – שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם: עשו תשובה, ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר 'קל הוא על פני מים', ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר 'תקלל חלקתם בארץ'.

'לא יפנה דרך כרמים' – (שהיו מפנים דרך כרמים). אמרו: ומי מעכב, אמר להם: פרידה אחת יש לי להוציא מכם (מתושלח). אמרו: אם כן לא נפנה דרך כרמים – לא נחזור מסורינו.

 

דף ק"ח ע"ב

'לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל' – היה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזים אותו ואומרים לו: זקן, תיבה זו למה. השיבם: הקב"ה מביא עליכם את המבול. אמרו: אם מבול של אש – יש לנו דבר אחר ו'עליתה' שמה, ואם של מים, אם מהארץ – יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מהשמים – יש לנו דבר ו'עקב' שמו, וי"א 'עקש' שמו. אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר 'נכון למועדי רגל'.

מימי המבול קשים כשכבת זרע – שנאמר 'נכון למועדי רגל'.

דור המבול ברותחין קלקלו – בעבירה, וברותחין נידונו – שנאמר 'וישוכו המים' ונאמר 'וחמת המלך שככה'.

'ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ' – אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכב הפורענות. דבר אחר: 'לשבעת' – ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר: שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן. דבר אחר: הטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם.

'מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו' – אין אישות לבהמה, אלא הכוונה מאותם שלא נעבדה בהם עבירה, והעבירם לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בה עבירה, ולר' אבהו הכניס מאותם שבאו מאיליהם.

'עצי גופר' – י"א מבליגה וי"א גולמיש.

'צוהר תעשה לתבה' – קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים.

'ואל אמה תכלנה מלמעלה' – שכך היא מתקיימת.

'תחתים שנים ושלישים תעשה' – תחתיים לזבל, אמצעיים לבהמה, עליונים לאדם.

'וישלח את העורב' – תשובה ניצחת השיב עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני – מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים, ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צינה לא נמצא עולם חסר בריה אחת, או שמא לאשתי אתה צריך. אמר לו: רשע, במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן – שנאמר 'ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך, ונאמר 'צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך' – הרי שנאסרו בתשמיש המטה.

שלשה שימשו בתיבה, ולקו: כלב – נקשר, עורב – רק, חם – לקה בעורו.

'וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים' – מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים.

'והנה עלה זית טרף בפיה' – אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם.

'למשפחותיהם יצאו מן התבה' – 'למשפחותם' ולא הם.

שאל אליעזר עבד אברהם את שם הגדול (בן נח): 'למשפחותיהם יצאו מן התבה' הרי שהיו כל אחד לבדו, ואיך הכנתם לכל אחד ואחר חפצו? השיבו: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. ולא ידע נח מה אוכלת הזיקית, פעם אחת פתח רימון ונפלה ממנו תולעת ואכלתה, וכך ידע מה להאכילה. אריה – חמה אחזתו ולא היה צריך מזונות, שאין לך חמה שזנה פחות מו' ימים ויותר מי"ב ימים. 'אורשינה' (-עוף החול) ראהו נח ספון מחדרו, ואמר לו שכיון שראה שטרוד לא רצה להטרידו לבקש מזונו. בירכו נח שלא ימות לעולם, שנאמר 'ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים'.

אמר שם הגדול לאליעזר: מה עשיתם כנגד מלכי מזרח ומערב. השיבו: הושיב הקב"ה את אברהם מימינו, וזרקנו עפר ונהיה לחרבות וקש ונהיה לחיצים.

*************