לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ' תשרי תשע"ח

מסכת סנהדרין דף פ"ו

דף פ"ו ע"א 

הגונב בנו ומכרו – לחכמים פטור, שנאמר 'ונמצא בידו', שמיותר אחר שנאמר 'כי ימצא'. ומטעם זה גם הרב שמכר תלמידו פטור.

לרבי יהודה המבייש עבד כנעני פטור – שנאמר 'כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו', מי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה, ולחכמים חייב משום ש'אחיו' הוא במצוות.

לרבי יהודה הגונב אדם שחציו עבד וחציו בן חורין חייב – ש'מאחיו' ממעט עבדים, 'בני ישראל' ממעט חציו עבד וחציו בן חורין, ושוב נתמעט מיתור 'מבני ישראל', ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. לחכמים פטור, ש'מאחיו' אינו ממעט עבדים שהרי אחיו הוא במצות, 'בני ישראל' ויתור ה'מ' – אחד ממעט עבד והשני ממעט מי שחציו עבד וחציו בן חורין.

אזהרה לגונב נפש – 'לא תגנוב' (שבעשרת הדברות), שדבר הלמד מענינו והכתוב אינו מדבר בממון אלא בנפשות. אזהרה למוכרו – 'לא ימכרו ממכרת עבד'.

'לא תגנובו' – אזהרה לגונב ממון, ולא לגונב נפשות, שדבר הלמד מענינו והכתוב מדבר בממון.

דף פ"ו ע"ב 

שתי כתי עדים שהעידו, אחת העידה על גניבת אדם, והשניה על מכירתו, והוזמו שניהם: (ללשון א': לחזקיה: אין נהרגים, וממילא גם הוא לא נהרג כיון שהעדות א"א להזימה, כרבי עקיבא שממעט 'דבר' ולא חצי דבר. לרבי יוחנן: נהרגים, כחכמים ש'דבר' ואפילו חצי דבר. לרב פפא:) עידי מכירה – לכו"ע נהרגים, שעידי גניבה יכולים לומר שבאו רק להלקותו. עדי גניבה – לחזקיה: אין נהרגים משום דהוי חצי דבר, ורק לוקים, לרבי יוחנן: הוזמו קודם שבאו עדי מכירה – אין נענשים כלל (שא"א להלקותם כיון שהוא לאו שניתן למיתת ב"ד), ואף שאח"כ באו עדי מכירה, ורימזו זה לזה – רמז אין בו כלום. הוזמו אחר שבאו עדי מכירה – נהרגים, דגניבה אתחלתא דמכירה היא.

עדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו גם לרבי יוחנן אין נהרגין – שיכולים לומר להלקותו באנו, כמפורש בתורה 'ויסרו אותו'.

עדים האחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו גם לחזקיה נהרגין – שהראשונים יכולים לומר שבאו רק לחייבו מלקות.

הגונב נפש ולא מכרו – לחזקיה: לוקה. לרבי יוחנן: אינו לוקה, משום שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד.

שתי כתי עדים בעדות אחרונה של בן סורה ומורה, אחת מעידה שגנב והשניה שאכל – לחזקיה אין נהרגים, כר' עקיבא דדבר ולא חצי דבר, לרבי יוחנן נהרגים, כרבנן.

זקן ממרא על פי בית דין – שנאמר 'כי יפלא ממך דבר למשפט'.

שלשה בתי דינין היו במקדש – בפתח הר הבית, בפתח העזרה, ובלשכת הגזית. בא הזקן וב"ד שבעירו לב"ד שבפתח הר הבית, ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי, וב"ד אומרים איך הדין, ואם אין יודעים – באין לזה שבפתח עזרה, ואומר כנ"ל, ואם אין יודעים באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצא תורה לכל ישראל כאמור 'מן המקום ההוא אשר יבחר ה". חזר הזקן לעירו ולימד כפי שהיה למד קודם – פטור, ואם הורה לעשות – חייב.

תלמיד שהורה לעשות שלא כהוראת ב"ד הגדול – פטור, נמצא חומרו קול.

*************