לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ט' כסלו תשע"ח

מסכת מכות דף כ"ב

דף כ"ב ע"א

שנינו שיש חורש תלם אחד וחייב משום שמונה לאוין – והקשו ששייך למנות עוד לאוין במעשה זה:

שזרע בנחל איתן – 'אשר לא יעבד בו ולא יזרע'.

שמחק השם בהליכתו – 'ואיבדתם את שמם… לא תעשון כן לה' אלוקיכם'.

קצץ בהרתו – 'השמר בנגע הצרעת'.

הזיח החושן מעל האפוד – 'ולא יזח החושן'.

הסיר בדי ארון – 'לא יסורו'.

חרש בעצי אשירה – 'ולא ידבק בידך מאומה'.

קצץ אילנות טובות – 'כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות'.

שנשבע שלא יחרוש בין בחול בין ביום טוב, ואף שאין שבועה חלה על יו"ט לחוד שכבר מושבע ועומד מהר סיני – מיגו שחלה על חול חלה על יום טוב. ודחו: התנא סובר שגם איסור כולל אינו חל על איסור. אך אין לדחות שלא מנה התנא לאוין שישנם בשאילה (והקדש היינו בכור) – שהרי מנה נזיר, ואין להעמיד בנזיר שמשון שהרי מותר להיטמא למתים.

המרביע שור פסולי המוקדשים, וכן המנהיגו – לוקה, שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים (חולין וקדשים).

החייב מלקות לוקה ארבעים חסר אחת – שנאמר 'במספר ארבעים' ולא 'ארבעים במספר' והיינו מנין שהוא סמוך וסוכם את הארבעים. לר' יהודה לוקה ארבעים שלימות, ולוקה את היתירה בין כתפיו.

דף כ"ב ע"ב

אומדים החייב מלקות – במכות ראויות להשתלש.

אמדוהו וחזרו מהאומד: אם כבר לקה – נפטר במה שלקה. לא לקה: אם חזרו באותו יום – האומד הראשון בטעות, והולכים אחר השני (ואם האומד השני הוא שאינו יכול ללקות כלל – ממתנים שיבריא ואומדים אותו). חזרו ביום אחר – הולכים אחר הקל, ואם אמדוהו תחילה לארבעים וכעת נחלש ואינו יכול לקבל כלום – פטור. אמדוהו תחילה לי"ח ונתחזק – לוקה רק י"ח.

כמה טפשים רוב האנשים שקמים לפני ספר תורה ואין קמים מפני אדם גדול – שהרי בספר תורה כתוב 'ארבעים' ופיחתו חכמים אחת.

מקורו של ר' יהודה שלוקה ארבעים שלימות – 'מה המכות האלה בין ידיך, ואמר אשר הכתי בית מאהבי'. ולחכמים הפסוק עוסק במכות שנותנים לתינוקות של בית רבן.

עבר עבירה שיש בה שני לאוין: אמדוהו למ"ב או יותר, שיש ג' למלקות השניה – לוקה אומד זה ופטור. אמדוהו למ"א – לוקה ל"ט, ומתרפא וחוזר ולוקה השניה.

כיצד מלקין אותו: כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו עד שנקרעו או נפרמו ונתגלה לבו, וחזן הכנסת עומד על אבן שמאחוריו, ובידו רצועה של עגל כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח, וראשה מגעת על פי כריסו. ומכה בידו אחת בכל כוחו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו.

הלוקה אינו עומד ולא יושב אלא מוטה – שנאמר 'והפילו השופט'.

בשעת המלקות הקורא קורא: 'אם לא תשמור לעשות… והפלא ה' את מכותך ואת מכות…' וחוזר לתחלת המקרא 'ושמרתם את דברי הברית הזאת' וגו', וחותם 'והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא.

מת תחת יד המכה – פטור. הוסיף לו רצועה אחת ומת – גולה.

נתקלקל באמצע המלקות – לת"ק: בין בריעי בין במים פטור. לר' יהודה: האיש בריעי והאשה אף במים.

*************