
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי י"א חשון תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ק"ז
דף ק"ז ע"א
לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון – שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבש"ע, מפני מה אומרים 'אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב', ואין אומרים 'אלוקי דוד'. השיבו: הם עמדו בנסיון לפני. ביקש: 'בחנני ה' ונסני'. והשיבו שיעשה עמו מה שלא עשה עמהם שהודיע לו שינסנו בדבר ערוה. מיד 'ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו' – שכדי שלא יהרהר ביום הפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה 'אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע'. 'ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה…' –בת שבע חפפה ראשה תחת כוורת, בא שטן ונדמה לציפור, וירה בו חץ, ונתגלתה הכוורת וראה אותה דוד, מיד 'וישלח דוד וידרש לאשה…'.
'בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי' – הלואי היה בפי רסן שלא אומר שינסני ה'.
'למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור' – אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו.
'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך' – אמר דוד לפני הקב"ה: גלוי וידוע לפניך שהייתי יכול לכפות יצרי, אלא כדי שלא יאמרו שניצח העבד את אדונו.
'כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד' – ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה.
'ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו' – אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת, ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות בית דין פוסקין ממשנתן ואומרים לי: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה. אמרתי להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.
'יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה' – אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות.
בקש דוד לעבוד עבודה זרה – שנאמר 'ויהי דוד בא עד הראש…', ואין ראש אלא עבודה זרה, שנאמר 'והוא צלמא רישיה די דהב טב', ובא חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו, אמר לו: יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה. השיבו: מלך שכמותי יהרגנו בנו, מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר: מדוע נשאת יפת תואר. השיבו: התורה התירתה. אמר לו: לא דרשת סמוכים? דסמיך ליה 'כי יהיה לאיש בן סורר ומורה' – כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה.
דוד היה דומה לסוחר כותי – אמר לפני הקב"ה: רבש"ע, 'שגיאות מי יבין'. מחל לו. 'ומנסתרות נקני', מחל לו. 'גם מזדים חשוך עבדך', מחל לו. 'אל ימשלו בי אז איתם' – לא ידרשו החכמים בחטאי, והסכים. 'ונקיתי מפשע רב' – שלא יכתב סרחוני. השיבו: אי אפשר, ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה.
'ונקיתי מפשע רב' – אמר: רבש"ע, מחול לי על אותו עון כולו. אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו 'היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה'. אמר לו: כל הכי נטרד ההוא גברא. אמר לו: קבל עליך יסורין. קבל עליו.
דף ק"ז ע"ב
ששה חדשים נצטרע דוד – 'תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין'. ונסתלקה הימנו שכינה – 'השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני'. ופרשו ממנו סנהדרין – 'ישובו לי יראיך…'.
חשבון ששה חדשים: 'והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים', ונאמר 'בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים', ששה חדשים שלא חישב כיון שהיה מצורע.
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, מחול לי על אותו עון – מחול לך. 'עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני' – בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך, שבשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה, אמר 'שאו שערים…', 'שאו שערים… ויבא מלך הכבוד…', ולא נענה. כיון שאמר 'ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך', מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון.
המקור שגחזיאין לו חלק לעולם הבא: 'וילך אלישע דמשק ויבא אלישע' – הלך להחזיר גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך. אמר לו: כך מקובלני ממך, החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
חטא גיחזי: י"א אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ. וי"א שחקק שם בפיה והיתה מכרזת ואומרת 'אנכי' ו'לא יהיה לך'. וי"א שדחה החכמים מעל אלישע.
לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת – לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, שנאמר 'ויאמר נעמן הואל וקח… ויצר ככרים כסף… ויאמר אליו אלישע מאין גחזי, ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה, ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות'. שבאותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים, ונעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע, אמרה לו שבויה מישראל שילך לאלישע וירפאהו. כשבא אמר לו שיטבול בירדן. ואמר שעושה עמו שחוק, אך אנשים שעמו שכנעו אותו לנסות. טבל ונתרפא. נתן לו כל הנ"ל, ולא הסכים לקבל. כשנפטר ממנו הלך גחזי ונטל ממנו, וכשראה אלישע שפרחה בו צרעת על ראשו, אמר לו: רשע, הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג.
'וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער' – גחזי ושלשת בניו.
יצר תינוק ואשה – תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
שלשה חלאים חלה אלישע – אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו.
עד אברהם לא היתה זקנה – ולא הבחינו בין אברהם ליצחק, ביקש אברהם שתהא זקנה, שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים'.
עד יעקב לא היה אדם חולה קודם שמת – ביקש יעקב רחמים על כך, שנאמר 'ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'.
עד אלישע לא היה אדם מתרפא מחולי – בא אלישע וביקש רחמים על כך, שנאמר 'ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו', הרי שיש חולי שאין מת בו.
*************