לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני י"ב תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף ע"ח
דף ע"ח ע"א
הכוהו י' בני אדם בי' מקלות ומת, בבת אחת, פטורין, בזה אחר זה, לרבנן פטורין דדרשינן 'ואיש כי יכה כל נפש אדם' עד שיהא כל נפש. לר' יהודה בן בתירא אחרון חייב דכ' 'כל נפש' כל דהוא נפש. הרג טריפה פטור דגברא קטילא הוא וניכרין חתיכת סימני חיותו. הרג גוסס בידי שמים חייב דלא אתעביד ביה מעשה והוא כחי. ופלוגתא דרבנן וריב"ב אם לדמות גוסס בידי אדם, לגוסס משום דלא מחתכי סימנים או לטריפה דהוא בידי אדם.
ההורג טריפה פטור, טריפה שהרג, בפני ב"ד חייב, שלא בפני ב"ד פטור דהעדות הוי עדות שא"א יכול להזימה. וכן הדין לענין רביעה, ולא אמרינן דהוי כמשמש מת דהא איכא הנאה.
עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין, עדים שהם טריפה שהעידו בטריפה והוזמו, לרבא נהרגין דאפשר לקיים בהם כאשר זמם. ואף דזוממי זוממין ליכא, כיוון דהזמה חידוש הוא לא בענין עדות שאי"ל. לרב אשי אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין.
שור של אדם טריפה שהרג פטור דכ' 'השור יסקל וגם בעליו יומת', וכיון דלא שייך מיתת בעלים אין השור נסקל. שור טריפה, לרבא חייב, דהבעלים אינו טריפה. ולרב אשי פטור, דבעלים אילו היו טריפה לא היו חייבין.
השיך בו את הנחש, לר' יהודה ארס נחש בין שיניו עומד ע"כ מכיש הוא כתוקע סכין בבטנו. לחכמים נחש מעמו מקיא, וכשהשיכו עדיין אין בו כדי להמית.
דף ע"ח ע"ב
אמדוהו למיתה וחייה, משלם ה' דברים ופטור ממיתה. אמדוהו לחיים ומת משלם ליורשין ופטור ממיתה. אמדוהו למיתה והקל מחליו והכביד ומת, לר' נחמיה אומדין אותו אומד שני לנזקין ומשלם כשעת ההיזק. לחכמים אין אומד אחר אומד, אם הכביד ומת.
מקור דבריהם, דכתיב 'ולא יומת' וכ' 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה' לר' נחמיה ב' אומדנות חד לאמדוהו למיתה וחיה וחד לאמדוהו למיתה והקל חליו אבל אמדוהו לחיים ומת כ' 'וצדיק אל תהרוג'. לרבנן ונקה המכה בא לומר שחובשין אותו עד שרואים שלא מת. ולר' נחמיה יליף ממגדף שידעו שבמיתה וחבשוהו. ולרבנן הוראת שעה היה שהרי ידעו שצריך להמיתו ועכ"ז חבשוהו. וב' אומדנות חד לאמדוהו למיתה וחיה וחד לאמדוהו לחיים ומת.
*************