
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני כ"ג כסלו תשע"ח
מסכת שבועות דף י"ג
דף י"ג ע"א
מה ששנינו ששעיר המשתלח מכפר על עשה – אין מדובר בעשה תשובה – שלא זז משם עד שמוחלים לו, אלא בעומד במרדו, וכרבי שיו"כ מכפר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר – שרק אם עשה תשובה יו"כ מכפר. שנאמר 'כי דבר ה' בזה' – זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, 'ואת מצותו הפר' – זה המפר ברית בשר, 'הכרת תכרת' – הכרת לפני יו"כ תכרת לאחר יו"כ, 'עונה בה' – רק אם לא עשה תשובה. ולחכמים: 'הכרת' – בעולם הזה, 'תכרת' – לעולם הבא, 'עונה בה' – שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת.
סיפא דמשנה שנויה בשיטת ר' יהודה – שסובר שאחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרים על שאר עבירות בשעיר המשתלח, אלא שרבי שכשיטתו שנויה הרישא סובר בזה כר' יהודה רבו.
רבי סבר כר' יהודה לענין כפרת הכהנים, אך ר' יהודה לא סבר כרבי לענין כפרת יו"כ – ששנינו בספרא (שסתם ספרא ר' יהודה): שיו"כ מכפר רק על השבים, וכמו וחטאת ואשם, ואף שעדיף מהם שמכפר גם על המזיד – נאמר 'אך' לחלק שרק על השבים מכפר.
עוד שנינו בספרא: מנין שיו"כ מכפר אף אם לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה – שנאמר 'יום כפורים הוא' – מכל מקום. וליישב הסתירה בספרא – לאביי: הא רבי והא ר' יהודה. לרבא: שניהם כרבי, ומודה שאין מכפר על כרת של עבירות יו"כ. והוכיח כן: שאל"כ לא משכחת כרת דיום הכפורים. ופרכו: משכחת כשעבר בלילה ומת קודם היום. וחזר והוכיח: שאל"כ לא שייך כרת דיום. ופרכו: שייך כגון באכל ונחנק באכילתו, או שאכל סמוך לשקיעת החמה.
דף י"ג ע"ב
שנינו במשנה 'אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח' הרי ששוים בכפרתם, ושוב שנינו 'מה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח' – כלומר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות ואין חילוק ביניהן, ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח – שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. ומשנתנו כר' יהודה כדלהלן.
אמר ר' יהודה: 'וכיפר את מקדש הקודש' – זה לפני ולפנים (שנטמא שם ושהה כדי השתחואה). 'את אהל מועד' – זה היכל (כנ"ל). 'מזבח' – כמשמעו (שהקטיר עליו בטומאה). 'יכפר' – אלו עזרות (שנכנס בטומאה). 'כהנים' – כמשמעו. 'עם הקהל' – אלו ישראל. 'יכפר' – אלו הלוים, הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות.
ר' שמעון אומר: כשם שדם שעיר פנימי מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו – כך דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות – כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ומה שהושוו כולם לכפרה – היינו שכולם בני כפרה, אך כל אחד בשלו.
מקורו של ר' שמעון: 'ולקח את שני השעירים' – הוקש שעיר משתלח לשעיר פנימי, מה פנימי אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו שנאמר 'אשר לעם', אף המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ורבי יהודה סובר שהוקשו רק לענין שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים.
תנו רבנן: 'ושחט את שעיר החטאת אשר לעם' – שאין הכהנים מתכפרים בו, אלא בפרו של אהרן, ואף שגם בו נאמר 'אשר לו' – הרי נאמר 'יכפר על הכהנים' ובהכרח מצינו להן כפרה, ומוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהותר 'לו' מכללו שהרי מכפר גם על ביתו. ואם תפרוך שרק 'ביתו' נאמר – הרי הוא אומר 'בית אהרן ברכו…' – כל הכהנים נקראים 'בית אהרן'.
התנא של הברייתא – לר' ירמיה: דלא כר' יהודה הסובר שכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח – שהרי אמר שאם לא מתכפרים בפרו של כה"ג – אין להם שום כפרה, אלא כר' שמעון הסובר שאין מתכפרים במשתלח. לאביי: אפילו כר' יהודה, והכוונה לכפרה על טומאת מקדש וקדשיו, ש'יכפר על הכהנים' מלמד שיש להם כפרה בשאר עבירות, וכמו כן יש להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו וכו'.
*************