לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף ל״ד

נסכא דרב אבא . כל דאלים גבר .

דף ל"ד – ע"א

החוטף חפץ חבירו לפני עד אחד וטען שחטף שלו – לרבי אבא כיון שיש עד אחד שחטף והעמיד ממון על חזקה שהוא של הנחטף אינו נאמן שהוא שלו במיגו שלא חטף, שהרי העד מחייב שבועה ואילו אמר לא חטפתי היה נשבע להכחיש את העד, וכיון שמודה שחטף ואינו יכול להישבע שלא חטף חייב לשלם מדין מתוך שאינו יכול להישבע משלם.

המוחזק בקרקע וטוען נגד המרא קמא שקנה ממנו, והביא עד אחד שאכל פירות ג' שנים – אינו דומה לעד אחד שמעיד שחטף מחבירו והחוטף טוען חטפתי את שלי שחייב להחזיר משום חיוב מתוך שאינו יכול להישבע משלם – ושאני התם שעד מעיד כנגדו שחטף של חבירו, ואילו יש עמו עוד עד היו מוציאים ממנו החפץ, אבל עד המעיד שאכל ג' שנים הרי הוא מעיד שקרקע של מחזיק, שהרי אכל שני חזקה, ואילו יש עמו עוד עד היו מחזיקים הקרקע בידו נגד מרא קמא. אמנם אם יש עד אחד שאכל פירות ב' שנים, כיון שאין לו מיגו נגד העד, וגם אינו יכול להישבע נגד עד כיון שמודה שאכל אלא שטוען אכלתי את שלי – חייב מדין מתוך שאינו יכול להישבע ישלם.

דף ל"ד – ע"ב

ספינה שרבו עליה בני אדם, שכל אחד אמר שהיא שלו, ולא היו מוחזקים בה, ולא היה להם עדים – כל דאלים גבר בין בראיות ובין בכח.

כשהדין הוא כל דאלים גבר, וביקש אחד מהם מבית דין שיתפסו זאת בידם עד שיביא עדים, כדי שלא יתפסנו השני וימכור – לרב הונא ורב פפא: שומעים לו, מפני שאין מפסידים לבעלים האמיתיים זכות כל דאלים גבר, שאם לא יביא עדים יוציאו בית דין מתחת ידם ויחזור דין כל דאלים גבר. לרב יהודה: אין שומעים לו, משום שאם לא יביא עדים לא יוציאו בית דין מידם להחזיר לדין כל דאלים גבר, שכיון שבא ממון ישראל לידיהם אינם רשאים להפקיר, וממילא אין להם לתפוס לכתחילה, וכן הלכה.

***************

דף ל״ה

שטרות שבאו לבית דין . שודא דדיני . גזל רבים .

דף ל"ה – ע"א

שני שטרות שבאו לבית דין, באחת כתוב שראובן נתן השדה ביום פלוני לשמעון ובשטר שני כתוב שנתן ללוי באותו היום, לרב: יחלוקו בין שמעון ללוי כיון שהוא ספק ואין אחד מהם מוחזק שנגיד המוציא מחבירו עליו הראיה, לשמואל: יתנו הדיינים למי שלבם נוטה שהוא היה קרוב או אוהב של הנותן יותר מהשני שבוודאי לו גמר והקנה.

ספינה או קרקע וכל אחד אומר שלי היא, ולשניהם אין חזקה או עדות – כל דאלים גבר, ולא אומרים יחלוקו או שודא דדייני, כיון שאפשר להתברר לאחר זמן על ידי שיביא אחד מהם עדים, ורק אם אי אפשר להתברר כגון שני שטרות שיצאו על שדה אחת אז הדין יחלוקו [לרב] או שודא דדייני [לשמואל].

המחליף פרה בחמור וכן המוכר שפחה וילדו, ולא ידוע אם ילדו קודם חליפין והולד שייך למוכר, או לאחר חליפין ושייך לקונה – יחלוקו, ואע"פ שאפשר שיתברר לאחר זמן, כיון שיש לכל אחד מהם שייכות לספק, שהרי הפרה והשפחה של שניהם הייתה זה אחר זה.

דף ל"ה – ע"ב

קרקע שכל אחד אומר של אבותי היא, ואין להם עדים וחזקה, ובא שלישי והחזיק בה – לנהרדעי: אין מוציאים ממנו, הגם שאינו טוען שהקרקע שלו, שמא לא שייך גם לשני הראשונים, לרב אשי: מוציאים ממנו ומעמידים אותה בפני שני ראשונים שיש להם טענת אבות, ודינם כל דאלים גבר, מיהו אותו השלישי לא נתכפר בכך, כיון שבא לידו בתורת גזילה וצריך להשיב לבעלים.

גזל מרבים, כגון מוכר במידה שאינה ישרה – שאינו יודע למי להשיב, ולא אפשר בתשובה.

אם יש עדים שמרא קמא הגביה סל פירות השדה על כתפיו של מחזיק הטוען שקנה ממנו הקרקע – נאמן המחזיק גם תוך ג' שנים. אך אם המרא קמא טוען שעשה כן מפני שהורידו לשדה באריסות והטעינו הפירות שבחלקו – נאמן כל שהוא תוך ג' שני חזקה, לאחר ג' שני חזקה אינו נאמן, שאחר ג' שנים אין המחזיק נזהר בשטר.

מותר להלוות עשרה מנה ולאכול פירות שדה לווה עשר שנים וחוזר הקרקע ללוה ואינו צריך לשלם החוב, ואע"ג ששווה הפירות כפלים מחוב אין זה ריבית שהוא כמכר לו פירות, ומותר כיון שהוא גם קרוב להפסד ושמא יהיה שנת שידפון ולא יהא פירות.

אריס שיורד לשדה לעבוד ולאכול פירות למחצה לשליש ולרביע, וכן מלוה שיורד לשדה משכון לאכול פירות, מוטל על הבעלים למחות בתוך ג' שנים ולומר דעו לכם שלפירות הורדתיו לכך וכך שנים, והוא מחאה גם כשמודה שיושב בקרקע ואוכל הפירות כדין, ואם לא יערער יכול המחזיק לטעון לאחר ג' שנים ששלו הוא וקניתיה ממרא קמא ונאבד השטר.

***************

 

דיני חזקה . חזקת ג' שנים .

דף ל"ו – ע"א

גוי שהחזיק ג' שנים בקרקע שהכל יודעים שהוא של ישראל אינה חזקה, שסתם עכו"ם גזלנים הם וישראל ירא למחות, ואין לו ראיה שהקרקע שלו אלא בשטר.

ישראל שקנה שדה מעכו"ם שידוע של ישראל, אפילו אכל ג' שני חזקה אין לו דין חזקה שחזקה שאין עמה טענה היא שהרי טוען שהעכו"ם מכרה לו ואינו יודע איך בא לידי עכו"ם, ואם אמר אני יודע בבירור שהעכו"ם קנה ממך משום שקנה לפני או שראיתי השטר מכירה נאמן במיגו שיכול לטעון קניתי ממך.

הלוקח כלים לקצוץ וללקוט תמרים ואומר שהולך ללקוט פירות דקל פלוני מפני שמכר לו נאמן ומניחים לו ללכת וללקוט, גם אם אין לו עדים ושטר כל זמן שאינו ידוע שהבעלים מוחה, ולא חצוף איש לגזור דקל שאינו שלו.

המניח קצת משדה חוץ מגדר שדה ומשליך שם זרע בשביל שיאכלו החיות ולא יכנסו לשדה, ובא אחר והחזיק שם אינה חזקה ומה שלא מיחה משום שהחיות אכלו, ולא החזיק כדרך שבני אדם מחזיקים.

החזיק באחת מג' ואכל בערלה או שביעית וכלאים אינה חזקה שלא מיחה משום שלא איכפת לו במה שאכל ערלה וכלאיים שאסורים, ופירות שמיטה שהם הפקר.

החזיק ג' שנים ולא המתין עד שתגדל תבואה אלא קצר והאכיל לבהמה כשהיא שחת אינה חזקה, כיון שאינו אוכל כשאר בני אדם לא חשש למחות שרגלים לדבר שגזל הוא בידו שהרי ירא להחזיק כשאר בני אדם, ובמחוזא שדרכם להאכיל לבהמות שחת הוא חזקה.

קרקע פתוחה ומלאה בקעים ואינה מוציא פירות אינה חזקה שלא הקפיד למחות.

אנשי ריש גלותא שהחזיק אחד מהם בשדותינו אינה חזקה שהרי יראים למחות בהם, וכן אחד שהחזיק בשדותיהם אינה חזקה שמניחים לבני אדם לדור בבתיהם כדי להשביחם ואינם חוששים למחות ואחר כך נוטלים שלהם בזרוע.

דבר שיכול ללכת מעצמו לבית מחזיק אין מי שמוחזק בהם יכול לטעון לקוחה היא בידי בלי עדים וראיה, ואינו דומה לשאר מטלטלים שנאמן לומר לקוח הוא בידו מפני שאינם יכולים ללכת מעצמם.

עבדים גדולים שיכולים ללכת אין למחזיק בהם חזקה, אבל לאחר ג' שנים יש להם חזקה שהיה למרא קמא למחות ולא מיחה, ועבדים קטנים כנענים המוטלים בעריסה יש להם חזקה לאלתר.

עיזים המסורות לרועה אם הם נמסרים מיד ליד ואינם הולכות מעצמם נאמן המוחזק לומר שהוא שלו, ולכן אם אכלו משדה אחר והחזיק בהם הניזק נאמן לטעון שאכל עד כדי שווי דמי העיזים במיגו שהיה יכול לטעון שהם שלו.

דף ל"ו – ע"ב

חירשה בראשונה יום אחד ולא זרעה ב' שנים וזרעה,או חירשה ב' וזרעה אחת, לרב אחא בשם כל גדולי הדור: הוא חזקה שאין אדם רואה שחורשים שדהו ושותק, לרבי ישמעאל ורבי עקיבא [וחכמים]: אינה חזקה, והטעם ששותק משום שנוח לו שיחרוש השדה.בשבילו

'חזקת ג' שנים'

לרבי ישמעאל הוא ג' חדשים בסוף שנה ראשונה כשנגמר כל התבואה וג' חדשים בתחילת שנה אחרונה וי"ב חדשים באמצע,

לרבי עקיבא חודש בשנה ראשונה גם אם לא נגמר כל התבואה אלא אכל שחת וחדש אחד באחרונה וי"ב חדשים באמצע,

לחכמים – לדעת רב צריך ג' שנים מיום ליום ועד ג' שנים נזהר אדם בשטר ולא יותר, לחכמים – לדעת שמואל משליקט אותו מין פירות בשדה אחת ג' פעמים זה אחר זה אע"ג שאינם ג' שנים שלימות.

 ****************

 

מכר ושייר לעצמו .

דף ל"ז – ע"א

החזיק ג' שנים בשלושים אילנות והיו כל עשרה אילנות מפוזרות בשטח בית סאה [סה"כ ג' בית סאה] ואכל כל שנה מעשר אילנות אחרות ג' מכל בית סאה, אם לא נתנו שאר האילנות פירות הרי זו חזקה כיון שאכל כל הפירות של כל בית סאה והוא כאכל כל הפירות של כל השדה [כל בית סאה נחשב כשדה של י' אילנות].

שני לקוחות שלקחו יחד זה קרקע וזה אילנות בתוך הקרקע, לרב זביד: בעל האילנות קנה רק האילנות ואין לו חלק בקרקע ומתי שיבשו האילנות לא יטע אחרים במקומם, לרב פפא: בעל האילנות קנה אילנות וגם חלק בקרקע לצורך האילנות.

מכר קרקע ושייר אילנות לעצמו שייר לעצמו גם קרקע שצריך לאילנות ואם יבשו יטע אחרים במקומם, וגם לרבי עקיבא שסובר המוכר בית ויש לו בור שלא מכר הבור מכל מקום צריך המוכר לקנות מהלוקח דרך לבור שהרי מוכר בעין יפה מוכר, הוא רק בור שאין הבור מפריע הקרקע סביב הבור מלזרוע שם ולא יצעק עליו לוקח עוקר הבור לכן לא שייר לעצמו דרך, מה שאין כן אילן שיש לו שורשים המעכב הלוקח בקרקע שלו סביב האילן וחשב המוכר שהלוקח יעכב ולכן שייר לעצמו קרקע שצריך לאילנות.

דף ל"ז – ע"ב

מכר שתי אילנות ושייר קרקע לעצמו, לרבי עקיבא: שמוכר המשייר לעצמו מוכר בעין יפה יש לבעל האילנות זכות בקרקע למקום אילנות ואם ימותו יטע אחרים במקומם, לרבנן: שהמוכר משייר לעצמו ומוכר בעין רעה אין לבעל האילנות זכות בקרקע למקום האילנות ואם ימותו לא יטע אחרים במקומם, אבל מכר ג' אילנות לכו"ע יש לו קרקע.

אכל פירות מחמשה עשר אילנות שנטועים יחד בבית סאה, לנהרדעי: אין לו חזקה שסופם לעקור ולפזר הנטיעות ואין זה עיקר גידולם, לרבא: הוא חזקה כיון שהדרך לזרוע בתחילה הרבה יחד ואחר כך מפזר ועושה כדרך הוא חזקה.

כרם שיש בין שורה לשורה פחות מד' אמות, לרבי שמעון: אינו כרם והזורע שם אינו לוקה משום כלאים, לחכמים: לוקה שרואים השורה שבין שתי השורות כאילו אינה.

מכר יותר מי' אילנות נטועות בבית סאה, לרבי שמעון: אין לו זכות בקרקע ואם ימותו האילנות אינו יכול לנטוע אחרים תחתיהם כמו שסובר לעניין כלאים שאין זה שדה אילן כיון שעומדת לעוקרם, לחכמים: קנה קרקע ורואים האמצעים כאילו שאינם.

***************