
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף נ׳ – נ״ד
מכירה בנכסי מלוג . על מנת שישמש רבו ראשון ל' יום .
דף נ' – ע"א
איש שמכר נכסי מלוג ומת, האשה מוציאה מיד הלקוחות שאין לבעל זכות בנכסי אשתו אלא לאכול פירות בחייה וליורש גוף קרקע לאחר מיתתה.
אשה שמכרה גוף נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות שעשו רבנן הבעל כלוקח ראשון.
המוכר עבד והתנה עם לוקח שישמש רבו הראשון שלושים יום,
לרבי מאיר: אם הכהו ראשון ומת לסוף שני ימים מחמת מכה פטור שישנו בדין 'אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא' שקנוי לו לקניין פירות וסובר קנין פירות כקניין הגוף, אך שני אינו בדין יום או יומיים ולכן הכהו השני ומת לאחר שני ימים חייב מיתה,
לרבי יהודה: השני ישנו בדין יום או יומיים ולא ראשון וסובר קנין פירות אינו כקניין הגוף,
לרבי יוסי: שניהם בספק דין יום או יומיים וספק אם קנין פירות כקניין הגוף וספק נפשות להקל,
לרבי אלעזר: שניהם אינם בדין יום או יומיים שנאמר 'כי כספו הוא' כספו המיוחד לו, וצריך שיהא מיוחד לאחד לגוף ולפירות.
איש ואשה שמכרו נכסי מלוג ומכר האיש פירות ומכרה האשה גוף הוא מכירה, וגם מכר האיש וחזרה ומכרה האשה אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כשמכר נכסיה, ולרבי אלעזר שכל שאין מיוחד לו בגוף ופירות אינו נקרא כספו אינם יכולים למכור.
איש שיש לו ראיה בעדים או בשטר שמכרה לו אשתו נכסי מלוג הוא מכירה, שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כשמכרה בשבילו נכסים.
דף נ' – ע"ב
החזיק בשדה חבירו בחפירת בורות שיחין ומערות, ללישנא קמא לרב: הוא חזקה מיד שאין אדם רואה שמזיקים בשדה ושותק, ללישנא בתרא: הוא חזקה בג' שנים כשאר דיני חזקה.
מי שהחזיק להוציא מביתו לחצר חבירו עשן וריח רע אין חזקתו מועלת להזיק חבירו.
אין מחזיקים בנכסי אשת איש ששתקה משום שסמכה על בעלה שימחה, או משום שהמחזיק אכל פירות משום שהבעל מכר לו זכות באכילת פירות אבל לא קנה הגוף שזה שלה, ואם אכלה מקצת חזקה בחיי הבעל וג' שנים לאחר מיתת בעלה היה לה למחות והרי זה חזקה בטענה שקנה השדה ממנה, ונאמן במיגו שאת מכרת לבעליך והוא מכר לי.
**********
המוכר או נותן שדה לאשתו . פיקדון מנשים ועבדים וקטנים .
דף נ"א – ע"א
אין לאשה חזקה בנכסי בעלה, גם אם יחד לה בעלה שדה לצורך מזונות ואוכלת משם ואוכלת גם פירות משדה אחר, שאין הבעל מקפיד בכך.
המוכר שדה לאשתו, לרבא ורב יהודה במעות טמונים לא קנתה שלא נתכווין אלא לגלות מעות שטמונים אצלה, ומעות שאינם טמונים קנתה [ולרשב"ם יש מחלוקות בזה].
קרקע נקנה בשטר מתנה, אבל במכר לא קנה עד שיתן מעות, ואם מוכר שדה מפני רעתה גמר ומקנה בשטר והמעות מלוה הם ללוקח.
לוה מעבדו ושחרר או מאשתו וגירש גם בכתב שטר מלוה ושיעבד נכסים אין להם עליו כלום, שאנן סהדי שאין אדם רוצה להיות עבד לוה, ולכן תולים לומר שנתכווין לגלות מעות שטמנו ממנו.
דף נ"א – ע"ב
הנותן שדה לאשתו במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות שנתן לה בעין יפה גוף ופירות, המוכר שדה לאשתו קנתה, י"א: שהבעל אוכל פירות וכנכסי מלוג, וי"א: שאין הבעל אוכל פירות שבמתנה ביקש ליתן לה וכתב לה בלשון מכר ליפות כוחה שאם יערער על השדה יפצה אותה כמכר.
אין מקבלים פיקדון מנשים עבדים ותינוקות, שמא גנבו ואסור לסייע בידי עוברי עבירה.
קיבל פיקדון מאשה יחזיר לה שאין להחזיקה שגנבה, מתה יחזיר לבעלה שגם אם היה שלה בעלה יורשה.
קיבל פיקדון מהעבד יחזיר לו [שמא אחרים הפקיד אצלו ואינו שלו והוא צריך להחזיר] מת יחזיר לרבו ומה שקנה עבד קנה רבו, וגם אם נשתחרר עבד לפני שמת שבשעה שקיבל היה לרבו.
קיבל מקטן, לרב חסדא: יקנה בו ספר תורה שילמד בה הקטן, לרב הונא: יקנה בו דקל והקטן יאכל התמרים, מת יחזיר ליורשיו.
***************
אחד מהאחים או אלמנה שנושא ונותן בנכסי היתומים .
דף נ"ב – ע"א
כל אלו שאמרו שאין מקבלים מהם פיקדון ואמרו של פלוני הם, אם נאמנים הם בעיניו יעשה כמו שאמרו, ואם אין הנפקד מאמין להם יחזיר לבעלה או לרבו של העבד.
אב בנכסי בן ובן בנכסי אב אין להם חזקה, ונחלקו אם הוא הדין כשחילקו ואין הבן סמוך על שולחן אביו אם גם באופן כזה אינם מקפידים, ותניא בברייתא כמ"ד שלאחר שחילקו הם ככל אדם.
אחד מאחים שהיה נושא ונותן בממון אביהם לכל היתומים, והיו שטר מכירה והלוואה יוצאים על שמו ואמר מממון שלי הם שירשתי מאמי ואינם בני אם אחת,
לרב: עליו להביא ראיה כיון דלא נודע מעולם מאיפה יש לו ממון בלי אחיו,
לשמואל: על האחים להביא ראיה שסומכים על מה שכתוב בשטר, וסובר שמואל שמודה לו רב אם מת שטוענים ליתומים שהוא של אביהם,
לרב פפא: אין טוענים להם מה שאביהם לא היה יכול לטעון,
'להלכה' לר"ח: טוענים ליתומים, לרשב"ם: אין טוענים.
מוציאים מיתומים דברים העשוי להשאיל ולהשכיר, אם יש לבעלים ראשונים עדים שהיו שלו אע"פ שאין לו עדים שהשאיל לאביהם, כיון שגם אביהם אינו יכול לטעון לקוחים הם בידי.
דף נ"ב – ע"ב
אחד מאחים שנושא ונושא בממון אביהם והיו שטרות על שמו, שלדברי רב:עליו להביא ראיה שהם מממון שלו, לרבה: הוא ראיה בעדים שמעיסתו קימץ או שירש מאבי אמו, לרב ששת: הוא אם בית דין קיימו השטר כיון שחקרו ובדקו אמיתת השטר.
אלמנה שנושאת ונותנת בשביל יתומים ושטרות יוצאים על שמה ואמרה מממון שלי הן, עליה להביא ראיה ואין אומרים שנאמנת משום שלא תגיד על שלהם ששייך לה שחשיבות הוא בעיניה שעשה בית דין אותה אפוטרופוס ובני אדם משבחים אותה.
***************
דיני חזקת קרקע . המחזיק בנכסי הגר .
דף נ"ג – ע"א
חזקת הקרקע בשלשה שנים צריך רק במקום שיש ערעור ממרא קמא, אבל בלי ערעור ובא להחזיק בקרקע לקנותה בכך כיון שנעל גדר או פרץ כל שהוא הוא חזקה.
נעל גדר ופרץ לפני המוכר אינו צריך לומר לו לך חזק וקני, אלא כיון שנתרצה למכור לו בכך וכך מעות והחזיק בפניו ושתק קנה, החזיק שלא בפניו צריך לומר לך חזק וקני, ובמתנה – לרב: איבעיא אם צריך לומר לך חזק וקני במחזיק שלא בפניו כיון שהנותן מתנה בעין יפה נותן, לשמואל: צריך לומר לך חזק וקני ואין אומרים שנותן בעין יפה אלא לאחר שגמר בדעתו לתת המתנה באמירת לך חזק וקני.
גדר כל שהוא הוא קנין חזקה, גם אם לפני כן היו נכנסים בה בריווח ועכשיו אי אפשר להיכנס בה אלא בדוחק אע"פ שעדיין אפשר להיכנס בה, פרץ כל שהוא הוא חזקה גם אם לפני כן היו נכנסים בדוחק ועכשיו נכנסים בריווח, וכן נעל כל שהוא אם היה אפשר להיכנס לפני כן בריווח ועכשיו בדוחק, או שקבע מנעול לנעול בו, אבל סגר הדלת אינו בכלל קנין חזקה שהוא כעושה מצוה לשמור בית חבירו, מסירת מפתח ממקנה לקונה הוא קנין חזקה אבל לא בנכסי הגר שאין מי שימסור לו.
נתן צרור בחור שיש בגדר או נטל צרור ממנו למנוע היזק השדה ממים אין זה חזקה אלא מציל ממון חבירו מהיזק, ואם עשה כן כדי להשקות השדה כיון שהוא תיקון השדה במה שמשקה הוא חזקה.
דף נ"ג – ע"ב
החזיק בנכסי הגר שיש לו שתי שדות ומיצר אחד ביניהם, החזיק באחת והתכווין לקנותה קנה רק אותה גם אם התכווין לקנות גם הסמוכה, נתכוון לקנות רק הסמוכה לא קנה גם אותה, ואיבעיא אם כיוון לקנות גם המיצר וגם את הסמוכה אם קונה או כיון שהמיצר גבוה או נמוך מהשדות הוא מקום חשוב לעצמו, ואם תמצא לומר שלא קנה מה הדין אם החזיק במיצר לקנות שתי השדות כיון שהמיצר משועבד לשמור השדות ודומה למכר לו עשר בהמות באפסר אחד או רק באפסר שאגודו בידו.
שני בתים זה לפנים מזה ויש לפנימי דריסת רגל בחיצונה לצאת ממנה לרשות הרבים, החזיק בחיצון לקנות החיצון קנה החיצון ולא את הפנימי גם אם נתכווין לקנות גם את הפנימי, נתכווין לקנות רק הפנימי לא קנה גם החיצון, החזיק בפנימי והתכווין לקנותו קנה אותו, נתכווין לקנות גם החיצון קנה שניהם, נתכוון לקנות רק החיצון לא קנה שניהם.
בנה פלטרין בנכסי הגר ולא העמיד בה דלתות אין זה חזקה, בא אחר והעמיד בה דלתות השני קנה, שהקניין חזקה הוא על ידי גמר הבניין.
המוצא פלטרין בנכסי הגר וסד בהם סיוד או צייר בו ציורים חקוקים באמה שכנגד הפתח, ואם שלא כנגד הפתח ביותר מאמה הרי זה ייפוי להחזיק על ידיהם [ועיין דף נ"ד. בציורים יפים].
המציע מצעות בנכסי הגר ושכב שם קנה שנהנה גופו מהקרקע ושמשו הקרקע, וכמו שמצינו בעבד כנעני שנקנה בחזקה על ידי שהגביה העבד לרב באופן שהיה צריך הרב שיגביהו.
*************
אופני חזקה בקרקע . עכו"ם שמכר ובא ישראל והחזיק בה
דף נ"ד – ע"א
זרע לפת בנקעי שדה הגר ולא כסה בעפר אינה חזקה שלא תיקן בגוף השדה, ואחר כך גדל ממילא.
הקוצץ ענפים מהדקל, אם קצץ מכל הצדדים הוא חזקה שנתכווין לצורך הדקל כדי שלא יפריע ענפיו המרובים לגידולו, קצץ רק מצד אחד אינה חזקה שנתכווין לקוצצם להאכיל לבהמותיו.
המכבד שדה מקיסמים ועשבים רעים, אם ליקט גם גדולים וגם קטנים הוא חזקה שנתכווין לתיקון השדה שתהא נוחה לחרוש, ליקט רק עצים גדולים אינה חזקה שלא נתכווין אלא ללקט עצים לשריפה.
המסיר מכשול כדי להשוות הקרקע, אם השווה כל הקרקע בשווה הוא חזקה שתיקן גוף השדה כדי שלא תיכשל המחרישה והוי כחורש, אם השווה כל תל וגומא לעצמו אינה חזקה שלא נתכווין אלא לעשות גורן שהוא קלקול לשדה שסתם שדה אינו עומד שיהיה שם גורן בקביעות.
פתח והכניס מים לשדה, אם עשה גם פתח וגם יציאה למים שהמים יעברו ויצאו דרך השדה אינה חזקה שלא נתכווין להשקות השדה אלא לצוד דגים, עשה פתח אחד הוא חזקה שנתכווין להשקות השדה.
הצר צורת חיה או עוף בכותלי בית הגר הוא חזקה גם שאינו בשיעור אמה ולא כנגד הפתח.
שדה שיש לה מיצר בארבע רוחות ועומד לחרישה, לרב: כיון שחפר הכאה אחת בקרקע קנה כולה, לשמואל: קנה רק מקום שהכיש, ושאינה מסוימת במצריה שתי שורות מקצה גבול השדה עד הקצה.
דף נ"ד – ע"ב
עכו"ם שמכר קרקע לישראל ונתן לו הישראל מעות ולא החזיק בה ובא ישראל אחר והחזיק בה, לרב יהודה אמר שמואל: זכה בה השני שכל קנין עכו"ם הוא בכסף וכשקיבל הכסף אינו יכול לחזור בו ואין דעתו של ישראל לקנות במתן מעות עד שיכתוב לו המוכר שטר, לאביי: אין השני קונה שלשיטת שמואל דינא דמלכותא דינא והמלכות אמרה שאין הלוקח קונה אלא בשטר, {'להלכה' – לר"ח אין השני קונה, לרשב"ם השני קנה}.
***************