לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא 

פרק חמישי – המוכר את הספינה

המוכר ספינה . דברי אגדה של רבה בר בר חנה .

דף ע"ג – ע"א

משנה . המוכר ספינה, מכר התורן שפורשים עליו וילון בראש הספינה, וילון, ברזל כבד שמורידים למים להעמיד הספינה, המשוט שמוליכים בהם הספינה, כבש הספינה, בור מים מתוקים לשתות, לרבי נתן וסומכוס – מכר את הספינה הקטנה הקשורה לספינה גדולה, ולא מכר העבדים המנהיגים הספינה, ושקים גדולים לתת בתוכם פרקמטיא, והפרקמטיא, אמר היא וכל מה שבתוכה הכל מכור.

רבה אמר בשם יורדי הים, גל הרוצה לטבוע ספינה הולך לפניה מלאך מזיק ונראית כאש לבנה ומכים אותו במקלות שחקוק עליו אהיה אשר אהיה, י-ה, ה' צבאו-ת, וגם אמן אמן סלה ונח מכעסו, בין גל לגל ג' מאות פרסאות וגובהו ג' מאות פרסאות, פעם הגביה גל יותר מזה ולפי שהגביה את עצמה כל כך סבור גל חברתה שיצא חוץ לשפת הים ושטף העולם אמר לה הנחת בעולם משהו שלא שטפו שאני ילך ויחריבנו מפני עון הדור אמרה לה אין לי רשות לצאת מן החול כמלא רוחב חוט.

דף ע"ג – ע"ב

רבה אמר שראה ש-ד שרץ על שיני החומה של מחוזא יותר מהר מפרש שהיה רץ תחת החומה, פעם אחת דילג מפרידה לפרידה שהיו על שני גשרים שהיו רחוקים זה מזה והיה מחזיק שני כוסות יין ומוריק מאחד לשני ולא נשפך אפילו טיפה אחת אפילו שהיה רוח סערה עד שהרגוהו מלך של השדים מפני שהיה מגלה סודם, או שהרגו הקיסר. ראה ראם ביום שנולד גדול ד' מאות פרסה כהר תבור ומשך צווארו ג' פרסה ומקום הנחת ראשו פרסה וחצי והטיל גללים וסתם הירדן, להודיע שהקב"ה מרחם על בריותיו ואינו נותן להם רשות להזיק, ושלא לצאת לדרך יחידי.

רבה בר בר חנה הלך בספינה וראה צפרדע גדול ככרך שיש לו שישים בתים ובלעו תנין, עורב נקבה בלעה לתנין ועלתה על אילן להודיע לנו כוחו של ענפי אילן. ראה שרץ שנכנס בנחירי דג ומת הדג והשליכו הים ליבשה ונפל על שישים כרכים והחריבם, ואכלו מהדג שישים כרכים ומלחו ממנו עוד שישים כרכים, ומילאו מאחת מגלגלי עיניו שלש מאות חביות שמן, לאחר י"ב חודש היו מנסרים מעצמות הדג כדי לחזור ולבנות הכרכים שנחרבו. ראה חול שהתקבץ על גב הדג וגדלו עליה עשבים וסברו בני אדם שהוא אי וירדו מהספינה ואפו ובישלו, וכשנתחמם הדג התהפך ואם הספינה לא היתה קרובה היו נטבעים. ראה ספינה שהלך שלשה ימים ושלשה לילות בין סנפירי דג שאחת למעלה לצד הראש ואחת לצד הזנב והספינה הלכה במהירות לכיוון אחד והדג לכיוון השני אף על פי שמהירות הספינה הוא כשיעור שמחממים קומקום של מים ויותר ממהירות חץ. ראה ציפור ושמה 'זיז שדי' שעומד עד קרסוליו במים וראשו ברקיע וחשבתי שאין שם מים יצא בת קול שנפל שם גרזן או מעצד לפני שבע שנים ועדיין לא הגיע לארץ מפני זרימת וסערת הנהר. ראה אווזים שנפלו נוצות שלהם מרוב שומן ונמשך נחל של שמן תחתיהם, ושאלתי אם יהיה לי חלקי בכם לעתיד לבוא והגביהה לי כנף לרמז שכן, ואמר לי רבי אלעזר שעתידים ישראל ליתן עליהן את הדין שבחטאם מתעכב משיח ויש לאווזים צער בעלי חיים עד אז.

רבה בר בר חנה הלך במדבר עם סוחר ערבי שהיה לוקח עפר ומריח ואומר עד כמה רחוקים הוא ממקום פלוני, שאלו כמה הם רחוקים ממים הריח עפר ואמר שמונה פרסה, לאחר זמן שאל שוב והריח עפר אחר ואמר שלשה פרסה, הפך העפר לנסותו אם הוא בקי ולא התבלבל.

************ 

 

דברי אגדה של רב יהודה ורב דימי .

דף ע"ד – ע"א

רבה בר בר חנה הלך במדבר עם סוחר ערבי והראה לו מתי מדבר ששוכבים עם פניהם למעלה בפנים צהובות כשתויי יין, הסוחר רכב בגמל עם רומח זקוף תחת ברך של אחד מהם ולא נגע בו, לקח כנף טלית של אחד מהם להראות לחכמים ציציות שלהם, והבהמות שהיו רוכבים עליהם לא יכלו לזוז ממקומם עד שהחזירוהו ואמרו לו חכמים שהיה צריך למנות החוטים והחוליות לפני שהחזרת. הראה לו הר סיני שמוקף בעקרבים כחמורים לבנים שמע בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי [מן הגלות] ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי, ואמרו לו חכמים שהיה צריך להפר, והוא סבר שמא רוצה להפר השבועה שלא להביא מבול. הראה לו מקום שנבלעו קרח ועדתו והיו שני בקעים שיוצא מהם עשן לקח צמר והשרה במים והכניסו שם ברומחו והוציאה והיה שרוף, שמע שאומרים משה ותורתו אמת והם בדאים וכל ראש חודש מביא אותם הגיהנום לכאן ואומרים כן, הראה לו מקום ששמים וארץ נושקים והניח סל הלחם בחלון הרקיע וגמר להתפלל ולא מצאה, ואמר לו שיחזור מחר כשיגיע לשם גלגל הרקיע וימצאה.

רבי יוחנן היה בספינה ראה דג שהוציא ראשו מהים ועיניו היו כשני ירח ומים שיצאו משני נחיריו היו זורמים כשני נהרות שבסורא, ראה ארגז שהיו קבועים בה אבנים טובות ומרגליות שהיה מוקף במין דג, ואומן ביקש לחתוך ירך וזרק עליה חומץ, וברח הדג, ויצאה בת קול מה יש לכם בארגז של אשת רבי חנינא בן דוסא שעתידה להטיל תכלת לצדיקים לעתיד לבוא.

רב ספרא היה בספינה וראה דג (עז הים) שהיו לו קרנים שחקוק עליהם אני בריהקלה שבים והייתי רחוק מכאן שלש מאה פרסה ואני בדרך לפה של לויתן שיאכלני היום.

דף ע"ד – ע"ב

רב יהודה הינדוא היה בספינה וראה אבן טובה שהיה מוקף עם נחש, ירד אומן לקחתו, תנין רצה לבלוע את הספינה, עורב נקבה נטל את ראש התנין והפך המים לדם, תנין אחר תלה האבן לתנין ראשון וחיה, ורצה שוב לבלוע הספינה, ציפור נטל ראשו, ולקח האומן לאבן ונתן האבן בספינה, ותלה האבן על ציפורים מלוחים וחיו ולקחו האבן ופרחו.

רבי אליעזר ורבי יהושע באו בספינה נזדעזע רבי יהושע עד שהתעורר רבי אליעזר מפני שראה מאור גדול אמר לו רבי אליעזר שמא ראית עיניו של לויתן.

הונא בר נתן היה במדבר פתח וחתך בשר להוציא ממנה חלב וגיד הנשה, ושמו על עשב כשחזר מלהביא עצים ראה שנתחברה הבשר יחד כבתחילה וצלה שלימה, כשחזר לאחר י"בחודש היו הגחלים עדיין לוחשות, ואמימר אמר לו שהיה עשב סמתרי שמחבר, והגחלים היו של רותם שאינו נכבה מהרה.

'ויברא אלקים את התנינים הגדולים' בבבל – מתרגמים שהם ראמים שבים, לרבי יוחנן זה לויתן זכר וזקוף כבריח, ונקבה שמקיף העולם.

אמר רב יהודה אמר רב:

כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם וכדי שלא יהיו ללויתן ולדות ויחריבו העולם, סירס הזכר והרג הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא ולא ציננה שדגים פרוצים ולא יעזור אם יצננה, ולא הרג הזכר וסירס הנקבה שנקבה מלוחה טובה מזכר מלוח, או כדי לשחק בדג לויתן זכר ולא בנקבה.

'כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף' שרועים אלף הרים כל יום, זכר ונקבה בראם וכדי שלא יחריבו העולם סירס הזכר וצינן לנקיבה ושומרם לצדיקים לעתיד לבוא, ולא רצה להורגה ולמלוח שבשר מלוח אינו מעולה.

בשעה שביקש הקב"ה לברוא העולם אמר לשר של ים ששמו רהב פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם כדי שתראה היבשה, אמר לפניו ריבונו של עולם די שאעמוד בשלי מייד בעט בו והרגו, ואלמלי מים מכסים אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו לפי שמת ומסריח.

ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בים סיבכי וטבריה ומתגלגל ויורד לים הגדול עד שמגיע לפיו של לויתן.

אמר רב דימי:

'כי הוא על ימים יסדה [ארץ ישראל] ועל נהרות יכוננה' ז' ימים וד' נהרות שמקיפים את ארץ ישראל, ים: טבריה, סדום, חילת, חילתא, סיבכי, אספמיא, וים הגדול. ד' נהרות: ירדן, ירמוך, קירומיון, ופיגה.

 ************

 

דברי אגדה בעניין ירושלים ולעתיד לבוא . קניין ספינה .

דף ע"ה – ע"א

עתיד גבריאל לעשות צידה עם לויתן ואלמלי הקדוש ברוך הוא עוזר לו אינו יכול לו.

בשעה שהלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה, ואלמלי מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, ובשעה שצמא ושותה עושה חפירות עמוקים בים, והתהום חוזר לאיתנו לאחר שבעים שנה.

אמר רבה אמר רבי יוחנן:

עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, והשאר מחלקים אותו ועושים בו סחורה בשוקי ירושלים.

עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, לא זכה עושים לו צל בלי מחיצות, לא זכה עושים לו ענק, לא זכה עושים לו קמיע, והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם עד סופו.

'ושמתי כדכד שמשותיך' נחלקו מלאכי גבריאל ומיכאל או יהודה וחזקיה בני רבי חייא אם החומה תהיה בנויה מאבני שוהם או ישפה, ואמר הקב"ה שיהיה כדברי דין ודין [כד וכד].

רבי יוחנן דרש, עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שלושים על שלושים וחוקק בהם עשר על עשרים ומעמידים חלונות בחומות ירושלים, (והשערים יהא או מאה או מאתיים אמה) תלמיד אחד לגלג, וראה כן אח"כ כשהפליג בספינה על הים, ואמר לרבי יוחנן כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו רבי יוחנן אילו לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.

עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק לפי כבודו, וכל אחד נכוה מחופת חבירו.

כל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה שלא לההנותו מנכסיו מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא.

הקב"ה עשה חופות לאדם הראשון בגן עדן, לרבי חמא בר חנינא: עשר, למר זוטרא: אחד עשרה, וזהב גרוע שבכולם.

אמר הקב"ה לחירם מלך צור בך הסתכלתי כשבראתי עולמי שאתה עתיד לעשות עצמך אלוה ובראתי באדם נקבים, וי"א שאמר הקב"ה בך הסתכלתי וקנסתי מיתה לאדם הראשון.

דף ע"ה – ע"ב

ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, ירושלים של עולם הבא אין עולים לה אלא המזומנים לה.

עתידים צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה.

שלשה נקראו על שם הקב"ה צדיקים משיח וירושלים.

אמר רבי אלעזר: עתידים צדיקים שמלאכים יאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.

עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות כגובה ענן ולא יהא צער לעלות.

אמר רבי חנינא בר פפא: ביקש הקב"ה לתת את ירושלים במידה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, הרבה כרכים של אומות העולם בראת בעולמך ולא נתת מדת אורך ורוחב, ירושלים ששמך ומקדשך וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מידה, ואכן פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה.

אמר ריש לקיש: עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים, להוסיף מגדלי גנות אלף פעמים וכל אחת כציפורי בשלוותה, שהיה שם מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה.

ספינה, לרב: כיון שמשך אפילו חצי טפח קנה, לשמואל: עד שימשוך את כולה שעוקרה כולה חוץ ממקומה.

בהמה דקה, נקנה במשיכהשקורא לה והיא באה, הכישה במקל ורצתה לפניו – לת"ק: כיון שעקרה יד ורגל קנאה [והגם שבספינה צריך לעקור כולה, בעל חי שעקרה יד ורגל על כרחה תעקור יד ורגל שני וכאילו עקרה] לרבי אחי או ר' אחא: עד שתעקור כל ארבע רגליה.

***************

 

קניין מסירה ומשיכה והגבהה . מכירת שטר .

דף ע"ו

קניין מסירה, בספינה ובבהמה גסה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, שאין אפשר לקנות שם במשיכה, שאין קניין משיכה קונה עד שימשכנה לרשות המיוחד לו או בסימטא או בחצר של שניהם, ואם הוא ברשות בעלים ישכור מקומה שרשותו של אדם קונה לו ואינו קונה במשיכה ומסירה, וקניין הגבהה קונה בכל מקום.

אמר בעל הספינה ללוקח לך חזק וקני הוא קנין מסירה, כשאחז בה קנה, אמר לו לך משוך וקני – לרבי: אין לו קפידה אם יקנה במסירה, לרבנן: מוכר גמר להקנותו במשיכה ולא במסירה שאם ירצה יוכל לחזור בו כל זמן שלא משך הלוקח לרשותו.

מכירת שטר לגבות בו חוב, לרבי: נקנית במסירה ולא במשיכה כיון שאין גופו ממון, לרבי נתן וחכמים: לא קנה עד שיכתוב שטר שמוכר לו שטר הראיה וגם ימסור לו השטר הראיה, וצריך לכתוב בשטר קני לך וכל שעבודו, 'הלכה' כרבי כיון שמוכר לו אותיות שהם דברים ואינו מוכר לו הממון ושטר אינו קונה בשטר.

***************

קניין סודר . כתיבת שטר . מכר קרון . וצמד או בקר .

דף ע"ז – ע"א

המקנה שדה לפלוני על ידי אחרים בקניין סודר גם אם אמר כתבו ותנו, חוזר בשטר שעוקר השליחות, ואינו חוזר מקניין השדה, שכבר זכו לו שזכין לאדם שלא בפניו, אמר זכו בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בשטר ולכן חוזר גם מקניין השדה.

כותבים שטר למוכר גם שאין לוקח עמו וכיון שהחזיק הלוקח בקרקע, נקנה השטר בכל מקום שהוא, ולא משום שקונה השטר במילי אלא משום שקונה השטר בקניין אגב וכמשך השטר עצמו.

דף ע"ז – ע"ב

משנה . מכר את הקרון, לא מכר את הפרדות, ואם הם קשורים בו מכר גם הפרדות, מכר הפרדות לא מכר את הקרון.

במקומות שקורים לצמד צמד ולבקר בקר, מכר צמד לא מכר בקר, מכר בקר לא מכר צמד. במקומות שקורים צמד או בקר לשניהם מכר שניהם. במקומות שקורין לצמד צמד ויש קורים כך גם לבקר – לרבי יהודה: הדמים מודיעים, לחכמים: אין הדמים ראיה ויד הלוקח על התחתונה שהעמד ממון על חזקתו.

לרבנן שאין הדמים מודיעים, לתירוץ קמא: הוא ביטול מקח, לאיבעית אימא: כל שאין הדעת טועה בכך אינו מחזיר האונאה ואין המקח בטל.

***************