לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי כ״ג כסלו תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ל״ד

מאתיים ומאתיים/השביח השור

דף ל"ד – ע"א

שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים וחבל בו חמישים זוז ושבח ועמד שור הניזק על ארבע מאות זוז, המזיק עדיין חייב לשלם כ"ה זוז, ואינו יכול לומר לא הפסדתיך שהרי נשבח שהניזק אומר לו אם לא הזיקו הוי שבח ח' מאות זוז, כחש מחמת מכה נותן לו חצי נזק של כל הכחש ומשלם כשעת העמדה בדין שהוא כאילו קרן המזיק עדיין קבור בתוך שור הניזק וממשיך להזיקו.

שור המזיק שנשבח, לרבי עקיבא ששותפים הם הניזק נוטל השבח כשיעור חלקו שיש לו בשור המזיק, ואם פיטמו המזיק אין הניזק נוטל בשבח, כחש נוטל הניזק כשעת העמדה בדין כיון שגם חלקו הוכחש.

דף ל"ד – ע"ב

משנה . שור שוה מאתים נגח שור שוה מאתים, והנבילה היתה שוה חמישים זוז משלם ע"ה ששמין הנבילה כמה פחותים דמיה משעה שהיה חי ונותן לו חציה, אם נפחת הנבילה משעת מיתה ובשעת העמדה בדין אינו שוה כלום הפסיד הניזק, אם הנבילה הושבח לרבי מאיר השבח שייך לניזק, ולרבי יהודה המזיק נוטל חלק חצי השבח של הנבילה ומנכה משיעור ההיזק.

משנה . יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו, כגון הדליק גדיש בשבת או חבל באביו שפטור לשלם משום קם ליה בדרבה מיניה.

 יש חייב על מעשה עצמו ופטור על מעשה שורו, כגון שבייש ושור שבייש פטור שנאמר 'איש בעמיתו' וממעטים ולא שור בעמיתו (וכן אם חבל בעבדו והפיל שן או עין).

***************

יום חמישי כ״ד כסלו תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ל״ה

מלאכה דרך קלקול/יש חייב ופטור/מחלוקת סומכוס וחכמים

דף ל"ה – ע"א

העושה מלאכה בשבת דרך קלקול פטור – לתנא בברייתא רבי אבהו חובל ומבעיר חייב גם דרך קלקול ממה שצריך פסוק להתיר מילה בשבת אף שחובל וממה שאסרה תורה שריפת בת כהן אף שמבעיר, לרבי יוחנן אף חובל ומבעיר דרך קלקול פטור, אבל חובל וצריך דם לכלבו נקרא תיקון אצל כלבו, וכן מבעיר וצריך לאפרו (לרשב"ם רבי אבהו כרבי שמעון שמקלקל בחבורה חייב ורבי יוחנן כרבי יהודה שמקלקל בחבורה פטור, לתוספות לכו"ע כרבי שמעון ורבי יוחנן סובר שגם לרבי שמעון צריך קצת תיקון, מקלקל פטור משום שצריך מלאכת מחשבת ומקלקל בחבלה ומבעיר שלומדים ממילה ושריפת בת כהן לרבי יוחנן יש בהם תיקון קצת ולרבי אבהו אין בהם תיקון כלל שתיקון מצוה לא נחשב תיקון).

במשנה יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו – כגון הדליק גדיש בשבת שמשמע שבאופן שזה חייב זה פטור, לשיטת תניא דרבי אבהו שחייב על מבעיר בשבת גם דרך קלקול היינו כמו שורו שלא צריך לאפרו, ולרבי יוחנן מיירי שצריך לאפרו (וכל זמן שאין ידוע שהיה צריך לאפרו שלא חייב מיתה חייב לשלם) וכן בשור שהיה צריכה האפר כדי להתגלגל בה להרגיע את עצמה מנשיכה שעלתה לו בגבו, או שמיירי בהדליק הגדיש ואין צריך לאפרו וכגון בשוגג לעניין חיוב מיתה ואף על פי כן פטור מתשלומים משום שהוקשו שוגג למזיד לפוטרו מחיוב ממון שעושה עם עבירה שחייב עליה מיתה במזיד.

במשנה יש חייב על מעשה עצמו ולא על מעשה שורו – וכגון שבייש שמשמע שבאופן שזה חייב זה פטור אע"פ שאין חיוב בושת אלא במכווין לבייש והשור לא התכווין לבייש, שמדובר במכווין להזיק שבאופן זה אדם חייב בבושת אע"פ שלא נתכווין לבייש.

דף ל"ה – ע"ב

משנה . שור שהיה רודף שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק וזה אומר בסלע לקה, לחכמים המוציא מחבירו עליו הראיה, לסומכוס אם הניזק שהוא התובע ברי והמזיק שהוא הנתבע שמא כיון שהורע כחו של הנתבע הוא ממון המוטל בספק וחולקים, ואם הנתבע ברי לרבי חייא בר אבא גם באופן זה לסומכוס חולקים אף על פי שהנתבע ברי שאינו חייב כיון שיש ספק לבית דין אם אומר אמת, לרב פפא גם לסומכוס המוציא מחבירו עליו

הראיה (סומכוס מודה כשכל הספק בא על ידיהם שאין חולקים)

שני שוורים של שניים שהיו רודפים אחרי שור אדם שלישי זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורים, אם שני השוורים של אדם אחד והיו שניהם תמים שגובה מגופו אחד גדול ואחד קטן או אחד תם ואחד מועד אם המזיק והניזק ברי או שהניזק ברי והמזיק שמא פטור וכמו טענו חיטים והודה לו בשעורים שפטור מלשלם שעורים שמחל לו התובע ממה שלא תבעם, ואם הניזק שמא והמזיק ברי לחכמים המוציא מחבירו עליו הראיה (ולסומכוס תלוי במחלוקת רבי חייא בר אבא ורב פפא כנ"ל).

היה הניזק והמזיק שנים, ניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן או מועד את הגדול ותם את הקטן ומזיק אומר קטן את הגדול וגדול את הקטן או תם את הגדול ומועד את הקטן המוציא מחבירו עליו הראיה, ואם לא הביא ראיה וניזק ומזיק ברי פטור שהוא כמו טענו חיטים והודה בשעורים, ואם תפס כמו שאמר מזיק מהני.

***************

יום שישי כ״ה כסלו תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ל״ו

מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא/המכה את חבירו באזנו/תובע שאמר שיהא לעניים/יתומים בפרוזבול

דף ל"ו – ע"א

היו שני שוורים של אדם אחד רודפים אחרי שור של אדם אחר, אם שניהם קיימים גובה ממה נפשך מאחד מהם, אם נאבד אחד מהם אם שניהם מועדים חייב לשלם גם מן עליית נכסיו, אם הם תמים לרבי ישמעאל שבעל חוב הוא לא איבד זכותו, ולרבי עקיבא ששותפים הם איבד זכותו.

הדרן עלך פרק המניח

פרק רביעי – שור שנגח ד' וה'

משנה . שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה (באופן שלא נעשה מועד שראה שור ונגח ראה שור ולא נגח ראה ב' או ג' שוורים ולא נגח שאינו מועד גם לסירוגין) לרבי ישמעאל שאין לניזק שותפות בשור המזיק אלא דינו כבעל חוב לגבות מגוף שור המזיק, ניזק ראשון גובה כל שיעור נזקו ואם יש מותר בשור המזיק גובה ממנו ניזק השני ואם יש מותר יחזיר לשלישי, לרבי עקיבא שניזק ראשון שותף בשור המזיק ושמירתו מוטל עליו ופשע בשמירתה וכן ניזק שני ושלישי ישלם לאחרון שבהם (באופן שיש בידו להביא עדים לאלתר ולזכות בו). ואם יש מותר יחזיר לכל אחד מהם כפי חלק השותפות שיש להם בשור (ומוטל עליהם לשמור כגון שיש בידם להביא עדים לאלתר ולזכות בשור, ואם אין בידם להביא עדים ראשון ראשון נשכר).

דף ל"ו – ע"ב

שור שנגח ותפסו ניזק, נעשה שומר שכר ואין שמירתו אלא עליו, ואם חזר ונגח הפסיד ניזק הראשון זכותו בשור וחייב לשלם לניזק שני, אבל הבעלים לא הפסיד זכותו, וכן שני ושלישי שתפסו נעשה התופס שומר ואין שמירתו אלא עליו, ואם נזקו של האחרון פחות מזה שלפניו יחזיר המותר לזה שלפניו (לרש"י בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא, ולתוספות לרבי עקיבא אין השמירה מוטל על התופס אלא כפי חלקו שעל כל אחד מוטל לשמור חלקו, לפעמים אין לרביעי כלום ושלישי יש לו וכגון שנזקי ד' וה' שוים).

המכה חבירו כנגד אזנו וי"א שתקע באזנו – לרבי יהודה בשם רבי יוסי הגלילי נותן לו מנה לת"ק נותן לו סלע מדינה שהוא שמינית שבסלע צור שהוא חצי דינר שכל כסף בתורה הוא כסף צורי וכל כסף מדבריהם הוא כסף מדינה.

תובע שאמר על חוב שחייבים לו שיהא לעניים אם גבאי הצדקה היה שם זכו בו העניים שידו כיד העניים הוא, ושוב אין התובע יכול להתחרט ולומר שרוצה הכסף לעצמו (רב יוסף זכה לעניים בקניין מעמד שלשתן אבל משום אמירה לצדקה כמסירה להדיוט לא זכו שלא בא לעולם, ואם היה אומר לכשיביא לידי אתנהו לצדקה חייב מטעם נדר).

יתומים אינם צריכים פרוזבול שבית דין חייבים להפוך בזכותם ושטרות שלהם כמסורים לבית דין (לתוספות גם במלוה על פה שחובות שלהם כמסורים לבית דין וזה ביאור בפרוזבול אבל בית דין צריכים להקנות להם הקרקע)

***************

שבת קודש כ״ו כסלו תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף ל״ז

מועד למינו/מועד לאדם/מועד לשבתות/מועד לסירוגין/שור הקדש והדיוט

דף ל"ז – ע"א

משנה . שור שהוא מועד למינו – לרב זביד הוא מועד לכל המינים אפילו מועד לקטנים הוא מועד לגדולים (תוספות מסתפק לרב זביד אם מועד לבהמה הוא מועד לאדם). אבל אם ידוע שמועד רק למינו כגון שהעבירו לפניו מין אחר ולא נגחן אינו מועד אלא למינו, לרב פפא מועד למינו אינו מועד לאינו מינו אבל נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל, לקטנים אינו מועד לגדולים.

מועד לאדם – לרב פפא לסומכוס הוא מועד לבהמה ולחכמים אינו מועד לבהמה, לרב זביד גם לחכמים הוא מועד לבהמה, אך אם חזר מבהמות כגון שעמד אצל בהמות שלשה פעמים ולא נגח לסומכוס אינו חזרה כיון שהוא עדיין מועד לאדם קל וחומר שהוא מועד לבהמות לחכמים הוא חזרה.

מועד לשבתות ולא לימי החול, לרבי יהודה בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק (לרש"י מועד לשבתות לפי שהוא בטל ממלאכה לתוספות בשם הירושלמי לפי שאינו מכיר שלבושים בגדים חשובים). העבירו לפניו שוורים בשלשה שבתות ולא נגח חזר לתמותו.

ראה שור ונגח שור ולא נגח שלשה פעמים, נעשה מועד לסירוגין לשוורים (גם לרב זביד אם ראה שאר בהמות ולא נגחן). ראה שור נגח חמור לא נגח סוס נגח גמל לא נגח פרד נגח ערוד לא נגח נעשה מועד לסירוגין לכל (לשמואל בסמוך עד שינגח נגיחה רביעית).

דף ל"ז – ע"ב

שור שור ושור וחמור וגמל, חמור גמל שור שור ושור, שבת שבת שבת אחד בשבת שני בשבת, ה' בשבת ערב שבת שבת שבת ושבת תיקו.

נגח ט"ו בחודש זה ט"ז בחודש זה י"ז בחודש זה, לרב הוא מועד לשמואל עד שינגח נגיחה רביעית י"ח לחודש זה (שלשה פעמים ביום ט"ו בחודש לכו"ע הוא מועד שיום ט"ו גורם ,וכן יום בשבוע, אבל היום ואחר עשרים יום ואחר עשרים יום לכו"ע לא הוחזק כיון סוף עשרים גורם).

שמע קול שופר ונגח קול שופר ונגח נעשה מועד לשופרות ולא אומרים שנבעת מקול השופר.

משנה . שור של הקדש שנגח של הדיוט פטור שנאמר רעהו ושל הדיוט שנגח של הקדש לחכמים פטור ממיעוט רעהו, לרבי שמעון בן מנסיא הדיוט בהקדש משלם נזק שלם שרעהו להחמיר בא כלומר שאם אינו רעהו תם אינו משלם חצי נזק אלא נזק שלם במועד, אבל הקדש בהדיוט פטור שאינו בכלל פרשת מועד שלא שייך והועד בבעליו.

***************