לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי ט״ז טבת תשפ"ד

מסכת בבא קמא דף נ״ו

פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים

דף נ"ו – ע"א

הפורץ גדר בפני בהמת חבירו פטור על הבהמה, ואם הכותל בריא חייב בדיני אדם, ואם הכותל רעוע פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים (על הבהמה) אף על גב שהכותל עומד לסתור.

הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה אם כשכפפה הגיע בה הדליקה ברוח מצויה חייב בדיני אדם (כפתו והביאו במקום שסוף החמה לבוא חייב שאין חילוק בין מקרב דבר אצל האש או האש אצל הדבר, כפתו במקום שהיה וסוף החמה לבוא פטור), ברוח שאינה מצויה אף על פי שלא ידע שיבוא רוח שאינה מצויה או שכיסה קמתו ועשאו טמון וגרם לפטור המבעיר חייב בדיני שמים (אע"פ שנתכוון לטובה שלא ימהר לשרוף).

השוכר עדי שקר והוציא ממון על פיהם חייב להחזיר מדיני אדם, אם שכרם עבור חבירו חייב בדיני שמים (אם אין לחבירו לשלם או הלך למדינת הים או אינו יודע שהעדים שקרנים), ואין אומרים שהיה להם שלא יעידו שדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים.

היודע עדות לחבירו בשני עדים חייבים להעיד שנאמר 'אם לא יגיד ונשא עונו' ואפילו עד אחד הבא לחייב שבועה אם לא העיד חייב בדיני שמים ואינו יכול לומר דילמא היה משתבע על שקר (עדים עוברים על אם לא יגיד כשאומרים בבית דין אין אנו יודעים).

העושה מלאכה בפרה אדומה ובמי פרה והנותן סם המוות בפני בהמת חבירו והשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן והמבעית חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וכן לחכמים אם נשברה כדו ברשות הרבים ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה.

נעל בפני בהמה בכותל רעוע וחתרה הבהמה ויצאה, חייב למי שסובר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב.

נעל בפני בהמה בכותל בריא והניחה בחמה ויצאה והזיקה חייב אפילו אם חתרה גם לסובר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור, כיון שהניחה בחמה תעשה כל תחבולות כדי לצאת.

הוציאוה לסטים חייבים בין אם משכו והוציאו או הכישה במקל שהוא משיכה וקנה (ועוד שלעניין נזקין נקרא בעלים מי שבידו לשומרה, ודווקא גזלן שהוציא מרשות בעלים שהיו חייבים בשמירתה אבל שותף מתכוון להחזיק רק בשלו).

המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו חייב אפילו לא אחזה בידו אלא עמד בפניה כדי לעמוד על הקמה (וחייב משום שן ורגל הואיל והוא עשה הוא כשלו ואינו חייב משום אש).

רועה שמסר הבהמה לתלמידו נכנס תלמידו תחתיו לשמור הבהמה שלא יזיק, והרועה פטור, גם לסובר שומר שמסר לשומר חייב כיון שדרכו של הרועה למסור לתלמיד.

***************

מסכת בבא קמא דף נ״ז – נ״ט

החזיר אבידה וגזילה לביתו/שואל באונס/שוכר בגניבה

דף נ"ז – ע"א

הכניס אבידת חבירו לביתו – לרבה דינו כשומר חנם ולא כשומר שכר שחייב בגניבה ואבידה שאינו נהנה מהשמירה, אבל באבידת בעלי חיים חייב בגניבה ואבידה כיון שראה שמלומדות לצאת צריכות שמירה יתירה (שנגנבה באותו ענין שפשע מלשמור לצאת), לרב יוסף שומר אבידה כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה שנהנה במה שפטור לתת פרוטה לעני משום עוסק במצוה (בשעה שעוסק בה), או משום שהתורה שעבדו לשמור על כרחו (לר"ח וה"ג הלכה כרב יוסף לר"י הלכה כרבה).

גנב וגזלן או אחד מד' שומרים שהחזירו צריכים להודיע לבעלים שהחזירו לרשותו, חוץ מהשבת אבידה שנאמר 'השב תשיבם' שריבתה התורה השבות הרבה.

'השב תשיבם' שצריך להחזיר אבידה בהשבה מעולה לביתו ולגינתו ולחורבתו המשתמרת, ולסובר שומר אבידה הוא שומר חנם הוא השבה גם אם השיב לחצר שאינה משתמרת (אלא ברוח מצויה).

החזיר אבידה לביתו שאינה משתמרת במקום שיראה הבעלים, שחרית כיון ששכיח אז בביתו אינו חייב לטפל בה, בצהריים שאינו שכיח אז בביתו עדיין חייב לטפל בה.

שומר אבידה הטוען שאבידה נגנב ממנו, לסובר ששומר אבידה שומר חנם הוא פטור, ואם נמצא בידו משלם כפל, לסובר שומר שכר הוא כיון שטוען שנגנבה משלם, ואם טוען שלסטים מזוין אנסוהו ממנו פטור, ואם נמצא בידו לסובר לסטים מזוין גנב כיון שמטמין עצמו נמצא שטען טענת גניבה באונס חייב כפל, ולסובר לסטים מזוין גזלן פטור מן הכפל שגזלן פטור מכפל.

דף נ"ז – ע"ב

'כי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם' ששואל חייב באונסים, וחייב גם בגניבה ואבידה קל וחומר משומר שכר, ואף על פי ששומר שכר חייב כפל בטוען טענת לסטים מזוין ונמצא בידו ושואל משלם רק קרן כשטוען שנגנב ממנו בליסטים מזוין, שלשלם קרן תמיד ומיד יותר חמור משומר שכר שמשלם כפל רק כשנמצא בידו.

השוכר פרה מחבירו ונגנבה, נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה אם דינו כשומר חנם ופטור או כשומר שכר וחייב, למ"ד כשומר חנם דמי אם טען שנגנבה חייב שבועה, אם אמר הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך נמצא הגנב משלם הכפל לשוכר, אם אמר שנגנבה בליסטים מזוין גם אם הוא שומר שכר פטור שהוא אונס וחייב שבועה, אם אמר הריני משלם ואחר כך נמצאו הליסטים למ"ד שדינם כגנב חייבים הכפל לשוכר, וכן למ"ד שאין דינם כגנב אם טען שנגזל בליסטים מזוין ואמר הריני משלם ונמצא שנגנב שלא ע"י ליסטים מזוין שמשלם כפל לשוכר.

**********

נפלה לגינה/הזיקה במי לידה/שומת ההיזק בשדה אחר/קצץ דקל חבירו

דף נ"ח – ע"א

נפלה לגינה משלמת מה שנהנית(דווקא אם אינה יכולה לרדת) לאו דווקא באכלה אלא גם בנחבטה, ואינו דומה למבריח ארי מנכסי חבירו שאינו חייב לשלם, ששם הבריח מדעתו או שלא הפסיד ממון (שכאן אינו מדעתו וגם מפסיד, וכשברור שיהיה לו הפסד חייב בכל אופן. פורע חובו נחשב מבריח ארי שמצילו מצער ולא מהפסד שהרי חייב לו או משום שהיה יכול לפייס שימחול לו. פסק רבינו גרשום עכו"ם שאנס ביתו של עכו"ם ובא ישראל אחר ולקחו ממנו לר"י שלא יחזיר לישראל בחנם, ולרש"י יחזיר בחנם. שר המחזיק בקרקעות ישראל שברחו וישראל קנה ממנו אין זה דינא דמלכותא).

נפלה לגינה באונס – היינו שהוחלקה במימי רגליה ברשות הרבים ונפלה לגינה שאונס הוא, אם דחפה חבירתה ונפלה לגינה לרבא הוא אונס לרב כהנא הוא פשיעה שהיה לו להעביר הבהמות אחת אחת ומשלמת מה שהזיקה.

נפלה לגינה בערוגה והלכה לערוגה אחרת ואכלה ממנה – לרב כהנא משלמת מה שהזיקה שדווקא אם אכלה מהערוגה שנפלה שם משלמת מה שנהנית שאנוסה היא באכילה כיון שראתה תבואה תחתיה אינה יכולה להתאפק (ואינו חייב להעלותה מאותה ערוגה), לרבי יוחנן משלמת מה שנהנית, אבל בנעל בפניה אחר כך בשמירה פחותה ושוב חזרה לאותה שדה משלמת מה שהזיקה.

ירדה הבהמה כדרכה לתוך חצר חבירו והזיקה פירות במי לידה, חייב לסובר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, ואיבעיא אם פטור לסובר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור, או שפשע כיון שידע שהבהמה עומדת לפני לידה היה לו לשומרה.

דף נ"ח – ע"ב

כשמשלמת מה שהזיקה אין שמין שווי הערוגה בפני עצמה אלא שמין אותה אגב שדה אחר כמה נפחתה שווי השדה בשביל אותה ערוגה, שנאמר 'ובער בשדה אחר'.

שומת ההיזק על גב שדה אחר – לרבי יוסי בר חנינא שמין כמה שוים שישים סאה, ולפי זה כמה עולה כל בית סאה וכמה נפחת בית סאה לפי קרחת ערוגה זו, לרבי ינאי תרקב (שישים סאה) בשישים תרקבים, לחזקיה שמין ההיזק לפי שישים שיעורים כמותו.

אדם שקצץ דקל חבירו – לרב נחמן שמין אותו אגב שישים בשדה אחר, לרבא רק ממונו שהזיק שמין אגב שישים בשדה אחר אבל אדם המזיק שמין ההיזק לפי השווי.

************* 

 

אכלה שחת/אכלה בוסר וסמדר ופירות גמורים/מנכה מה שעתיד להכחיש/קצץ אילן חבירו/הגדיש בתוך שדה חבירו ברשות ושלא ברשות ואכלה בהמת בעל הבית

דף נ"ט – ע"א

בהמה שאכלה שחת – לרבי יוסי הגלילי וכן דעת אביי בשיטת רבי ישמעאל (ונחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא גם אם שמים במזיק או בניזק) רואים את הנותר לפי מה שתעלה כל ערוגה בימי הקציר ומשלם כשוויה בימי הקציר, לחכמים שמין השדה כמה הייתה יפה להימכר עכשיו עם שחת וכמה יפה בלי שחת.

אכלה אשכול ענבים בחניטת הגפנים כשהם לולבי גפנים ועדיין לא פרח להיות ענבים גמורים וכן חורי תאנים שמין אותו אגב שדה, אכל סמדר שהם ענבים דקים לאחר שפרחו מיד לחכמים שמין אותו אגב שדה כמה היא שוה עכשיו כשהוא סמדר, לרבי יהושע רואים אותם כאילו הם ענבים העומדות ליבצר (ואפילו נתקלקל המשוייירת, וגם שמין אותו אגב שדה, ובתבואה נסתפק תוספות אם נידון כמשוייר), ולא מנכה מהתשלומים מה שהיו מכחישים הענבים בגפנים אם היו עומדים שם עד הבציר, לרבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון רואים אותו כאילו הם ענבים העומדות להיבצר ומנכה מן התשלומים כפי מה שיכחישו הענבים בגפנים.

מנכה מהתשלומים כפי מה שעתיד להכחיש לשיטת רבי שמעון בן יהודה באכל סמדר וכן באונס שאינו משלם את הצער מפני שסופה להצטער תחת בעלה, וכן סובר רבי יוסי שכשמשלם דמי ולדות מנכה לו מה שהבעל היה עתיד ליתן בשכר המיילדת וכן סובר בן עזאי שמנכה דמי מזונות שהיה צריך להוסיף ולא שכר המיילדת.

אדם שקצץ אילן חבירו נחלקו אם שמין אגב קרקע, ולהלכה אם הוא אילן חשוב מאוד כגון דקל פרסאה שמין אותה בפני עצמו.

דף נ"ט – ע"ב

אליעזר זעירא נעל נעליים שחורים (כל הנעלים היו שחורים וברצועות לבנים ושלו היו גם הרצועות שחורים) משום שהיה מתאבל על ירושלים, אנשי הריש גלותא חשבו שאינו חשוב להתאבל על ירושלים וגאווה הוא וחבשו בבית האסורים, ואמר להם שהוא גברא רבה ושאל מהם מה הדין במי שקצץ תמרים קטנים ולא ידעו ואמר להם ששמין בששים, ושלחו ושאלו לשמואל ואמר כדבריו והיתרוהו מבית האסורים.

לרבי שמעון אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים, שלא שמין אגב שדה אלא בפירות הצריך לשדה, וכן פסק רב ולימד לתלמידים לפסוק כן.

כתב הבעל שטר מכר על שדה המיוחדת לכתובתה ולא חתמה האשה, וכתב לשני וחתמה לרבי מאיר אבדה כתובתה, לרבי יהודה יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי, רב עשה מעשה כרבי מאיר.

משנה . המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלה בהמת בעל הבית פטור, ואם הוזקה בהם בעל הגדיש חייב, ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב ולרבי פטור, ואם הוא שומר הגרנות שמנהגם היה לעשות כל בני הבקעה בגורן אחד וממנים שומר גם לרבי השומר חייב שכוונתו היכנס ואשמור לך.

***************