לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא קמא דף פ״ב – פ״ד
תקנות שתיקן עזרא/דברים שנאמרו בירושלים
דף פ"ב – ע"א
עשרה תקנות תיקן עזרא
א. קורים בשבת במנחה, מפני יושבי קרנות היושבים בחנות בימי החול ולא שומעים קריאת התורה בשני וחמישי ותיקן בשבילם קריאה יתירה.
ב . קורים בשני וחמישי(שעלה בחמישי לקבל לוחות שניות וירד בשני והיה עת רצון באותו עליה וירידה שנתרצה לו המקום ולכך נהגו להתענות בשני וחמישי, ד"ה כדי שלא ילינו), שלשה אנשים כנגד כהן לוי וישראל, עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנים, ולפני כן קראו אחד או ג' בני אדם ג' פסוקים כתקנת משה רבינו.
ג . דנים בשני וחמישי(בתחילה לא היו קבועים בכל יום אלא בעיר אחת והוא תיקן בשני וחמישי בכל עיר, ד"ה ודנין), ששכיח בני הכפרים בעיירות שבאים לשמוע קריאת התורה.
ד . מכבסים בגדים בחמישי בשבת לכבוד השבת.
ה . אוכלים שום בערב שבת, עוזר לעונה בשבת.
ו . שתהא אשה משכמת ואופה בשחרית, ביום שהיא צריכה לאפות כדי שתהא פת מצויה לעני שדופק על הפתחים.
ז. שתהא אשה חוגרת מכנסיים קטנים, משום צניעות.
ח. שתהא אשה חופפת(אלא ראשה, ד"ה ושתהא אשה)במסרק כשהיא טובלת, אבל מדאורייתא משום חציצה בשערות דיי לעיין אם יש שם קשר או לכלוך.
ט. שיהיו רוכלים מחזרין בעיירות עם בשמים לנשים, כדי שלא יתגנו על בעליהם, ולא יוכלו בני העיירות לעכב עליהם.
י. תיקן טבילה לבעלי קרי(ואין ההלכה כן, ד"ה אתא איהו), שלא ילמדו תורה עד שיטבול, אבל מדאורייתא אין צריך טבילה אלא לתרומה וקדשים.
'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים' אין מים אלא תורה שכיון שהלכו שלשה ימים בלי תורה מיד נלאו תקנו הנביאים שביניהם שיהיו קורים בשבת ושני וחמישי כדי שלא ילינו שלשה ימים בלי תורה.
חמישה דברים נאמרו בשום, משביע, מחמם הגוף, מצהיל פנים, מרבה זרע, הורג כנים שבבני מעיים, י"א מכניס אהבה ומוציא שנאה.
דף פ"ב – ע"ב
עשרה דברים נאמרו בירושלים
א. אין הבית חלוט לקונה לדורות אף על פי שהיא עיר חומה שאי אפשר למוכרה, לפי שלא נתחלק לשבטים ולכן אם ירצה גואל ויוצא ביובל.
ב. אינה מביאה עגלה ערופה, שאינה באה אלא כמו שנאמר 'אם נמצא חלל באדמה אשר ה"א נותן לך לרשתה'.
ג. אינה נעשית עיר הנדחת, שנאמר בעיר הנדחת 'עריך'.
ד. אינה מטמאה בנגעי בתים, שנאמר בנגעי בתים 'בבית ארץ אחוזתכם'
ה. אין מוציאים בה קורות וגזוזטראות מן הכתלים, מפני אהל הטומאה ושלא להזיק לעולי רגלים.
ו. אין עושים אשפתות משום שמתים שם שרצים המרבים טומאה.
ז. אין עושים בה משרפות סיד לקדרות, שהעשן משחיר את החומה וגנאי הוא.
ח . אין עושים בה גנות ופרדסים, משום סרחון העשבים רעים הגדילים שם וזבל, חוץ מגנות וורד לצורך קטורת.
ט . אין מגדלים בה תרנגולים שמנקרים באשפה ומביאים בשר שרצים ומטמאים קדשים.
י. אין מלינים בה את המת, ומסורת היא בלי טעם.
אין מגדלים חזירים בכל מקום (אפילו למשוח עורות בשומן או למכור לישראל למשוח בו עורות אבל אם עומדים לאכילה אסור לסחור בהן מפסוק 'שקץ הוא לכם', ד"ה לא יגדל אדם), שבשעת מריבת בני החשמונאים על המלוכה נתן מי שהכיר לדבר בחכמת יוונית עצה לבטל העבודה ולהעלות לאותם שהם בתוך החומה חזיר במקום התמיד, ונעץ ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ובאותה שעה אמרו ארור המגדל חזירים והמלמד בנו חכמת יוונית.
בשעת מלחמת בני חשמונאי החריבו בני המצור תבואות השדה והביאו עומר ושתי הלחם ממקום רחוק.
*****************
לימוד ודיבור לשון יון/המספר קומי/המגדל כלב/חובל בחבירו חייב בחמשה דברים
דף פ"ג – ע"א
חכמים אסרו ללמוד חכמת יונית שקרובים למלכות מדברים בה, והתירו רק לקרובים למלכות, אבל מותר לכל אדם ללמוד ולדבר בלשון יוני, ובארץ ישראל אין לדבר לשון סירסי שלשון נלעג הוא, ובבבל אין לדבר בלשון ארמי.
המספר קומי לצד הפנים ומניח לאחוריו הרי זה מדרכי האמורי, והתירו למי שהוא קרוב למלכות.
לא יגדל כלב, מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו אלא אם כן קשור בשלשת, ומגדל בעיר הסמוכה בין גבול ישראל לעכו"ם שצריכה שמירה בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ, וקושר ביום ומתיר בלילה.
המגדל כלבים ארור הוא, כמגדל חזירים.
'ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל' שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות, ואם הייתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים ונבח בה כלב והפילה גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
אין פורסים נישובים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלושים ריס, שהוא ד' מיל, שלא ללכוד יוני הישוב, ובישוב כרמים או שובכים אפילו מאה מיל.
הדרן עלך פרק מרובה
פרק שמיני – החובל
דף פ"ג – ע"ב
משנה . החובל בחבירו חייב בחמשה דברים, נזק רואים אותו כאילו הוא עבד עברי נמכר בשוק כמה היה שוה וכמה שוה עכשיו, צער כואו בשפוד או במסמר אפילו לא עשאו חבורה אומדים כמה אדם שהוא מעונג כיוצא בזה רוצה ליטול להצטער כך, ריפוי שחייב לרפאות כל זמן שלא נתרפא כל צורכה ועלה בו צמחים מחמת מכה, שבת של כל ימי החולי כאילו הוא שומר קישואים, בושת הכל לפי המבייש והמתבייש שאדם חשוב שנתבייש בושתו מרובה.
'עין תחת עין' היינו תשלומי ממון שנאמר 'ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת' מיתור נפש רוצח לומדים שדווקא מרוצח אין לוקחים ממון לפוטרו ממיתה אבל לוקחים ממון מחובל בחבירו בראשי אבריו שאינם חוזרים, ואפילו אם רוצה שיסמאו את עינו שלומדים מסמיכות מכה בהמה למכה אדם ומכה בהמה היינו רק בתשלומים.
לרבי דוסתאי בן יהודה עין תחת עין הוא ממון, שאם עין המוכה גדולה ועין המכה קטנה אין עין זה תחת עין זה, והגמרא הקשה שאפילו אם אין העיניים שוות הרי הוא תחת עין במה שהוא עוור כמוהו.
**************
תחת – בממון/בתי דינים בבבל/צער שלא במקום נזק
דף פ"ד – ע"א
'עין תחת עין' היינו בממון
לרשב"י, דאם כפשוטו הרי אם המכה סומא פטור והתורה אמרה 'משפט אחד יהיה לכם', [והגמרא הקשה שעדיין יש לפרש עין תחת עין במי שאפשר לקיימו כפשוטו מקיימים ואם אי אפשר לקיים בו כפשוטו פטור, ואין בזה חיסרון משפט השוה ששוה הוא במה שכולם אם אפשר מקיימים ואם אי אפשר אין מקיימים].
לתנא דבי רבי ישמעאל, מיתור הפסוק 'כאשר עשה כן ינתן בו', שהרי כבר כתוב 'כאשר עשה כן יעשה לו'.
לר' חייא, מיתור שנאמר בעדים זוממים' יד ביד' והיינו ממון אם כפשוטו כבר כתוב 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו'.
לאביי מדתני דבי חזקיה, 'עין תחת עין נפש תחת נפש' ולא נפש ועין תחת עין' ואם כפשוטו לפעמים יש נפש ועין תחת עין אם יצא נשמתו בשעה שסימאו.
לרב זביד בשם רבה, שאם כפשוטו למה משלם צער הלא גם לחובל יש צער כשחובלים בו, ונדחה.
לרב פפא בשם רבא, אם כפשוטו למה משלם ריפוי הלא גם החובל צריך לרפאות עצמו, ונדחה.
לרב אשי, שלומדים תחת תחת מ'תחת אשר ענה בה' שאונס נזקי אדם הוא ומשלם ממון אף חובל בחבירו.
'עין תחת עין' לרבי אליעזר היינו ששמים עין המזיק כמה הוא שוה להימכר עכשיו וכמה הוא יפה בלי עין (והתנאים חולקים ששמין בדניזק, ד"ה אלא בדמזיק).
חמור שקטע יד התינוק, שמין אותו כעבד כמה היה שוה וכמה הוא שוה והתשלומים שייך לתינוק ויעשה להם סגולה, ויכול האב לומר שבושה הוא לו והוא יפייס התינוק כשיגדיל.
כל הנישום כעבד אין גובים אותו בבבל, שאין דמיו קצוב [למסקנת הש"ס הטעם הוא משום שלא שכיח], מכל מקום שמין לו ואם יתפוס משלו יעכבנו.
דף פ"ד – ע"ב
מדין תורה אין בית דנים דיני ממונות אלא אם הם מומחים וסמוכים, ובתי דינים שבבבל אינם סמוכים אבל הם עושים שליחות בתי דינים שבארץ ישראל בדברים השכיחים ויש בהם חסרון כיס, ולכן דנים דיני הודאות והלוואות, שן ורגל ונזקי אדם בממון חבירו, אבל נזקי אדם באדם ונזקי שור שהזיק במזיק בקרן שלא שכיח אין דנים, ואדם שבייש וקנס אין דנים שאין בו חסרון כיס(דיני גזילות דנים אבל גזילות שע"י חבלות אין דנים, ד"ה אי נמי).
נזקי שור המועד אין דנים אותו בבבל, כיון שאין מביאים אותו לבית דין לדון נזקי שור תם משום שלא שכיח אינו יכול להיות מועד, ואפילו אם הועד בארץ ישראל לא שכיח הוא שיבא שור מועד מארץ ישראל לבבל.
צער שלא במקום נזק, לתנא דמתניתין דנים אותו, לרבא היינו שיטת בן עזאי שנאמר 'כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה' וסתם כויה משמע שיש בו חבורה לכן כתב חבורה לגלות כויה אין בה חבורה ואעפ"כ חייב, אבל לרבי פטור כויה משמע בלי חבורה ולכן כתב חבורה לומר שחייב צער רק במקום חבורה, לרב פפא המשנה היינו שיטת רבי ולבן עזאי פטור, משום סברות הנ"ל, או שלכו"ע כויה משמע גם בלי חבורה ולרבי אין דנים כויה וחבורה בכלל ופרט כיון שהם מרוחקים בפסוק, ולבן עזאי דנים אותו בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ואינו חייב אלא בחבורה.
***************