לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא קמא דף ק״ו – ק״ט
מנה לי בידך ונתבע נשבע אין לך בידי ונשבע ובאו עדים שחייב/שומר שטוען שהפיקדון נגנב ממנו/טענת גנב באבידה/שבועה בקטן
דף ק"ו – ע"א
מנה לי בידך והנתבע אומר אין לך בידי ונשבע ואחר כך באו עדים שחייב לו,
לרב הונא אמר רב פטור שנאמר 'ולקח בעליו ולא ישלם' כיון שקיבלו הבעלים השבועה שוב אינו משלם ממון.
לרבא מסתבר שדווקא במלוה שהוא להוצאה ניתנה ולא היה חייב אלא תשלומים ונפטר מחיוב תשלומים על ידי השבועה, אבל פיקדון ברשות המפקיד הוא אין הנפקד נפטר בשבועתו, אבל באמת רב אמר דינו גם בפיקדון.
לרב נחמן אין הלוה והנפקד נפטרים על ידי השבועה, ופירוש הפסוק ולקח בעליו ולא ישלם היינו שכל הנשבעים שבתורה הבעלים שהוא התובע משביע הנתבע והנתבע נשבע ואינו משלם, ואין התובע נשבע ונוטל.
לרב נחמן בדעת רב אינו נפטר בשבועה אלא אם דיינים השביעוהו בבית דין, אבל נשבע חוץ לבית דין או קפץ ונשבע בבית דין ובאו עדים חייב.
לרבא בדעת רב אינו פטור אלא אם טען שאבד הפקדון ונשבע ובאו עדים, אבל אם טען שנגנב ובאו עדים חייב כפל, וכן אם הודה לאחר שנשבע עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם, הודה בפיקדון לאחר שבאו עדים משלם תשלומי כפל ואשם.
דף ק"ו – ע"ב
נפקד שטוען הפיקדון נגנב ממנו ונשבע ובאו עדים שהוא הגנב כשם שדינו כגנב ומשלם כפל כמו שדורשים הפסוק 'אם לא ימצא הגנב וכו' ישלם שנים', כך דינו כגנב שאם טבחו ומכרו חייב תשלומי ארבעה וחמשה, [אע"ג שגנב משלם כפל בלי שבועה וטוען טענת גנב אינו משלם אלא עם שבועה] ממה שהיקשה הכתוב טוען טענת גנב לגנב וכמו שכתוב לפני כן 'אם ימצא הגנב ישלם שנים' ואין משיבים על ההיקש, או שלומדים כן מכח ריבוי 'המצא תמצא'.
הטוען טענת גנב בפיקדון בשור ואכלו אינו חייב תשלומי ארבעה וחמשה אם אכלו בלי שחיטה, או לר' שמעון הסובר שחיטה שאינה ראויה אין שמה שחיטה גם אם שחט ונמצאה טריפה, או שאכל בן פקועה לדעת החולקים על רבי מאיר וסוברים אין טעון שחיטה, או שאכלו אחר שעמד בדין ואמרו בית דין צא תן לו קרן וכפל ואם שחטו אח"כ דינו כגזלן ופטור מתשלומי ארבעה וחמשה, או שותפים שגנבו וטבח אחד מהם שאינו טביחה כולו באיסור, וחייב רק כפל.
הטוען טענת גנב באבידה משלם כפל, דכתיב 'על כל אבידה אשר יאמר וכו' ישלם שנים'.
אין נשבעים על טענת נתינת קטן שנאמר 'כי יתן איש', אפילו אם הוא גדול בשעת העמדה בדין שנאמר 'עד האלוקים יבא דבר שניהם' הוקש נתינה להעמדה בדין שצריך שיהא נתינה ותביעה בגדול.
הטוען טענת גניבה בפיקדון שקיבל כשהמפקיד היה קטן, לרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אע"פ שאין כאן נתינת איש הרי חייב כפל ולא גרע מטוען טענת גניבה באבידה שחייב כפל אע"פ שאין כאן נתינת איש, אבל אם אכלו הנפקד כשהמפקיד היה קטן ומעולם לא ירד על פיקדון זה תורת טענה אינו חייב כפל, לרב אשי גם אם נמצא בידו בשעה שכפר בו והמפקיד כבר היה גדול אינו חייב כפל, ואינו דומה לאבידה שהגיע לידו כשהיה בעל אבידה איש.
**************
שבועת הפיקדון והודאה במקצת/כופר הכל/טוען טענת גנב בפיקדון ושליחות יד/טענת אבידה בפיקדון
דף ק"ז – ע"א
'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וכו' אם לא ימצא הגנב וכו' אשר יאמר כי הוא זה', לרמי בר חמא ארבעה שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת קודם שיתחייבו שבועת השומרים [ממה שנאמר בפרשת שומרים 'כי הוא זה' והיינו מודה במקצת, ולומדים ד' שומרים זה מזה], וכן סובר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן שטוען טענת גנב בפיקדון אינו חייב כפל עד שיכפור במקצת ויודה במקצת [ממה שנאמר מודה במקצת בפרשת טוען טענת גנב], לר' חייא בר יוסף פסוק 'כי הוא זה' הוא מפרשת אם כסף תלוה ונתערב בפרשת פיקדון, ושבועת הפיקדון חייב בלי הודאה במקצת.
מודה במקצת נשבע, וכופר בכל פטור משבועה שאילו הלוה לו לא היה יכול לכפור ואין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו כיון שעשה לו טובה, אבל כשמודה במקצת תולים שהסיבה שלא כפר בכולו משום שחייב לו ואינו יכול להעיז בכך, ומה שאינו מודה לו בכולו משום שאין לו עכשיו לשלם ורוצה להשתמט ממנו עד שיהיה לו מעות לשלם, והטילה עליו התורה שבועה כדי שיודה, ולכן בפיקדון נשבע גם כופר הכל כיון שלא עשה לו המפקיד שום טובה שמעיז וכופר כנגדו.
דף ק"ז – ע"ב
'אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלוקים אם לא שלח ידו', לר' חייא בר יוסף אין הטוען טענת גנב בפיקדון חייב כפל עד שישלח בו יד ונשבע לשקר שלא שילח בו יד, לרבי יוחנן חייב כפל [גם] בלא שלח בו יד, לרב ששת אינו חייב אלא אם לא שלח בו יד ופירוש הפסוק הוא ונקרב בעל הבית לשבועה רק אם לא שלח בו יד.
הטוען טענת אבידה בפיקדון ונשבע וחזר וטען טענת גניבה ונשבע ובאו עדים שהוא הגנב פטור מכפל כיון שנשבע בתחילה שוב אינו מחויב שבועה לבעלים.
****************
ושלם אותו בראשו וחמשתיו/חיוב חומש לאחר שהעידו עדים/חומש בטוען טענת אבד/תבעו בעלים לשומר חינם/נגנב באונס מבית שומר
דף ק"ח – ע"א
'ושלם אותו בראשו וחמשתיו' ממון שמשלם רק קרן כשמודה שנשבע לשקר משלם חומש אבל ממון שמשלם גם כפל כגון הטוען טענת גניבה בפיקדון והכחישוהו עדים אינו משלם חומש, ואין הפטור מחמת שנשבע שבועה שמחייבו כפל אח"כ אם יכחישוהו עדים, ולכן טען טענת גנב ונשבע וחזר וטען טענת אבד ונשבע ובאו עדים ובשעה שנשבע שנגנב היה אצלו ואח"כ הודה שלא נאבד אינו משלם חומש משום שבועה שנאבד כיון שמשלם כפל על ממון זו.
אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם כפל, ואם הודה מעצמו משלם קרן חומש ואשם, אבל הודה לאחר שהעידו העדים פטור מחומש אע"פ שאין השבועה מחייבת כפל [שהרי חייב משום העדים כדין גנב, גם אם לא נשבע] כיון שחייב כפל על ממון זה שוב אין בו חיוב חומש.
מסר שורו לשני בני אדם שטענו טענת גנב ואחד נשבע ובאו עדים וחייבוהו כפל והשני נשבע והודה, איבעיא אם השני חייב חומש כיון שאינו משלם כפל או שפטור מחומש כיון שעל ממון זה נשתלם כפל מהראשון והרי הוא בכלל הפטור בממון שמשתלם עליה כפל אין חייבים עליה חומש.
הטוען טענת אבד ונשבע והודה וחזר וטען טענת אבד ונשבע והודה משלם חומש פעמיים שנאמר 'וחמישיתיו יוסף עליו' התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת, וכן אם טען טענת גניבה והכחישוהו עדים וחזר וטען טענת גניבה והכחישוהו עדים משלם פעמיים כפל שלומדים כפל מחומש.
תבעוהו בעלים לשומר חנם ונשבע שנגנבה ונפטר ואח"כ שילם לפנים משורת הדין והוכר הגנב, לאביי הגנב משלם כפל לבעל הפיקדון ואין בעל הפקדון מקנה הכפל לשומר אלא אם שילם ולא הטריחו לבוא לבית דין לחייב שבועה, לרבא הגנב משלם כפל לשומר כיון ושילם לבעלים, הבעלים הקנה לו הכפל.
דף ק"ח – ע"ב
תבעוהו הבעלים לשומר ונשבע על האמת שנגנבה ואח"כ הוכר הגנב ותבעו השומר והודה הגנב לשומר ותבעו הבעלים וכפר והביא עדים שגנב, הגנב פטור מכפל שאנן סהדי שניחא לבעלים שיהא השומר עדיין במקומו ותביעת השומר כתביעת הבעלים הוא והודאה שהודה לו הגנב הוא הודאה ומודה בקנס פטור, ואם נשבע השומר לשקר לרב כהנא בדעת רבא אנן סהדי שלא ניחא לבעלים שיהא במקומו ואין תביעתו תביעה ואין הודאת הגנב נחשב הודאה, ואיבעיא אם עמד להישבע לשקר ולא הניחוהו, לרב טביומי בדעת רבא איבעיא בנשבע לשקר.
איבעיא תבעוהו בעלים לשומר ושילם והוכר הגנב ותבעוהו הבעלים והודה תבעו שומר וכפר והביא עדים, איבעיא אם נפטר הגנב בהודאה לבעלים או כיון ששילם לו השומר נסתלק הבעלים מהפיקדון.
נגנבה באונס מבית השומר והשומר מכיר הגנב ויכול לכופו ולהוציאו ממנו, לאביי אם השומר חינם רוצה יכול לשלם לבעלים והשומר יפרע מן הגנב ואם רוצה נשבע לבעלים ונפטר, ואם שומר שכר הוא הואיל שמכיר הגנב ולא יפסיד ישלם לבעלים והשומר יחזור אחר הגנב, לרבא גם אם הוא שומר חנם ישלם לבעלים ויחזור אחר הגנב, ואם השומר חנם נשבע לבעלים קודם שהוכר הגנב אם רוצה יכול לעמוד בשבועה שלו ואינו צריך לשלם, ואם רוצה ישלם ויגבה מהגנב.
**************
חיוב כפל בטוען טענת אבד/גזל הגר שאין לו יורשים וזקפו עליו במלוה/מחל לגזלן אחרי שבועת שקר והודה/הגוזל אביו ונשבע לו/גזל מגיורת ונשבע והודה לאחר מיתה/מכר הגזבר לכהן שדה אחוזה/כהן שבא והודה במשמר שלו בגזל הגר
דף ק"ט – ע"א
משנה . מפקיד שאמר לשומר חנם היכן פקדוני אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים שאכלו, משלם קרן ולא כפל שאין שומר משלם כפל אלא בטוען טענת גנב, ואם טען בתחילה נגנב חייב כפל, ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ולא כפל שמודה בקנס פטור.
גזל גר שאין לו יורשים ונשבע לו והודה וזקפו עליו הגר במלוה, לרבי יוסי הגלילי יצא מתורת גזילה וכשמת הגר זכה הגזלן מן ההפקר, לרבי יוחנן ורבא בדעת רבי יוסי הגלילי גם אם לא זקפו במלוה שיכול למחול הגזלן לעצמו, לרבי עקיבא אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו.
נגזל שמחל לגזלן לאחר שנשבע לשקר והודה, לרבי יוסי הגלילי [שמהני מחילת עצמו בגר שמת] לרבי יוחנן ורב ששת הגזלן מחול, לרבי עקיבא לפי רבי יוחנן ורב ששת לא מהני מחילה [כמו שלא מהני בגר שמת], לרבא מהני מחילתו שמה לא מהני מחילה לרבי עקיבא במי שחייב לגר שמת היינו משום שמוחל לעצמו אבל לאחרים יכול למחול.
הגוזל אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש לאחיו ואינו מעכב כנגד חלקו שיש לו בירושה, ואם אינו רוצה או שאין לו לוה מאחרים כדי לקיים מצות השבה, ובעלי חוב באים ונפרעים, אם אינו מוצא יורש לאביו לר' יוחנן ורבא בדעת רבי יוסי הגלילי מוחל לעצמו ולרבי עקיבא צריך לקים מצות השבה אפילו לארנקי של צדקה ויאמר זה גזל אבא, לרב ששת לכו"ע צריך לקיים מצות השבה וגם רבי יוסי הגלילי לא אמר שמהני מחילה אלא לאחרים ולא לעצמו.
'ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן' הפסוק מיירי בגזל גר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת שמחזיר הגזילה לכהן, ולרבי יוסי הגלילי [לדעת רבי יוחנן ורבא] שמהני מחילה לעצמו היינו אם הודה בחיי הגר ונעשה אצלו כמלוה וכשמת הגר מוחל לעצמו אבל אם הודה לאחר מיתה בשעה שהודה קנאו הקב"ה ונתנו לכהנים.
דף ק"ט – ע"ב
גזל גיורת ונשבע והודה לאחר מיתתה נותן הגזילה לכהן שכתוב שתי השבות 'להשיב המושב' או שכתוב שתי אשמות 'להשיב האשם האשם המושב' א' לגר וא' לגיורת, ומה שכתוב "איש" שדווקא בגר איש צריך לשאול אם יש לו בנים קודם שתתנהו לכהן ולא בגר קטן שידוע שאין לו בנים.
"האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים" כשם שאין איל הכיפורים נקרב אלא על ידי כהן של אותו משמר כך גזל הגר נותן לכהן שהוא מתכפר בו.
המקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכר הגזבר לכהן לומדים מפסוק כשיוצאה מתחת ידו ביובל מתחלקת לכל הכהנים, ואינו יכול לומר מה בשדה אחוזה שלא נגאל אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן שלא יצא מתחת ידי.
כהן שגזל את הגר ובא והודה לאחר מיתת הגר במשמר שלו, הגזילה יוצא מתחת ידו ומתחלקת לכהנים, אע"פ שהכהן עצמו מקריב קרבנותיו ולומדים מפסוק "מלבד איל הכיפורים" שמי שמקריב האשם זוכה בגזל הגר משום שלומדים גזירה שוה מכהן שקנה שדה אחוזה שיוצאה ממנו ביובל ומתחלק לכהנים.
***************