לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי ד' שבט תש"פ

מסכת ברכות דף כ"ז

דף כ"ז ע"א

לרבי יהודה זמן תפילת מוסף עד שבע שעות ועד בכלל – כלומר עד סוף שעה שביעית.

היו לפניו שתי תפילות, אחת של מוסף ואחת של מנחה – לת"ק מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ולרבי יהודה מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה, שמוסף עוברת בשבע שעות, ומנחה אינה עוברת עד סוף היום.

לרבי יהודה זמן תפילת שחרית עד ארבע שעות, ועד בכלל – כלומר עד סוף שעה רביעית.

רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים: א. שממאנין את הקטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה. (שמן התורה אין קדושיה כלום, וחכמים תיקנו לה קדושין להצריכה מיאון, ופעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן, כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות, אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה ואחת קטנה שאין קדושיה אלא מדרבנן, ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום, ונמצאת זקוקה לו מן התורה, וזיקה זו אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שהיא כאחות אשתו, מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה, ותעקור קדושיה למפרע, כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה, וכשיטת רבי אליעזר במסכת יבמות). ב. שמשיאין את האשה על פי עד אחד שהעיד שמת בעלה. ג. על תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש. (שלמדים 'שור שור' משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור). ד. על יין בן ארבעים יום שנתנסך על המזבח. (שיצא מכלל יין מגתו). ה. על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. (כלומר בשעה רביעית, וכרבי יהודה, ועד ארבע שעות שאמרו 'עד בכלל').

הלכה כרבי יהודה שזמן תפילת שחרית עד ארבע שעות – הואיל ושנינו בעדיות כמותו.

בלקיטת המן נאמר 'וחם השמש ונמס', ודרשו חכמים איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן, הוי אומר בארבע שעות. ודרשה זו היא בין לחכמים שהבוקר הוא עד חצות, ובין לרבי יהודה שהוא עד סוף שעה רביעית, לפי שנאמר במן בוקר יתירא 'בבוקר בבוקר', לחכמים בא ללמד שיחלקנו לשני בקרים, ולרבי יהודה בא להקדים לו שעה אחת.

ומצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר 'והוא יושב פתח האוהל כחום היום' – ולא 'כחום השמש', לפי שמדבר בשעה ששית שכל המקומות חמין בין חמה בין צל.

לשיטת רבי יהודה זמן תפילת מנחה עד פלג המנחה – ומפלג המנחה הוא זמן תפילת ערבית, ורב היה נוהג כשיטתו, שהיה מתפלל ערבית של שבת בערב שבת, שקיבל עליו שבת מבעוד יום.

ולענין זמן מנחה (ומעריב) לא נפסקה הלכה לא כרבי יהודה ולא כחכמים – לפיכך הרוצה עושה כרבי יהודה, והרוצה עושה כחכמים.

מעובדא של רב ורבי ירמיה למדנו שלש הלכות: א. שמתפלל אדם של שבת בערב שבת. ב. שתלמיד חבר מתפלל אחורי רבו. ג. שאסור לעבור כנגד המתפללין בתוך ארבע אמותם, אבל חוץ לארבע אמות מותד.

דף כ"ז ע"ב

לעולם אל יתפלל אדם – לא כנגד רבו (כלומר, אצל רבו, שמראה כאילו הם שוים), ולא אחורי רבו (שגם זה יוהרא).

המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום או מחזיר שלום לרבו כשאר כל אדם, שאומר לו שלום עליך ולא שלום עליך רבי, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ותלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו.

היה ערב שבת יום המעונן, והתפלל של שבת בערב שבת, כסבור חשכה היא, ולאחר מכן נתפזרו העבים וזרחה החמה – מותר לו לעשות מלאכה, שלא קבל עליו תוספת שבת משעת תפלה מדעת.

ואם ביום השבת נתקשרו שמים בעבים, וכסבורים העם לומר חשכה הוא, ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת, ונתפזרו העבים וזרחה החמה – אין צריכים לחזור ולהתפלל אע"פ שתפילתם היה בטעות, שאין מטריחין את הציבור. (אבל יחיד שעשה כן, צריך לחזור ולהתפלל).

מתפלל אדם מעריב של שבת בערב שבת, ואומר קדושה על הכוס. וכן מתפלל של מוצאי שבת בשבת, ואומר הבדלה על הכוס.

על רבי ישמעאל ברבי יוסי העידו שבצד עמוד זה התפלל של שבת בערב שבת. וי"א בצד תמרה היה ולא בצד עמוד, ורבי אלעזר ברבי יוסי היה, ושל שבת במוצאי שבת היה.

תפלת ערבית – לרבן גמליאל היא חובה, ולרבי יהושע היא רשות. לאביי הלכה כדברי האומר חובה, ולרבא הלכה כדברי האומר רשות.

************

יום שישי ה' שבט תש"פ

מסכת ברכות דף כ"ח

דף כ"ח ע"א

מעשה שציער רבן גמליאל את רבי יהושע על שהורה שתפילת ערבית רשות – והעבירו את ר"ג מלהיות נשיא והעמידו את רבי אלעזר בן עזריה במקומו. באותו היום ניתנה רשות לכל התלמידים ליכנס לבית המדרש, וניתוספו ספסלים רבים, שרבן גמליאל לא היה נותן ליכנס כל תלמיד שאין תוכו כברו. באותו היום נשנה מסכת עדיות, וכל מקום שאמרו 'בו ביום' היה באותו יום. לאחר שפייס רבן גמליאל את רבי יהושע, החזירוהו, ולא העבירו את ר"א בן עזריה משום מעלין בקודש ולא מורידין, אלא רבן גמליאל היה דורש שלש שבתות, ור"א אלעזר בן עזריה שבת אחת.

גר עמוני בזמן הזה – לרבן גמליאל אסור לבוא בקהל, שנאמר 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה", ולרבי יהושע מותר, שעמון ומואב אין יושבין במקומן, שסנחריב בלבל את כל האומות, וכל דפריש מרובא פריש. ורבן גמליאל דרש מ'ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה" שכבר שבו, ולרבי יהושע עדיין לא שבו, שגם על ישראל נאמר 'ושבתי את שבות עמי ישראל' ועדיין לא שבו.

אע"פ שלחכמים מתפללין מוסף כל היום – מי שמתפלל לאחר שבע שעות נקרא פושע.

היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף – לת"ק מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, שזו תדירה וזו אינה תדירה. ולרבי יהודה מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה, שמוסף היא מצוה עוברת בסוף שבע שעות, ומנחה אינה עוברת. רבי יוחנן פסק להלכה שמתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף.

כשרבי זירא חלש היה יושב על פתח בית המדרש – כדי לעמוד מפני החכמים ולקבל שכר.

כל המתפלל תפלה של מוספין לאחר שבע שעות לרבי יהודה – עליו הכתוב אומר 'נוגי ממועד אספתי ממך היו', שמחמת שהעבירו מועדי התפלות והחגים, יהיו נוגים ואסופים וכלים. וי"א שכל המתפלל תפלה של שחרית לאחר ארבע שעות לרבי יהודה – עליו הכתוב אומר 'נוגי ממועד אספתי ממך היו', והוא לשון צער כמו 'דלפה נפשי מתוגה' וכן 'בתולותיה נוגות והיא מר לה'.

דף כ"ח ע"ב

לרב הונא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין. ולרבי יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה. ואין הלכה כדבריהם.

אסור לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור – ודוקא אם הוא בבית הכנסת עם הצבור לא יקדים להתפלל קודם להן, אבל בביתו מותר.

רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש שלא יארע דבר תקלה על ידו, וביציאתו היה נותן הודאה על חלקו. בכניסתו אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו אומר: מודה אני לפניך ה' אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.

תלמידי רבי אליעזר ביקשו ממנו לפני מיתתו שילמדם ארחות חיים שיזכו בהן לחיי עולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון (י"מ שלא ירגילום במקרא יותר מדאי, שהוא מושך, וי"מ משיחת ילדים), והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.

רבי יוחנן בכה קודם פטירתו – אמר אילו לפני מלך בשר ודם מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר, ואין כעסו, איסורו, ומיתתו לעולם, ואפשר לפייסו בדברים ולשחדו בממון, הייתי בוכה, עכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שחי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, וכעסו איסורו ומיתתו לעולם, ואי אפשר לפייסו בדברים או לשחדו בממון. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים של גן עדן ושל גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה. ובירך את תלמידיו שיהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם, שהרי כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. בשעת פטירתו ביקש לפנות כלים מפני הטומאה, ולהכין כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.

לרבן גמליאל מתפלל אדם בכל יום שמנה עשרה. לרבי יהושע מתפלל מעין שמונה עשרה (מבואר להלן כט.). ולרבי עקיבא אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו מתפלל מעין שמונה עשרה.

העושה תפלתו קבע – אין תפלתו תחנונים (מבואר להלן כט:).

ההולך במקום סכנה – מתפלל תפלה קצרה. ואומר: הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפלה.

היה רוכב על החמור – ירד ויתפלל. ואם אינו יכול לירד, שאין לו מי שיאחז את חמורו, יחזיר את פניו לצד ירושלים. ואם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה מהלך בספינה או באסדא, יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

שמונה עשרה ברכות בשמונה עשרה תיקנו: י"א כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד במזמור 'הבו לה' בני אלים', וי"א כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע, וי"א כנגד י"ח חוליות שבשדרה.

ולאחר זמן מרובה הוסיפו ביבנה ברכה י"ט והיא ברכת המינים. ותקנוה כנגד: י"א כנגד 'א'ל הכבוד הרעים' שבמזמור הבו לה', וי"א כנגד 'אחד' שבקריאת שמע, וי"א כנגד חוליא קטנה שבשדרה.

המתפלל צריך שיכרע – י"א עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, י"א עד כדי שיראה איסר כנגד לבו, שנעשה לו שני קמטים, אחד מלמטה ואחד מלמעלה, וכאיסר רוחב בשר באמצע. וי"א כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך, ודוקא אם מצער עצמו, שניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער.

************

שבת קודש ו' שבט תש"פ

מסכת ברכות דף כ"ט

דף כ"ט ע"א

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה – אמר רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה. לשנה אחרת שכחה וחשב לזכור אותה שתים ושלש שעות, ולא העלוהו מן התיבה (אע"פ שהטועה בברכת המינים מעלין אותו, ראה בסמוך). והטעם: לאביי לפי שהיה צדיק מעיקרו ואין חוששין שמא נתקלקל ונעשה מין, ולרבא לפי שטעה לאחר שהתחיל לאומרה.

שליח ציבור שטעה בכל הברכות כולן – אין מעלין אותו מן התיבה. טעה בברכת המינים, אם לא התחיל בה כלל, מעלין אותו, שמא מין הוא. ואם כבר התחיל לאומרה וטעה באמצעיתה, גומרה ואין מעלין אותו.

מי שהיה צדיק מעיקרו – לאביי אין חוששין שמא נתקלקל, ויוחנן כהן גדול ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה ונעשה צדוקי, הוא ינאי שהיה רשע מעיקרו, ונעשה צדיק וחזר לרשעותו. ולרבא חוששין גם על צדיק מעיקרו שמא יתקלקל, וכיוחנן שהיה צדיק מעיקרו. ועל זה אמרו: אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

בשבת מתפללים שבע ברכות – כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים (במזמור קול ה' על המים). בראש השנה אומרים תשע – כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה – שנפקדה בראש השנה – בתפילתה. בתעניות אומרים כ"ד ברכות – כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים, ואמרה ביום שהוצרך לבקש רחמים, לכך תקנו כנגדן בתעניות שהוא יום שמבקשים רחמים.

בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.

לרבי יהושע מתפלל אדם מעין שמונה עשרה – ונחלקו אמוראים מה הוא, לרב אומר מעין כל ברכה וברכה, ולשמואל אומר ברכה אחת מעין כל ברכות האמצעיות, וזה נוסחה: הביננו ה' אלקינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפלה. ואביי קילל את המתפלל הביננו.

לרב נחמן בשם שמואל כל השנה מתפלל אדם הביננו, חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים – מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. ואין יכול לאומרה ברכה רביעית בפני עצמה כרבי עקיבא, כמו שבכל השנה אין עושים כדבריו לפי שי"ח ברכות תיקנו חכמים ולא י"ט, כך גם במעין י"ח תקנו שבע ברכות ולא שמונה. ויש שהקשו עליו שהיה לנו לכלול אותה בהביננו, ולומר כך: הביננו ה' אלקינו המבדיל בין קדש לחול וכו'.

לרב ביבי בר אביי כל השנה מתפלל אדם הביננו (אפילו במוצאי שבת. רשב"א) חוץ מימות הגשמים – מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים. ואין יכול לכלול אותה בתוך ברכת הביננו, שיאמר 'ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר', שמא יטרד וישכח, אבל בהבדלה שהיא בתחילת הברכה אין חוששין שיטרד. ואין יכול להזכירה בשומע תפילה, שלא תקנו להזכיר טל ומטר בשומע תפילה אלא כשטעה בברכת השנים ולא לכתחילה.

מי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים – מחזירין אותו.

טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים – אם נזכר קודם שומע תפילה, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. ואם נזכר לאחר שומע תפילה, מחזירין אותו. ואם מתפלל עם הציבור אין מחזירין אותו, מפני ששומע משליח ציבור.

טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו – מפני שיכול לאומרה על הכוס.

דף כ"ט ע"ב

מי שטעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה – חוזר לעבודה. נזכר בהודאה, חוזר לעבודה. נזכר בשים שלום, חוזר לעבודה. ואם סיים תפילתו, ועקר רגליו, חוזר לראש. אבל אם לא עקר רגליו, חוזר לעבודה.

י"א שלא אמרו שעקר רגליו חוזר לעבודה אלא כשאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, אבל אם רגיל לומר תחנונים לאחר תפילתו, חוזר לעבודה גם לאחר שעקר רגליו. וי"א שלא אמרו שאם לא עקר רגליו חוזר לעבודה, אלא כשרגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, אבל אם אינו רגיל, גם אם לא עקר רגליו חוזר לראש.

העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. ומה נקרא תפילת קבע? י"א כל שתפלתו דומה עליו כמשוי, וי"א כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים, וי"א כל שאינו יכול לחדש בה דבר. י"א כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה.

רבי זירא לא רצה לחדש דבר בתפילתו – שמא יטרד.

מצוה להתפלל עם דמדומי חמה – כלומר תפלת יוצר עם הנץ החמה, ותפלת המנחה עם שקיעת החמה, שנאמר 'ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים'. ובמערבא קללו את מי שמשהה תפילת מנחה עד דמדומי חמה, שמא תיטרף לו השעה ולא יספיק להתפלל.

ההולך במקום סכנה – מתפלל תפלה קצרה. ואומר: הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך. ומהו פרשת העיבור? י"א אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך. וי"א אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך.

המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה. ואיזה היא תפלה קצרה? לרבי אליעזר 'עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה'. לרבי יהושע 'שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה'. לרבי אלעזר ברבי צדוק 'שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה'. לאחרים 'צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפלה'. והלכה כאחרים.

אליהו הורה לרב יהודה – לא תרתח ולא תחטא, שמתוך הכעס אתה בא לידי חטא. לא תשתכר ביין ולא תחטא, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא, וזו תפילת הדרך (פרטי דיניה מבואר להלן ל.).