לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני ז׳ תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף מ״א

דף מ"א – ע"א

משנה . עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו הלוה אין העבד חייב כלום לרבו שני ששחרור מפקיע מידי שיעבוד, לרב כופים את רבו השני לכתוב לו שטר שחרור מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה והעבד כותב שטר על דמיו ולא המשחרר, ת"ק סובר המזיק שעבודו של חבירו פטור, לרשב"ג המשחרר כותב השטר שסובר שהמזיק שעבודו של חבירו חייב (ואמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו), לעולא אם המלווה שחררו אע"פ שאין העבד חייב במצוות שבן חורין מחויב בהם כיון שיצא עליו שם בן חורין מפני תיקון העולם כופים את רבו הראשון ועושה אותו בן חורין, לת"ק רבו הראשון כותב שטר על דמיו, אבל השני אינו כותב השטר שסובר היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, לרשב"ג רבו השני כותב שטר על דמיו שהוא שחררו וסובר שהיזק שאינו ניכר שמיה היזק.

העושה שדהו אפותיקי ושטפה נהר גובה משאר נכסים, ואם אמר לא יהא לך פירעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים (מכר הבעל שדה המיוחדת לגבות כתובתה, המכר בטל, ולר"ח אפילו בעל עצמו יכול לבטלו).

העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה לת"ק אם רוצה מוכר את אלו והם גובים משאר נכסים, לרשב"ג בעל חוב גובה משאר נכסים ואשה אינה גובה משאר נכסים שעל מנת כן נישאת שאין דרכה של אשה לדון עם כל אחד ואחד בבתי דינים.

דף מ"א – ע"ב

משנה . מי שחציו עבד וחציו בן חורין לבית שמאי כיון שאינו יכול לישא שפחה משום צד חירות שבו ולא בת חורין מפני צד עבדות שבו ולא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר 'לא תוהו בראה לשבת יצרה' כופים את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב העבד שטר על חצי דמיו, ובתחילה אמרו בית הלל שעובד רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד וחזרו להורות כדברי בית שמאי (חצי עבד שכפינן רבו להוציא משום פריה ורביה היינו רק משום לשבת יצרה  אבל משום מצות פריה ורביה פטור שאונס הוא, ואין מצות עשה של פריה ורביה דוחה לאו שלא יהיה קדש שאפשר לקיים שניהם ע"י כפיה, ועוד שבשעת עקירת הלאו עדיין אינו מקיים העשה, ועוד שאצלה לא נדחה העשה, ואינו יכול למכור את עצמו לעבד עברי ויהא מותר בשפחה שצריך שיהא ושב אל משפחתו, וגם אינו יכול לישא חצי שפחה וחציה בת חורין שאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות, ואע"פ שיכול לישא ממזר אין תקנה להרבות ממזרים בישראל, בשפחה נמי שייך שבת ואפילו הכי לא כפינן לשחרר חציה שפחה שאינה מצווה על פריה ורביה ושמא לא תקיים גם לאחר שנשתחררה, ולא אומרים חטא כדי שיזכה חבריך במקום שחברו פשע כדין הדביק פת בתנור מה שאין כן כאן שהעבד לא פשע, ולהציל רבים הפושעים אומרים לו חטא כדי לזכותם).

המשחרר חצי עבדו לרבי קנה לחכמים לא קנה, לרבה מחלוקת בשטר שכתוב 'והפדה לא נפדתה' שנפדה מחצה בכסף, וכתוב אח"כ 'או חופשה לא נתן לה' היינו שטר שמקיש שטר לכסף שמהני לחצאים, לחכמים לומדים בגזירה שווה לה לה מאשה ואין האשה מתגרשת לחצאים, ולרב לומדים מהיקש לשטר שיש פירכא על הקל וחומר שאשה אינה יוצאה בכסף משא"כ עבד, לרב יוסף מחלוקת בכסף ונחלקו אם מה שכתוב 'והפדה לא נפדתה' היינו שנפדה לחצאים על ידי כסף או שדיברה תורה בלשון בני אדם, אבל בשטר לכו"ע לומדים מאשה שלא מהני, ודבריו הוקשה מברייתא שתניא שנחלקו בשטר וע"כ לרב יוסף נחלקו בין בכסף בין בשטר.

עבד של שני שותפים גם לרבנן יכול אחד מהם לשחרר בשטר כיון שאין בו אלא חציו ושיחרר כל חציו שיש לו והוא כאשה שיוצאה ממנו לגמרי (שותפים יכולים לשחרר עבדם אם יש לכל אחד גוף ופירות אבל אם יש לאחד גוף ולאחד פירות לר"א אינו יכול לשחרר).

***************

יום שלישי ח׳ תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף מ״ב

דף מ"ב – ע"א

שיחרר חציו ומכר חציו קנה חציו גם לחכמים הסוברים שהמשחרר חצי עבדו לא קנה כיון שיצא ממנו לגמרי.

הכותב נכסיו לשני עבדיו בשני שטרות וכתב בכל שטר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי וזיכה לשליח אחד בבת אחת קנו ומשחררים זה את זה, אבל אם לא מסרם בבת אחת הראשון קנה את עצמו לגמרי וקנה חבירו, כתב חצי לזה וחצי לזה דינם כדין  המשחרר חצי עבד שנחלקו רבי וחכמים, ואם כתב בשטר אחד כל נכסי נתונים לפלוני ולפלוני עבדיי לא קנו שאין שני עבדים משתחררים בגט אחד שלומדים גזירה שווה מגט אשה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד שכתוב 'וכתב לה' ולא לה ולחברתה.

אע"פ שכתב בשטר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי קנה, ולא אומרים שהואיל שקראו עבדי לא נתכוון לשחררו וטעה וסבר שאפשר להקנות נכסיו לעבדו, אלא שנתכוון לומר עבדי שהיה כבר.

החובל אדם בנזק שלא מכליא קרנא – לאביי משלם נזק כמה פחת דמיו להימכר עכשיו בשוק שאינו ראוי לעשות מלאכה בשתי ידיו עד שתחזור, וגם תשלומי שבת כאילו הוא שומר קישואים כל ימי חליו שישכב במיטה מחמת חולי זה שאינו יכול לשמור קישואים, ולרבא אינו נותן אלא שבת של כל יום ששוכב במיטה לפי המלאכה שהיה רגיל בה וכשיעמוד ויהא ראוי לשמור קישואים ישמור קישואים וזה יתן לו פחת השכר (אינו חייב על שבת של שורו, לר"ח שמין אותו בכלל נזק).

חצי עבד וחצי בן חורין שעובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, אם נגחו שור ופיחת דמיו, יום של רבו משלם כל הפחת לרבו, ביום של עצמו לעצמו (יום של רבו לרבו היינו למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה חצי עבד מעשה ידיו שלו לגמרי, חוץ ביתומים קטנים וחצי שפחה מחצה לרבו גם למשנה אחרונה).ודווקא אם לא מכליא קרנא וכגון שהכהו על ידו ויבשה וסופה לחזור וכשיטת אביי שמשלם נזק, ולרבא שאינו משלם נזק באופן זה אלא שבת ולא פחת דמיו אם נגחו שור והזיקו פטור מתשלומי נזק, ואם הזיקו אדם שמשלם שבת ביום של רבו משלם לרבו ביום של עצמו לעצמו, נגחו או חבלו אדם נזק שמכליא קרנא נותן חצי לרבו וחצי לעצמו, וכן אם הרגו משלם חצי קנס של שלושים של עבד לרבו וחצי כופר ליורשיו.

חצי עבד וחצי בן חורין אינו יכול לישא שפחה ביום של רבו ובת חורין ביום של עצמו שדווקא זכותי ממון הם לחצאים כמו שמלאכתו התלויה בימים, ולא לעניין איסור.

דף מ"ב – ע"ב

איבעיא, עבד שיצא לחירות ועדיין צריך גט שחרור כגון מקדיש מפקיר ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שכופים רבו לשחררו, אם רבו נקרא אדון לעניין קנס וכגון אם יש לו קנס של שלושים של עבד אם הרגו שור (מכר קנס של העבד גם לר"מ אינו מכור שלא עבידי דאתי, וספיקת הש"ס הוא רק במכר העבד לקנס).

הכהו רבו באחד מכ"ד ראשי אברים העבד יוצא לחירות, ונחלקו התנאים אם צריך גט שחרור, לרבי ישמעאל ורבי אלעזר ורבי עקיבא צריך, לרבי מאיר ולרבי טרפון אינו צריך, למכריעים לפני חכמים בשן ועין אינו צריך הואיל ותורה זכתה לו בפירוש, ובשאר אברים שדורשים מפסוקים צריך גט שחרור.

הפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו יוצא בשינו, ולמ"ד שאינו צריך גט שחרור נותן לו דמי עינו, ולמ"ד שצריך גט שחרור לפי הצד שמעוכב גט שחרור יש לאדון קנס כשהרגו שור של אחרים ק"ו כשחבל בו הבעלים עצמו שאינו חייב לשלם לעבד דמי עינו.

איבעיא, אם עבד כהן המעוכב גט שחרור בכלל קנין כספו ואוכל תרומה.

איבעיא, עבד שמכרו רבו רק לעניין שאם יגחנו שור יהא הקנס ללוקח אם הוא מכור, שאפילו לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם שמא היינו רק במוכר פירות דקל שעשוי לבוא אבל כאן שמא מודה רבי מאיר ששמא לא יגחנו, ואפילו אם יגחנו שמא יודה המזיק בקנס ופטור, וכן יש להסתפק לדעת חכמים שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם שמא היינו דווקא פירות דקל שהפירות אינם בעולם כלל אבל הכא העבד והשור הם בעולם.

***************

יום רביעי ט׳ תמוז תשפ"ג

מסכת גיטין דף מ״ג

דף מ"ג – ע"א

'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו', שיליד ביתו אוכל גם אם אינו שווה פרוטה, ולומדים מסמיכות שגם קנין כספו אוכל אפילו אינו שווה כלום, ושייך עבד שאינו שווה כלום כגון שהוא טריפה שאינו יכול למוכרו שאין משלמים עליו קנס, והוא מנוול ומוכה שחין שאינו ראוי לעמוד לפניו ולשרתו בשום דבר.

איבעיא חציו עבד וחציו בת חורין שקידש בת חורין אם זה דומה לבן חורין שאמר התקדשי לחציי שמקודשת, או ששונה ששייך להתקדש לכולו רק כוונתו הוא שאם רוצה ישא אחרת עליה, ואם זה דומה לישראל האומר חצייך מקודשת לי שאינה מקודשת משום שקידש רק חציה, או ששונה שם ששייר בקנינו.

שור שהמית חצי עבד וחצי בן חורין שתנן שנותן חצי כופר ליורשיו, אין להוכיח מזה ששייך אצלו קידושין לרב אדא בר אהבה שיש לפרש המשנה שעשאו טריפה שכאילו הרגו ונותן לו הכופר, לרבא קנס של שלושים כסף משלמים אפילו אם לא המית אלא עשאו טריפה אבל כופר כתוב 'והמית איש או אשה', וכוונת המשנה הוא שראוי ליורשיו ליטול חצי כופר אם היו לו יורשים.

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם ויחלימוהו והוא נותן לב ומבין.

חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה, נחלקו אם דומה למקדש חצי אשה שאינה מקודשת או ששונה שהרי שייר בקנינו, ואין להוכיח מדין שפחה חרופה שלפי חכמים היינו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שהרי לפי רבי ישמעאל לא מיירי אלא בשפחה כנענית המיוחדת לעבד עברי.

דף מ"ג – ע"ב

חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון אחיו ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואינה בכלל איסור אשת שני מתים, שאינה אלא אשתו של אחד מהם שאם חל קידושין בחציה שפחה הרי היא אשת ראובן ולא אשת שמעון אחיו, ואם אין קידושין חלים בה היא אשת שמעון ולא אשת ראובן.

חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה למ"ד שמקודשת אם נשתחררה וחזרה ונתקדשה לאחר נחלקו אם פקעו קידושין ראשון שהרי נשתנה גופה וכקטן שנולד, או שנגמרו קידושי ראשון ועד עכשיו הבא עליה באשם תלוי מכאן ואילך במיתה.

מעשה בחציה שפחה וחציה בת חורין שכפו רבה ועשאה בת חורין שלא הייתה מיוחדת לאדם ולא הייתה משמרת עצמה.

משנה . המוכר עבדו לעכו"ם או לחוץ לארץ – קונסים אותו לפדותו ויצא בן חורין וקנס חכמים הוא שמפקיעו מן המצוה, וצריך גט שחרור מרבו ראשון ואם כתב לעבד בשעה שמכרו לעכו"ם לכשתברח ממנו אין לי עסק בך זה שטר שחרור.

לווה מן העכו"ם שאם לא יתן לו יהא גוף העבד חלוט לו לרב הונא בריה דרב יהושע כיון שעכו"ם תלה בו בצווארו חותם וסימן העבדים יצא לחירות, לרב ששת כיון שהגיע הזמן פירעון ולא פרעו, למסקנת הש"ס אפילו לא הגיע הזמן כיון שקבע לו זמן שאם לא יתן לו עד אותו זמן יהא גופו חלוט לעכו"ם קנסוהו כיון שזלזל בתקנת חכמים.

אריס וקבלן ואריס קבוע מאבותיו בשדה עכו"ם פטורה מן המעשר למ"ד יש קנין לעכו"ם להפקיע מידי מעשר, ואפילו הגיע זמן שקבע שאם לא אפרע לך עד זמן פלוני תאכל הפירות שאינה מכירה.

***************