לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי ג׳ אב תשפ"ג
מסכת גיטין דף ס״ו
דף ס"ו – ע"א
משנה . היוצא ליהרג למלכות המפרש לים והיוצא בשיירה למדברות ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו אע"פ שלא אמר תנו שאגב פחד טרוד ולא פירש, לרבי שמעון שזורי אף המסוכן.
דין גט של שכיב מרע הוא כדין מתנה שאם עמד חוזר (ועי' דף ע"ג.), ודין מתנה כדין גט שנותנים אע"ג שלא אמר תנו.
מתנת שכיב מרע במקצת צריך קנין כיון ששייר לעצמו אבל מצוה מחמת מיתה כגון היוצא בקולר שיודע שאינו חוזר גם במקצת אין צריך קנין.
היוצא בקולר ואמר תנו ארבע מאות זוז מיין שיש לי – לרבי אבא לא אמר כלום שלא אמר תנו לו יין ולא אמר דמי היין, אלא ד' מאות זוז מהיין ואין עושים זוזים מיין, ולחכמים אמר כן ליפות את כחו שיהא כל היין באחריות (אם החמיץ החמיץ לפי חלקו).
משנה . מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו ופירש שמו ושם עירו כותבים ונותנים (מודר הנאה שאמר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום שהוא שלוחו שהרי בתרומה צריך שליחות אלא שלא נחשב כנהנה כיון דלא צווה לו בעצמו ולפי"ז ה"ה כאן שמהני, או דיש לחלק שכאן לא מהני אם יאמר כל הרוצה אלא כל השומע קולי שיחדו למי ששומע קולו). ודווקא אם ראו צל צלו שאם לא חוששים לשד (אסור ליתן שלום בשדה לחבירו שחוששים שמא ש-ד היא אבל בעיר מותר במכיר ובלילה).
ולא חוששים שמא צרתה היא ומתכוונת שתינשא בגט זה ותיאסר על בעלה שבשעה שמסוכן למות כותבים ונותנים אע"פ שאין מכירים (ולרמב"ם גם אין צריך צל צלו).
משנה . בריא שאמר כתבו גט לאשתי ולא אמר תנו אם הוכיח סופו על תחילתו דינו כמפרש ומסוכן וכותבים ונותנים כגון שעלה לגג ונפל מעצמו ואם הרוח דחה אותו אינו גט.
מי שאמר לכמה בני אדם יחד שנים ממכם כתבו גט לאשתי, וביניהם היה אב ובנו ומת האב נחלקו אם אדם עושה בנו שליח במקום שיש שם אביו, ולהלכה אדם עושה שליח לבן במקום אביו.
דף ס"ו – ע"ב
משנה . אמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יחתמו בעצמם שעשה אותם עדים, ואיבעיא אם צריכים לכתוב בעצמם שדברים שנאמר לשליח זה אינם חוזרים ונמסרים לסופר ונתכוון לומר שהם יכתבו ויחתמו, או שנתכוון רק שיחתמו ולא שיכתוב ואע"פ שמילי לא ממסרן לשליח נעשה כאומר להם אמרו לסופר ויכתוב שכשר (ועי' דף ס"ז. דעת רבי יוסי).
אמר לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו, אע"פ ששלשה ראויים לעשות ב"ד כיון שאמר להם כתבו לא עשה ב"ד (אפילו לר"מ שמצאו באשפה כשר אבל הכא שמצווה לכתוב צריך לעשות צוויו). אמר להם תנו גט לאשתי לרבי מאיר ורבי עקיבא יאמרו לאחרים ויכתבו ויחתמו שמילי נמסרו לשליח ועשה ב"ד, לרבי יוסי אפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי ילמדו ויכתבו הם בעצמם ויתנו, שמילי לא מימיסרן לשליח, לשמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי.
אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמים, כולכם כתבו אחד כותב וכולם חותמים לפיכך אם מת אחד מהם הגט בטל.
***************
שבת קודש ד׳ אב תשפ"ג
מסכת גיטין דף ס״ז
גיטין דף ס"ז
תנן כתב סופר ועד כשר – לרבי ירמיה היינו שהסופר חתם ועד אחר עמו, ואמר רב חסדא שעל כרחך שכשר רק לשיטת רבי יוסי שמילי לא נמסר לשליח ואין אדם חותם בגט אלא אם שמע מהבעל שאם לא כן יש לחוש שמא הבעל ציווה לשליח שיאמר לאחרים שיחתמו והשליח אמר לסופר לחתום שלא יתבייש הסופר שאין מקבלים אותו לעד, ושמע מיניה שרבי יוסי פוסל גם באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו שאל"כ עדיין יש לחוש.
לרבי יוסי מילי לא נמסר לשליח ואע"פ שר"מ וחנינא איש אונו ע"פ ר"ע חולקים עליו הלכה כרבי יוסי שנימוקו עמו (אומר אמרו לס"ל שכשר אינו דומה לעד מפי עד כיון שעיקר עדותם לא נמסר אלא לאלו)
אסי בן יהודה היה מונה שבח החכמים, רבי מאיר חכם וסופר, רבי יהודה כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם, רבי טרפון כגל של אגוזים כששאלו ממנו דבר היה מביא ראיה מקרא מדרש משנה הלכה ואגדה יחד, רבי ישמעאל כחנות מיוזנת לשון מזון (מזיונת לשון זיון) שיינה מוכן בה תמיד ואין החנוני צריך לומר ללוקחים המתינו ואביא לכם כך היה מזומן לו ותלמודו ערוך בפיו, רבי עקיבא אוצר בלום (בלוס) שלמד כל התורה בתחילה מבולבל ואח"כ סידר לו מדרש ספרי וסיפרא הלכות ואגדות לעצמם, רבי יוחנן בן נורי קופת הרוכלים כששואלים ממנו דבר במקרא משיבו וכן בגמרא, במדרש, באגדה, רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים, משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי שהלכה כמותו לעולם, רבי יוסי נימוקו עימו, רבי שמעון טוחן הרבה ושוכח רק הדברים שלא נראה שהלכה כמותם, רבי שמעון אמר לתלמידיו בני שנו מדותי – למדו תורתי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא – בחרתים ותרמתים מתוך עקרי משניותיו של ר"ע.
אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו – לרבי יוסי פסול שאר התנאים חולקים וכן פסק שמואל שכשר, ונחלקו האמוראים אם כשר ומותר לעשות כן לכתחילה או כשר ולא לכתחילה שמא תשכור האשה עדים שיאמרו בשם בעלה שאמר שיאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום.
דף ס"ז – ע"ב
אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי אחד כותב בשביל כולם, כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולם, הוליכו גט לאשתי אחד מוליך בשביל כולם, כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם, מנאם כאומר כולכם ונחלקו אם דווקא במנה כולם או דווקא במנה מקצתם.
הדרן עלך פרק האומר – פרק שביעי – מי שאחזו
משנה . מי שאחזו שידה קורדייקוס – השולטת כששותה יין חדש הרבה, ואמר כתבו גט לאשתי – לא אמר כלום, שאין דעתו מיושבת, אמר כתבו, ואחזו קורדייקוס ואמר לא תכתבנו – אין דבריו אחרונים כלום.
נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין ראשו בודקים אותו בדברים אחרים אם ענה על דבר שדרך בני אדם להרכין לאו לאו ועל דבר שדרך להרכין כן כן שלשה פעמים על כל שאלה כותבים ונותנים גט אם מרכין על שאלת הגט הרכנת הן.
רפואת קורדייקוס הוא שיאכל בשר כחוש הנעשה על גחלים ויין מזוג בהרבה מים.
חולי שאחזו מחמת חום בו ביום ישתה ספל מים, משני ימים יקיז דם בקרן, שלשה ימים יאכל בשר כחוש הנעשה על גחלים ויין מזוג במים הרבה, מימים רבים יביא תרנגול שחור ויקרענו שתי וערב ויגלח אמצעות ראשו וישהנו שם עד שיסריח ויעמוד במים עד צווארו עד שיחלוש לבו וישוט ויצא וישב, ואם לא יאכל כרתי ויעמוד במים וכו'.
חולי שאחזו מחמת צינה יאכל בשר שמן הנעשה על גחלים ויין חי.
רב עמרם חסידא ציערו בית ריש גלותא היו משכיבים אותו על השלג למחר רצו להבריאו ידע שיביאו להפך ממה שביקש וביקש בשר כחוש הנעשה על גחלים ויין מזוג, מי המרחץ נתהפך לדם מחמת זיעה אדומה, ונעשה בשרו בהרות עגולות.
רב יוסף כשאחזו חולי מצינה עסק בריחים כדי שיחמם ויזיע, רב ששת נשא קורות ומשאות ואמר גדולה מלאכה שמחממת בעליה.
רב ששת אמר לריש גלותא שאינו יכול לאכול אצלו שעבדיו חשודים על אבר מן החי ויוכיח לו כן, אמר למשמשו שיביא אחד מרגלי בהמותיו, כשהביאו לפניו לאכול אמר שיסדרו לפניו נתחי הבהמה אמר הרי היא בת ג' רגלים הביאו לפניו רגל אמר למשמשו להוציא הרגל, אמר ריש גלותא שיכינו המאכל לפני משמשו בהיתר הביאו לפניו בשר שיש בו עצם קטן שאם בולעו נחנק שהיה סגי נהור ולא יראנו, משמש רב ששת והרגיש בו כרך החתיכה בסודרו, חשדו שגנב כוס של כסף בדקו ומצאו החתיכה והוכיח להם שהבשר הוא בעלת שחין, כשיצא כרו לפניו בור והשליכו עליו מחצלת רב חסדא עשה לו סימן שאל רב ששת לתינוק פסוקו ואמר 'נטה לך על ימינך או על שמאלך' וידע שיש לילך על ימין או שמאל.
***************
יום ראשון ה׳ אב תשפ"ג
מסכת גיטין דף ס״ח
דף ס"ח – ע"א
'עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות',שרים ושרות – מיני זמר, תענוגות בני האדם – בריכות ומרחצאות, שדה ושדות – שד זכר ונקבה, או שידה עגלה למרכבת נשים ושרים.
רבי יוחנן אמר שלש מאות מיני שדים היו במקום הנקרא שיחין ואינו יודע דמותה וטיבה או אינו יודע ראש של כולם.
שלמה היה צריך השמיר לחתוך אבנים לבית המקדש (שמרו השמיר עד בית שני, ע"י השמיר לא היו יכולים לעשות אבני המזבח חלקות). לחץ שד ושדה שיגלו איפה השמיר נמצא, אמרו אפשר אשמדאי מלך השדים יודע ונמצא בהר פלוני, כורה בור וממלא מים ומכסה באבן וחותמו, כל יום עולה למתיבתא דרקיע ויורד למתיבתא דארעא ובודק חותמו אם נגע בו אדם ושותה (לא רצו לשאול באורים ותומים כשיכולים לשאול ע"י דבר אחר).
שלח בניהו בן יהוידע וכרה בור למטה מבורו כדי שירדו מימיו וסתמו, כרה בור למעלה ושפך יין לתוך בורו ומילא בורותיו עפר, בא בדק חותמו ומצא יין ולא התאפק שתה ונשתכר ונרדם סגרו בשלשלת שהיה השם חקוק עליו סביב צווארו, כשניער רצה לנתקה א"ל שם השם עליך.
דף ס"ח – ע"ב
נתחכך באילן והפילו, הפיל בית, אלמנה ביקשה שלא יתחכך בצריף שלה כפף קומתו לצד אחר ונשבר בו עצם, ראה סומא טועה בדרך וכוונו אל הדרך – שהכריזו בשמים שרשע גמור הוא ועשה לו טובה כדי שיכלה טובתו בעוה"ז, ראה חתונה שהיה שמח מאוד בכה – שהאיש ימות תוך שלושים יום והאשה צריכה להמתין ליבם קטן בן י"ג שנים, אחד ביקש מרצען לעשות לו סנדל שיחזיק שבע שנים צחק – שאינו בטוח שיחיה שבעה ימים, קוסם שקסם צחק – שישב על אוצר גדול ולא ידע.
לא הכניסו לשלמה עד שלשה ימים, יום ראשון משום ששתה שלמה הרבה, שם לבינה על לבינה – תשקנו לשלמה גם למחר, יום שני שאנסוהו אכילה הורם לבינה מעל לבינה – תמעטנו ממנו אכילה, כשבא לפני שלמה לקח קנה מדד ארבע אמות וזרקו לפניו – שכשימות אין לו אלא ארבע אמות ועכשיו כבש כל העולם ועדיין אינו שבע עד שכבשת גם אותי, א"ל איני צריך אותך אלא השמיר, א"ל אינו מסור אלא לשר הים והוא אינו נותנו אלא לעוף הדוכיפת שמאמין לשבועתו שיחזירו לו, שהוא מניחו על גובה ההר דאין בו זרעים ואילנות להתפרנס שם ומתבקע מעט ומשליך שם זרעים, בדקו אחרי קן של דוכיפת שיש לה שם בנים וכיסהו עם זכוכית הביאה השמיר שיתבקע הרים שלוחו של שלמה קולו ולקח השמיר וחנק הדוכיפת עצמו משום שבועתו.
שלמה עכב עד שבנה המקדש, שאלו כתיב 'כתועפות ראם לו' כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים, מהו גדולתכם שהקב"ה נשתבח בכם, א"ל הוריד ממני השלשלת ותן לי טבעתך שהשם חקוק עליו, בלע לשלמה שם כנף א' ברקיע וכנף א' בארץ דחהו ד' מאות פרסי ועל אותו שעה אמר שלמה 'מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש'.
'וזה היה חלקי מכל עמלי' נחלקו רב ושמואל אם זה מקלו או לבושו, היה מחזיר על הפתחים ובכל מקום אמר 'אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים', סנהדרין אמרו שוטה אינו נדבק בשטות אחד כל הימים, בניהו אמר שהמלך לא קראו, אמרו למלכה שיבדוק רגליו אמרה שבא עם אנפילאות בנדתה וגם לבת שבע, נתנו לשלמה טבעתו ושלשלת שהיה השם חקוק עליהם כשנכנס ראהו ופרח, ואפילו הכי היה לשלמה פחד ממנו שנאמר 'הנה מיטתו שלשלמה וכו' מפחד בלילות', ונחלקו רב ושמואל אם חזר למלכותו אחר שהיה הדיוט.
***************