לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ט' ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף ל"ד

דף ל"ד – ע"א

תנא במתניתין ששני אחים שנשאו שתי אחיות ונתחלפו בנשותיהם חייבים ט"ז חטאות סובר שאיסור חל על איסור, ללישנא א' היינו כרבי מאיר הסובר שאיסור חל על איסור כשחלים שניהם בבת אחת (שכשקידש הראשון נאסרה על השני באיסור אשת איש ואשת אח בבת אחת), ובאיסור כולל (שכשקידש השני אחות הראשונה נאסרו עליו שאר אחיותיה באיסור אחות אשה, ובמיגו חל איסור זה גם על זו שכבר אסורה לו משום אשת אח ואשת איש), ובאיסור מוסיף (כשפירסו נידות אחר כך מיגו שנאסרו על בעליהם נאסרו גם על אחי בעליהם). ללישנא ב' – מתניתין מיירי שחלו כל האיסורים בבת אחת, שאז אפילו לרבי שמעון חלים כולם, ומדובר ששני האחים עשו שליח אחד לקדש לכל אחד מהם אחת משתי אחיות, והאחיות עשו שליח אחד לקבל קידושיהן משני האחים, ופגעו השלוחים זה בזה, וגם איסור נידה חל יחד עם הקידושין – שהתנו שיחולו הקידושין בשעה שימלאו לאחים י"ג שנה וימלאו לאחיות י"ב שנה (שארבעתם נולדו ביום אחד), והיו שופעות נידות בשעת חלות הקידושין (מסוף שנה קודמת עד אחר תחילת שנה הבאה).

לרבי מאיר יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם – אכל חלב נותר של קדשים (שמיגו שנוסף איסור הנאה בקדשים ונותר על איסור חלב חל גם איסור אכילה), בהיותו טמא (חל בכולל, מיגו שנאסר בשאר החתיכות המותרות לטהור), ביום הכיפורים (חל בכולל בשאר אכילות), והיתה שבת והוציאו בפיו (איסור שבת ויום הכיפורים חלים בבת אחת).

מתניתין שחייבה חטאות בנישואי טעות, הגם שטעו בדבר מצוה – או משום שהיא כדעת רבי אליעזר הסובר שטעה בדבר מצוה חייב, או שגם לרבי יהושע הסובר שפטור היינו רק אם זמנו בהול, כגון שהיו לו ב' תינוקות למול, אחד זמנו בשבת ואחד לאחר שבת, והיה טרוד למול את שזמנו בשבת ובטעות מל את של אחר שבת, או שהיה טרוד לאכול תרומת חמץ בערב פסח, ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה, אבל בנישואין אין זמנו בהול.

מה שמפרישים הנשים שהוחלפו בעת הנשואים מבעליהם שלשה חדשים שמא נתעברו מהשני היינו כשבעלו ושנו, שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, ומה ששנה רבי חייא שחייבים ט"ז חטאות אף שבאמת כיון שבעלו ושנו חייבים ל"ב חטאות – משום שלא חישב אלא החטאות שחייבים על ביאה ראשונה, שהרי לרבי אליעזר (שהעמדנו לעיל המשנה כוותיה) חייב על כל כח חטאת נוספת, ואם כן אף בביאה אחת חייבים הרבה חטאות, אלא לא חישב אלא מה שחייבים על כח ראשון.

דף ל"ד – ע"ב

תמר נתעברה מיהודה בביאה ראשונה מפני שמעכה בתוליה באצבעה (ועל שמה נקראו כל מועכות של בית רבי 'תמר'), אבל ביאת ער ואונן היה שלא כדרכה.

'וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה', וכן עשה ער כדי שלא תתעבר ויכחיש יופיה – שנאמר 'וימת גם אותו' שאף הוא באותה מיתה מת.

'ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב', מיעוט 'אותה' – לרבי יהודה פרט לכלה, ושאל הון את רב נחמן אם הטעם הוא משום שהתורה חסה על תכשיטי כלה, והשיבו שהוא משום שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. לחכמים: 'שכבת זרע' – פרט להערה, 'אותה' – פרט שלא כדרכה. ולרבי יהודה הערה ושלא כדרכה נתמעטו מ'שכבת זרע'.

כל ששהתה לאחר מיתת בעלה עשר שנים בלי נישואין שוב אינה יולדת, אך אם דעתה להינשא או שנבעלה לבנתיים מתעברת.

כל הנשים שנבעלו צריכות להמתין שלשה חדשים להבחנה, ואפילו בקטנה גזרו רבנן משום גדולה, מיאנה אינה צריכה להמתין, שאין לגזור משום גדולה שאין גדולה יוצאת במיאון, נתן גט לקטנה היכולה למאן – צריכה להמתין, גיורת ומשוחררת קטנה אין צריכות להמתין לאחר גירות.

***************

יום שני י' ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף ל"ה

דף ל"ה – ע"א

לשמואל כל הנשים שנבעלו צריכות להמתין שלשה חדשים להבחנה, ואפילו בקטנה שנתגרשה אף שאינה יכולה להוליד גזרו בה רבנן משום גדולה, קטנה שמיאנה אינה צריכה להמתין, שאין לגזור משום גדולה שאין גדולה יוצאת במיאון, נתן גט לקטנה היכולה למאן – צריכה להמתין, גיורת ומשוחררת קטנה אינה צריכה להמתין אחר הגירות והשחרור.

ללישנא קמא סובר שמואל שקטנה שזינתה צריכה להמתין שלשה חדשים, שגוזרים קטנה אטו גדולה, ומה שבמשנה בשני אחים שקידשו שתי אחיות קטנות ונתחלפו מחזירים אותם מיד – חילוף לא שכיח וכהוראת שעה היא.

ללישנא בתרא סובר שמואל שרק גדולה שזינתה צריכה המתנה ג' חדשים (וראה בסמוך דעת רבי יוסי), וכן קטנה שיוצאה בגט צריכה המתנה, אבל קטנה שזינתה אינה צריכה המתנה, שכיון שלא שכיח לא גזרו אטו גדולה, וגיורת ושבויה ושפחה שנשתחררה אפילו גדולה אינה צריכה המתנה, משום שכל המזנה מתהפכת, ואף גיורת שהיתה נשואה מתהפכת כיון שדעתה להתגייר. (ורק בישראלית גזרו זנות אטו נשואין).

הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ונשתחררו – לרבי יהודה צריכות להמתין שלשה חדשים, ולרבי יוסי מותרות להינשא מיד, וטעמו: לרבה משום שמשמשת במוך, לאביי אפילו יוצאה בשן ועין – שמתהפכת.

אנוסה ומפותה – לרבי יהודה צריכה להמתין שלשה חדשים, לרבי יוסי אינה צריכה, וטעמו: לרבה משום שמשמשת במוך, לאביי משום שמתהפכת.

שני אחים שקידשו שתי אחיות ונתחלפו בשעת הנישואין בטעות דקתני במתניתין שנפסלו מן הכהונה, היינו בין אם ישראליות שבעליהם כהנים – שאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה, ואף אם בעליהם ישראלים לא ינשאו לכהנים, וכן אם היו בנות כהן נאסרו בתרומת בית אביהם כיון שנבעלו לפסול להם.

הדרן עלך ארבעה אחין

פרק רביעי – החולץ

דף ל"ה – ע"ב

משנה . החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת, וילדה, אם הולד בן קיימא אין החליצה כלום, ומותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא נפסלה מכהונה, אין הולד בן קיימא – אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה.

הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת, וילדה, אם הולד בן קיימא – יוציא, וחייבים חטאת משום אשת אח. אין הולד בן קיימא – יקיימה. ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון – יוציא, והולד כשר ממה נפשך, וחייבים באשם תלוי.

החולץ למעוברת והפילה – לרבי יוחנן חליצה מעלייתא היא, ואינה צריכה חליצה מהאחים, ונפסלה לכהונה. ומקורו: או מקרא – 'ובן אין לו' והרי אין לו, או מסברא – כיון שהפילה מתגלה למפרע שבת חליצה היתה, וכאילו בא אליהו בשעת חליצה ואמר שתפיל. לריש לקיש לא שמה חליצה, וצריכה חליצה מהאחים, אך נפסלה לכהונה מדרבנן שלא יבואו להתיר חלוצה דעלמא לכהונה. ומקורו: או מקרא, 'אין לו' – עיין עליו, או מסברא – מתגלה למפרע לא אומרים

המייבם מעוברת והפילה – לאביי לכו"ע לאו שמה ביאה, ולא פטרה. לרבא – אם ביאת מעוברת לאו שמה ביאה גם חליצת מעוברת לאו שמה חליצה, שרק העולה ליבום עולה לחליצה, אלא גם בביאת מעוברת נחלקו, ולרבי יוחנן שמה ביאה, ואם אין הולד בן קיימא אינו צריך לחזור ולבעול, ולריש לקיש לאו שמה ביאה וצריך לחזור ולבעול.

***************

יום שלישי י"א ניסן תשפ"ב

מסכת יבמות דף ל"ו

דף ל"ו – ע"א

הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת לא תינשא צרתה, שמא יהא הולד בן קיימא, ובזה לכו"ע אין יבומו יבום אלא הולד פוטר (שרק כשאינו בן קיימא סובר רבי יוחנן שמה ביאה, דאמרינן איגלאי למפרע שבשעת ביאה לא היה בר קיימא), ואינו פוטר עד שיצא לאוויר העולם.

האשה שהלכו בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעלך, לא תתייבם עד שתדע שמא צרתה מעוברת בולד בר קיימא ואינה חייבת ביבום ויפגע באיסור אשת אח. לריש לקיש לא תחלוץ תוך תשעה חדשים למיתת הבעל על מנת להינשא אחר תשעה חדשים (שלדעתו חליצה בשעה שאחת מנשי המת מעוברת לאו שמה חליצה, כנ"ל דף ל"ה:), לאביי בר אבין וחנינא בר אבין גם לרבי יוחנן (הסובר שחליצת מעוברת שמה חליצה, כנ"ל שם) לא תחלוץ, ואפילו לאחר תשעה חדשים לא תחלוץ, שמא יתברר שהצרה ילדה בר קיימא, ונמצא שהחליצה היה שלא לצורך, ואתה מצריכה כרוז להכשירה לכהונה, ואפשר שיש אדם שהיה בחליצה ולא בהכרזה, וכשיראה שנשאת לכהן יאמר שהתירו חלוצה לכהונה.

דף ל"ו – ע"ב

רבא אמר שהלכה כריש לקיש בג' דינים:

א. ביאת מעוברת אינה ביאה וחליצת מעוברת אינה חליצה.

ב. המחלק נכסיו לבניו, והרבה לאחד, או שהשווה את הבכור לשאר אחים – אם אמר בלשון ירושה לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל, ואם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים שנתן להם בחייו ולא בתורת ירושה, ואפילו אמר לשון ירושה כל שאמר גם לשון מתנה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף מהני. כתב לאחד לשון ירושה ולאחר לשון מתנה – לרבי יוחנן שניהם קנו, לריש לקיש זה שכתב לו בלשון ירושה לא קנה, וכן הלכה.

ג. הכותב כל נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה, והיינו גוף מהיום ופירות לאחר מיתה, האב אינו יכול למכור הגוף והבן אינו יכול למכור הפירות, מכר האב הפירות – הלוקח אוכל הפירות כל ימי חיי האב, מכר הבן הגוף – אין ללוקח כלום עד שימות האב, מכר הבן ומת בחיי האב – לרבי יוחנן לא קנה הלוקח אפילו לכשימות האב, שקניין הפירות של אב כקניין הגוף (והוא נחשב כבעליו), לריש לקיש קנה הלוקח, שקניין פירות לאו כקניין הגוף דמי, וכן הלכה.

הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת והפילה, לתנא דמתניתין יכול לקיימה, לרבי אליעזר קנסוהו שיוציא בגט משום שנכנס לספק אשת אח.

לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו, ואם נשא יוציא, לרבי מאיר לא יחזיר עולמית, ולחכמים לכשיגיע זמנו (סוף כ"ד חודש) יכנוס. לרבא רבי מאיר ורבי אליעזר (שאמר שהכונס יבמתו מעוברת והפילה יוציא) אמרו דבר אחד, לאביי לא, שמא רבי אליעזר סובר קנס זה רק באיסור אשת אח דאורייתא, ורבי מאיר סוברו רק באיסור דרבנן במעוברת ומינקת חבירו, שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

כל ששהה שלושים יום משנולד – לרשב"ג אינו נפל, ופוטר את אמו מחליצה (ולחכמים אפילו לא שהה), ואם לא שהה ולא קים לן שכלו לו חדשיו ספיקא הוא וחולצת ולא מתייבמת, מת בתוך שלושים יום ונתקדשה – אם קידשה ישראל חולצת, ואם הוא כהן שאסור בחלוצה לסלקא דעתך לרבא חולצת, ולבסוף סבר שאינה חולצת וסומכים שלא היה נפל.

***************