לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון כ"ח אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ג

דף פ"ג – ע"א

בברייתא נאמר שדעת רבי יוסי שאנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר או נקבה, ושלא כמו שנאמר במתניתין שדעת רבי יוסי ורבי שמעון שדינו כזכר, לרב – מכך שבברייתא לא הוזכר רבי שמעון בן זוגו של רבי יוסי יש ללמוד שחזר בו רבי יוסי ממה שסבר במתניתין. לשמואל – אין ברייתא יכולה לעקור דברי משנה.

הלכה כרבי יוסי, לשמואל ולבי רב משמיה דרב – כרבי יוסי דמתניתין (שלא כלעיל בדעת רב שרבי יוסי חזר בו בברייתא).

אין נוטעים, מבריכים, מרכיבים ערב שביעית אלא כדי שיקלוט קודם תוספת שביעית, ובדיעבד יעקור, לת"ק היינו שלושים יום (קודם ל' יום של תוספת שביעית, וכן שאר השיטות להלן), לרבי יהודה שלושה ימים, לרבי יוסי ורבי שמעון שני שבתות, לבי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי, לשמואל הלכה כרבי יהודה.

מעוברת הרואה מחמת צער הלידה בי"א יום שבין נדה לנדה – אינה נעשית זבה, לרבי מאיר – אפילו מ' או נ' יום קודם הלידה, לרב יהודה – רק בחודש התשיעי, לרבי יוסי ורבי שמעון – ב' שבתות קודם הלידה. לשמואל – הלכה כרבי יוסי, והסתפקו בדעת רב.

המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו – לרבי מאיר נאסר התבואה וחייב לשלם, לרבי יוסי ורבי שמעון אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכן פסק שמואל, ונחלקו בדעת רב כמי פסק, ורב הונא שאמר פסקי רב לעיל אמר שרב פסק כרבי מאיר.

דף פ"ג – ע"ב

לרבי יהודה טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ – מפני שהוא כסריס, ואם ילדה אשתו בוודאי שאין הולד ממנו אלא זינתה.

לרבי יוסי בר יהודה טומטום לא יחלוץ במקום שיש שאר אחים – שמא יקרע וימצא נקבה, ואפילו ימצא זכר שמא סריס חמה הוא, אבל במקום שאין אחים יחלוץ, ולרבי יהודה גם בזה לא יחלוץ שאפילו ימצא זכר ודאי סריס הוא. וכמו כן נחלקו כשיש עוד אחים וחלץ הטומטום – לרבי יהודה אין חליצתו חליצה ומותר לאחים לייבמה, ולרבי יוסי אסורים לייבמה מספק.

אנדרוגינוס חייבים על בעילתו סקילה, לרבי סימאי משתי מקומות, שכתוב 'ואת זכר לא תשכב משכבי אשה' והיינו זכר שיש בו שתי משכבות, לרבי אליעזר חייב רק בזכרות שלו, שדורש הפסוק שאע"פ שיש בו ב' משכבות החיוב הוא רק 'את זכר'.

איסור זכר – לרבי סימאי נלמד מ'את זכר' כל זכרים במשמע, לרבי אליעזר ש'את זכר' בא למעט נקבות של אנדרוגינוס ילפינן זאת מ'אשה' (מ'ואת'. הגהות הב"ח).

ביאה שלא כדרכה באשה שהוי ביאה לומדים מ'משכבי אשה'.

אף שאמר רבי אליעזר שאנדרוגינוס זכר גמור, לא לכל דבר הוא כן, שהרי סובר שאי אפשר לקדש בהמת אנדרוגינוס בקדושת קרבן, משום שכל מקום שנאמר 'זכר' ו'נקבה' אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם.

עוף נרבע, מוקצה לתקרובת עבודה זרה, נעבד, אתנן, ומחיר כלב, טומטום ואנדרוגינוס, שהקדישו לקרבן ומלקו -מטמאים בגדים אם בלע, כדין נבלת עוף טהור, שאין ראוי להקרבה ומליקתו נבילה. לרבי אליעזר – עוף טומטום ואנדרוגינוס כשר לקרבן, כיון שלא נאמר לגביו זכר ונקבה.

לרבי אליעזר, כלאים, טרפה, יוצא דופן, טומטום ואנדרוגינוס לא חלה עליהם קדושת קרבן, ואף אם המיר קודש עליהם לא חלה עליהם קדושה, ואם הקדישם בקדושת קרבן והמיר חולין בהם – אינם עושים תמורה.

הדרן עלך פרק הערל

***************

יום שני כ"ט אייר תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ד

דף פ"ד – ע"א

פרק תשיעי – יש מותרות

משנה . יש מותרות לבעליהם ואסורות ליבמיהם: כהן הדיוט שקידש אלמנה ויש לו אח כהן גדול, חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר, ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל.

מותרות ליבמיהם ואסורות לבעליהם: כהן גדול שקידש אלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל, ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל.

אסורות לאלו ולאלו: כהן גדול שנשא אלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט, כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר, ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר.

שניות לבעל ולא ליבם – אסורה לבעל ומותרת ליבם, ליבם ולא לבעל – אסורה ליבם ומותרת לבעל, שניה לזה ולזה – אסורה לשניהם.

נשים האסורות לבעליהם מדרבנן קנסו רבנן ואין להם כתובה, ואינם גובות פירות שאכל הבעל מנכסי מלוג, ואין לה מזונות אפילו אם הלך למדינת הים ולוותה אין בעלה חייב לשלם, ואין לה בלאות הבגדים שהכניסה לו, והולד כשר, וכופים אותו להוציא.

אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר – יש להם כתובה ושאר זכויות.

דף פ"ד – ע"ב

אף לסובר נישואין הראשונים של האח שמת מפילים אותה ליבום, אם היא אסורה כעת ליבם אסורה להתייבם לו אף שבשעת נישואין ראשונים היתה מותרת לו.

מצרי שני שנשא שתי מצריות, אחת ראשונה ואחת שניה, והיו לו בנים מראשונה (למ"ד בנה הוא שני) ומשניה (שבנה שלישי), אם בן הראשונה נשא שניה כמותו ובן השניה נשא שלישית כמותו – מותרות לבעליהם ואסורות ליבמיהם, ואם להפך – אסורות לבעליהם ומותרות ליבמיהם, אם נשאו גיורות – מותרות לאלו ולאלו, נשא השני איילונית ישראלית – אסורה לשניהם.

פצוע דכא שנשא ישראלית – אסורה לבעלה ומותרת ליבם, כשר שנשא ויש לו אח פצוע דכא – מותרת לבעלה ואסורה ליבם, פצוע דכא שנשא ישראלית ויש לו אח פצוע דכא – אסורה לזה ולזה, נשא גיורת – מותרת לזה ולזה.

מה שלא כתוב במשנה האופן של מצרי שני שנשא שתי מצריות – שתנא ושייר גם האופן של פצוע דכא.

לא הוזהרו כהנות להינשא לפסולי כהונה.

יתור 'לא יקחו' (בפסוק 'אשה זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו') נדרש שכשם שהכהן מוזהר שלא ליקח זונה וחללה כך היא מוזהרת שלא תישאנו, ונצרך הלימוד אף שכתוב 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם' – השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, שס"ד שהיינו רק לאו השווה בכל, או שס"ד שלומדים מאיסור טומאה שהנשים נתמעטו שנאמר 'בני אהרן' ודורשים ולא בנות אהרן.

***************

יום שלישי א' סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף פ"ה

דף פ"ה – ע"א

שניה לבעל ואינה שניה ליבם – אין לה כתובה אפילו מהיבם.

אלמנה לכהן גדול וכן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – אין לה מזונות בעודה תחת בעלה שבעמוד והוצא קאי, ואפילו הלך למדינת הים ולוותה ואכלה אינו חייב – שמא תתעכב גביה, לא גירשה ומת – יש לה מזונות.

אלמנה לכהן גדול וכן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט – יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות, והיא פסולה וולדה פסול, וכופים אותו להוציא. שניות – אין לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות, והיא כשירה וולדה כשר, וכופים אותו להוציא.

דף פ"ה – ע"ב

הטעם שאלמנה לכהן גדול יש לה כתובה ושניות אין להן – לרבי שמעון בן אלעזר משום שהוא פסול לעבודה והיא פסולה משום חללה, ואין צריך לקנסה שממילא שבקא ליה כיון שהם פוסלים אחד את השני יש קטטה ביניהם, אבל שניות ששניהם כשרים צריכים לקנסה כדי שלא תתעכב אצלו. לרבי – שדברי תורה אין צריך חיזוק ודברי סופרים צריכים חיזוק. דבר אחר – באיסור תורה קנסו אותו שהוא מרגילה, י"א שזהו סברת רשב"א, וי"א שרבי אמרו, שהגם שחלוצה לכהן איסור דרבנן קנסו אותו משום שהוא פוסלה לתרומה מדרבנן והוא מרגילה.

נפק"מ בין רשב"א לרבי:  א. ממזרת ונתינה לישראל, אסור מדאורייתא אך היא מרגילתו שאינה נעשית יותר פסולה מחמתו, וטורחת להעלות זרעה, שיכולים להיטהר ע"י שישא שפחה וישחרר הולד.  ב. לרבי אליעזר שהוולד ממזר ואינה מרגילתו משום שיקניט תמיד שפוסלת זרעו, נפק"מ במחזיר גרושתו, שאסור מדאורייתא והיא מרגילתו שאינה מפסידה כלום.  ג. לרבי עקיבא שיש ממזר מחייבי לאוין ואינה מרגילה אותו, נפק"מ בבעולה לכהן גדול שאין הולד נעשה חלל מאיסור עשה.  ד. למ"ד יש חלל גם מאיסור עשה נפק"מ בספק סוטה שאסורה מדאורייתא ואינה מפסידה.  ה. למ"ד שאם בא עליה בעלה עשאה זונה, נפק"מ בסוטה ודאי שבין כך פסולה ואין בניה ממזרים.

משנה . בת ישראל מאורסת לכהן, מעוברת מכהן, שומרת יבם לכהן, וכן בת כהן לישראל – לא תאכל בתרומה. בת ישראל ללוי ובת לוי לישראל – לא תאכל במעשר (שסובר התנא שזר אסור במעשר). בת כהן ללוי ובת לוי לכהן – לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. שהעובר והיבם והאירוסין פוסלים ולא מאכילים.

***************