לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי י"א סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ה

דף צ"ה – ע"א

אמרו לו שמתה אשתו ובעל אחותה, ונשא את אחות אשתו, ובאו שניהם ממדינת הים – מותר באשתו, ואינו דומה לנישאת אשתו בעד אחד שנאסרה עליו אע"פ שהיא שוגגת, שאשתו שבמזיד נאסרה מדאורייתא בשוגג גזרו בה רבנן, אבל אחות אשתו שגם במזיד אין אשתו נאסרת עליו לא גזרו בה בשוגג (ועיין לקמן דעת רב יוסי).

הבא על אחות אשתו אין אשתו נאסרת עליו – שנאמר 'ושכב איש אותה' אותה שכיבה אוסרת ולא שכיבת אחותה, לרבי יוסי היינו בין לבית שמאי ובין לבית הלל, ולרבי יהודה היינו לבית הלל אבל לבית שמאי שכיבת אחותה אוסרת אותה על בעלה.

לולי מיעוט 'אותה' ס"ד ששכיבת אחותה אוסרתה, שיש ללמוד איסור חמור בקל וחומר מאיסור קל שנאסר בו האוסר, ונחלקו מהו האיסור הקל:

לרב חסדא – מחזיר גרושתו משנישאת, שהוא איסור לאו, ובעלה השני אוסרה על בעלה הראשון, וכשהחזירה בעלה הראשון נאסרה על בעלה השני (האוסר), ק"ו באיסור אחות אשתו החמור שנאסר האוסר (אשתו שהיא אוסרת אחותה) כשבא על אחותה. ודחתה הגמרא: מה למחזיר גרושתו שכן נטמא גופה, ואיסורה ברוב, ואיסורה איסור עולם, מה שאין כן אחות אשתו שלא נטמאה אשתו, ואין איסורה לעולם שמותרת לאחר מות אחותה.

לריש לקיש – יבמה, להוי אמינא – אם בא עליה אחד מהשוק שהוא באיסור לאו לרב המנונא נאסרה על היבם (האוסרה על השוק). ודחתה הגמרא: מה ליבמה שנטמא גופה ואיסורה על רוב העולם. למסקנא – עשה בה היבם מאמר (ואסרה על אחיו), ואח"כ בא עליה אחד מן האחים אוסרה על אחיו האוסרה. ודחתה הגמרא: זו נאסרת גם בלא ביאה כגון במאמר של אחיו השני, ולרבן גמליאל שאין מאמר אחר מאמר נאסרת ע"י גט או חליצה.

לרבי יוחנן – סוטה, שהבעל אוסרה על כל העולם, והבועל אותה אוסרה על הבעל, והוא איסור קל לגבי איסור אחות אשה – שאין הבעל אוסרה כל ימיו, שיש לה היתר בגט.

הבא על חמותו: לרבי יהודה – בין לבית שמאי ובין לבית הלל נאסרה אשתו עליו, שנאמר 'באש ישרפו אותו ואתהן', וכי כל הבית כולו בשריפה, אם אינו ענין לשריפה תנהו לענין איסור, לרבי יוסי – לבית שמאי נאסרה מדרשה זו, אבל לבית הלל לא נאסרה. ואין הלכה כרבי יהודה.

צ"ו – ע"ב

שנינו במשנה: רבי יוסי אומר, כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו. ונחלקו בביאור דבריו:

לרב אמי – ת"ק סובר בהלכו אשתו וגיסו למדינת הים, שבין אם העידו עדים שמתו ונשא אשת גיסו – שמותרת לגיסו, ובין אם נשא על פי עד אחד שהעיד שמתו – שאשת גיסו אסורה על גיסו, בשניהם אשתו מותרת לו, וחולק רבי יוסי בנשא בעד אחד שבביאתו פסל אשת גיסו על גיסו, שפוסל גם אשתו עליו.

לרבי יצחק נפחא – ת"ק אסר אשת גיסו על גיסו והתיר לו אשתו אם נשאת לו אשת גיסו על פי עד אחד בין הלכה אשתו למדינת הים בין הלכה ארוסתו, וכדין כל שנישאת על פי עד אחד שנאסרת על בעלה משום שקנסו רבנן שלא דייקא, וחלק רבי יוסי שהטעם בנשאת בעד אחד אסורה לבעלה משום גזירה שמא יאמרו שגירשה בעלה ונשאה זה בהיתר, ונמצא מחזיר גרושתו משנישאת, לפיכך בנישאת לבעל אחותה אשתו שאין לחשוש שיאמרו שנתגרשה מבעל הראשון ונשאת לבעל אחותה בהיתר – שהרי אסורה לו אף אחר גירושין, יבינו כולם שנשאה בטעות מחמת שסבר שמת בעלה ומתה אשתו, ולכן מותרת אשת גיסו לגיסו והוא מותר באשתו, אך בארוסתו שיש לומר שתנאי היה בקידושין ונתבטל התנאי ונשא אחותה בהיתר (ובאשתו אין חשש זה – שאין תנאי בנישואין) אסורה לבעלה שיאמרו שמחזיר גרושתו, וממילא גם אשתו אסורה עליו שנראית כאחות אשתו.

***************

שבת קודש י"ב סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ו

דף צ"ו – ע"א

משנה . אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה, אמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה, אמרו לו מתה ונשא אחותה מאביה, אמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה, ונמצאו קיימות – מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית, וביאת אחת מהם פוטרת צרותיהם, ואסור בשניה וברביעית ואין ביאתם פוטרת צרותיהם, ואם היה אמת שמתה הראשונה והשאר היה שקר – מותר בשניה וברביעית וביאת אחת מהם פוטרת צרותיהם, ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאתם פוטרת צרותיהם.

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו – פסלה על האחים, ואפילו אם בא עליה לאחר שאחיו הגדול עשה בה מאמר, אך לא קנאה לגמרי בביאתו אלא כמאמר בגדול, ולכן יכולים אחיו הגדולים לפסלה עליו  במאמר וגט וחליצה וביאה.

עשה בה הקטן מאמר או נתן לה גט או חליצה – פוסלה על האחים רק אם עשה זאת בתחילה, ולא אם עשה זאת בסוף – לאחר מאמר אחיו הגדול. וגט של קטן כוחו פחות מכוח גט של גדול – שלרבן גמליאל הסובר שאין גט אחר גט, היינו רק ששניהם גדולים, אבל אם הראשון קטן מהני גט של גדול אחריו, ולחכמים שיש גט אחר גט – אחר גט של גדול לא מהני גט של קטן.

דף צ"ו – ע"ב

משנה . בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואח"כ בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד – לת"ק פוסלה על אחיו, שהוא כמאמר אחר מאמר ששניהם תופסים בה, וכיון שצריכה גט משני הרי היא בכלל כיון שלא בנה שוב לא יבנה. לרבי שמעון לא פסל, שביאת קטן ספק קונה ספק אינה קונה, ולכן אם ביאה ראשונה ביאה – שניה אינה ביאה, ואם ראשונה לאו ביאה – גם ביאה שניה לאו ביאה (וכגון שהייתה שוגגת בביאת שני, שלא נאסרה על ראשון משום זנות).

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה – לת"ק פוסל ע"י עצמו, כיון שאין ביאת הראשונה קנין גמור מהני ביאת שניה להצריך גט, והוא בכלל כיון שלא בנה שוב לא יבנה. ולרבי שמעון – יכול לקיים הראשונה ממה נפשך כנ"ל, אך אסור בשניה שמא ביאתו קונה וקנה הראשונה, ונאסרה עליו שניה משום שאינו בונה שני בתים.

המשנה שמחשיב ביאת בן תשע כמאמר, וכתוב שמהני ביאה שניה לפסול הראשונה כדין מאמר אחר מאמר בין בשני יבמים ויבמה אחת בין ביבם אחד ושתי יבמות – היינו שלא כבן עזאי הסובר שיש מאמר אחר מאמר רק בשני יבמים ויבמה אחת, ולא ביבם אחד ושתי יבמות שכל כוחו וקניינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השניה.

משנה . בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת – חולצת ולא מתייבמת, שיש עליה זיקת שני יבמים,  שבביאתו לא יצאה מזיקה הראשונה שאינה אלא כמאמר.

מי שיש עליה זיקת שני יבמים חולצת ולא מתייבמת, ושמעינן ממתני' שאינו דווקא כשיש צרה משום גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות.

בן תשע שנים ויום אחד או שוטה שנשאו אשה ומתו – אין נשותיהם זקוקות ליבום, שאין הקידושין כלום, ורק ביאתו ביבמה הואיל וזקוקה לו שוויה רבנן כמאמר.

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל שלא יצאה מנפילה הראשונה – הראשונה חולצת ולא מתייבמת, שיש עליה זיקת שני יבמים, והשנייה או חולצת או מתיבמת, לרבי שמעון מייבם לאיזה שירצה שאינו סובר דין זיקת שני יבמים, וחולץ לשניה שאינם צרות ואין אחת נפטרת בחבירתה, אך אינו מייבם לשניהם שהיא צרתה במקצת במאמר, ויאמרו ששתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות.

שנינו במשנה שביאת בן תשע ביבמתו אינה פוסלת אשתו שנשא משהגדיל מיבום משום צרת בעלת זיקת שני יבמים: לרב – שלא עשו ביאת קטן כמאמר לענין זה, לשמואל ורבי יוחנן – נחלקו התנאים בטעם שאינו מייבם זו שיש עליה מאמר, אם הוא משום שגוזרים שיבא ליבם גם צרתה, ולפי טעם זה ה"ה בנידון זה אסורות שתיהם, ולתנא דידן הטעם שאשת שני מתים אסורה מדאורייתא וגזרו גם במאמר, אבל בצרתה לא גזרו.

רב אלעזר אמר שמעתתא דרבי יוחנן הנ"ל בבית המדרש ולא אמרה משמו, הקפיד רבי יוחנן, אמרו לו רבי אמי ור' אסי שכך היה מעשה בבית הכנסת של טבריה, שנחלקו בה עד שנקרע ספר תורה בחמתם, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא ואמר תמה אני אם לא יהיה בית הכנסת זה עבודת כוכבים וכן היה, והקפיד רבי יוחנן איך מביאים ראיה משם שהיו חברים מה שאינו כן רבי אלעזר שהוא תלמידו, ופייסו רב יעקב בר אידי, שנאמר 'כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע, וכן עשה יהושע, לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה', שהיה יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו של משה היא, כך הכל יודעים שמה שדורש רבי אלעזר תלמידך הוא משלך, אמר רבי יוחנן לרבי אמי ור' אסי, מפני מה אין אתם יודעים לפייס כבן אידי חברינו.

***************

יום ראשון י"ג סיון תשפ"ב

מסכת יבמות דף צ"ז

דף צ"ז – ע"א

'אגורה באהלך עולמים' – וכי אפשר לגור בשני עולמים ? אלא ביקש דוד שיאמרו דבר שמועה מפיו בעולם הזה כדי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.

בן עשרים שלא הביא שתי שערות – דינו כקטן עד רוב שנותיו, ואם נולדו בו סימני סריס דינו כגדול.

כשבא לפני רבא בן עשרים שלא הביא סימנים, אם היה כחוש אמר האכילהו והשקהו עד שיהא בריא ושמן, ואם היה בריא ושמן אמר שיכחישו אותו, שזה וזה גורם לפעמים שהסימנים לפעמים נושרים מחמת כחישות ולפעמים מחמת שומן.

הדרן עלך פרק האשה רבה

פרק אחד עשר – נושאין על האנוסה

משנה . אנס ופיתה את האשה – מותר לישא את בתה ואחותה ואמה מדאורייתא, שכתוב באיסורם לשון לקיחה שרק אם הראשונה היה דרך ליקוחים אסור בשניה, ולרבא משום שכתוב 'ערות בת בנך לא תגלה' משמע אבל בת אשתו מאיש אחר מותרת, והיינו כשאינה אשתו אלא אנוסה ומפותה, ומה שכתוב 'ערות אשה ובתה לא תגלה' שמשמע שאסורה היינו מאשתו, שכתוב שם 'שארה' והיינו דרך נישואים.

מדרבנן אסור לישא אם בת ואחות אנוסתו ומפותתו, ואף אם רק נחשד שיצא עליו קול שזינתה עמו – שמא יחזור לזנות עמה אחר שנשא קרובתה ותהא אנוסה ומפותה על הנשואה שאסורה, אך אחר מיתתה מותר בהם.

'איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו' הגם שכתוב בלשון ליקוחים אי אפשר לפרש שהאיסור בקידושין שהרי אין תופסים בה, וע"כ היינו שכיבה.

נושא אדם אנוסת ומפותת אביו ובנו, רבי יהודה אוסר בשל אביו, ונחלקו בפירוש הפסוק 'לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו', לרבי יהודה היינו כנף שראה אביו, שהרי לעיל מיניה מיירי באנוסה, לרבנן כיון שאינו סמוך ממש מפרשים הפסוק 'כנף הראוי לאביו', והיינו שומרת יבם של אביו, והגם שבלאו הכי אסורה משום שהיא דודתו – לעבור עליו בשני לאוים, ואם אביו חי עובר גם משום יבמה לשוק.

דף צ"ז – ע"ב

יעקב אנס אשה והוליד בת, נשא ראובן אנוסת אביו (שלא כרבי יהודה) – בת יעקב אומרת: אחי מאבי נשא אמי.

עכו"ם הבא על בתו – היא אומרת על בנה שהואאחיה והיא אחותו.

עכו"ם הבא על בת בתו -היא אומרת לבנה: שלום עליך בני אני בת אחותך.

עכו"ם הבא על בת בנו -היא אומרת על בנה שהוא בנה והיא בת אחיו.

עכו"ם הבא על אמו והוליד בת, וחזר ובא על אותה בת, וחזר אביו ובא עליה והוליד ממנה בנים, היא אומרת קובלת אני על אחי, שהוא אבי, ובעלי, ובן בעלי, ובעל אמי, שאינו נותן פת לאחיו היתומים בני הזקן שהם בני בתו.

עכו"ם הבא על אמו והוליד שתי בנות חזר ובא על אחת מהם והוליד בן, אחות אמו אומרת לו אתה אחי מאב אחד, אני ואמך אחיות מאב ואם אחד, אביך אחי מן האם.

שתי בנות ראובן, אחת נשאת לשמעון אחיו ואחת לבן לוי אחיו, בן שמעון אומר לבן בן לוי אנו בני אחיות (שתי בנות ראובן), אני ואביך בני שני אחים (שמעון ולוי), אני ואמך בני אחים.

משנה . הגיורת שנתגיירו בניה עמה ובני שפחה שהשתחררו, אם הם אחים מן האב ולא מן האם לכו"ע אין להם דין אחווה, שכקטן שנולדו, ופטורים נשותיהם מן החליצה אם מתו (אפילו מדרבנן שתולים שאשתו זינתה מאחר), וכל אחד מותר באשת השני אפילו במקום בנים. אחים מן האם ולא מן האב – ללישנא קמא לכו"ע אסורים מדרבנן שיגיעו להחליף בישראל, וללישנא בתרא לרב ששת אסורים ולרב אחא בר יעקב מותרים. אחים מן האב ומן האם – לרב ששת אסורים, שקורין להם בני אשה פלונית, ולרב אחא בר יעקב מותרים שקוראים להם אחר אביהם.

שני אחים תאומים גרים ומשוחררים, אף שהם ודאי אחים מן האב אין חולצים ואין מייבמים, ואין חייבים משום אשת אח. היה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה – אין להן אחוה מן האב, ולא חולצים ולא מתייבמים, אבל יש להם אחוה מן האם, וחייבים משום אשת אח. הייתה הורתם ולידתם בקדושה – הרי הם כישראלים לכל דבריהם.

***************