לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ג' אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף ק"ג

דף ק"ג ע"א 

אכל אבר מן החי מבהמה אחת, ובשר מן הטרפה מבהמה אחרת – לדברי הכל לוקה שתים.

אכל אבר מן החי מבהמה שנטרפה עם יציאת רובה – לרבי יוחנן חייב שתים, שבהמה בחייה לאברים עומדת, ואיסור טריפה ואבר מן החי חלו עליה בבת אחת. ולריש לקיש חייב אחת, שבהמה בחייה לאו לאברים עומדת, ואין איסור אבר חל על איסור טריפה. וי"א שלדברי הכל בהמה בחייה לאו לאברים עומדת, ולרבי יוחנן איסור אבר חל על טריפה, ולריש לקיש אינו חל. וי"א שלדברי הכל בהמה בחייה לאברים עומדת, וכגון שנטרפה לאחר מכאן, ונחלקו אם איסור טריפה חל על איסור אבר או לא. לרבא מדובר שתלש ממנה אבר וטרפה בו, לרבי יוחנן בהמה בחייה לאו לאברים עומדת, ואיסור אבר וטריפה חל בבת אחת, ולריש לקיש לאברים עומדת, ואין איסור טריפה חל על איסור אבר.

אכל חלב מן החי מן הטרפה – לר' חייא בר אבא בשם רבי יוחנן חייב שתים, ולר' אמי ור' אבהו בשם רבי יוחנן חייב שלש. ונחלקו כשנטרפה עם יציאת רובה, שלר' אמי בהמה בחייה לאברים עומדת, ואיסור טריפה וחלב ואבר מן החי חלו בבת אחת, ולר' חייא לאו לאברים עומדת ואיסור חלב וטריפה באו תחילה, אבל איסור אבר לא חל אחריהם. וי"א שלדברי הכל בהמה בחייה לאו לאברים עומדת, ונחלקו אם איבור אבר חל על איסור חלב וטריפה או לא. וי"א שלדברי הכל לאברים עומדת, וכשנטרפה לאחר מכאן, ונחלקו אם איסור טריפה חל על איסור אבר כמו שמצינו שאיסור טריפה חל על איסור חלב, או שאינו חל אלא על חלב לפי שהותר מכללו אצל חיה, ולא על איסור אבר שלא הותר מכללו.

התורה אמרה יבא איסור נבלה יחול על איסור חלב, ויבא איסור טרפה יחול על איסור חלב. שנאמר 'ואכול לא תאכלוהו', והלא בחלב כשירה כבר הוזהרו, אלא מדובר בחלב של נבלה, ולהשמיענו שחל איסור נבילה על איסור חלב.

דף ק"ג ע"ב 

כזית אבר מן החי שחלקו לשנים קודם שיתננו לתוך פיו, ואכל זה לבדו ואח"כ חציו השני – לרב דימי ורבין פטור. ואם חלקו מבפנים, שלאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין, י"א שהוא חייב, וי"א שלרבי יוחנן חייב שהרי נהנה גרונו בכזית, ולריש לקיש פטור, שצריך שיעור אכילה כשיורד לתוך מעיו. ואין חיוב לריש לקיש אלא בעצם קטן שעל כף הירך, שיש בו משהו בשר וגיד ועצם משלימו לכזית, ואין אדם לועסו אלא בולעו. ולשיטת רבי אלעזר אפילו אם חלקו מבחוץ חייב, שמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה.

לריש לקיש צריך לאכול כזית חוץ ממה שנשאר בין השינים, ולרבי יוחנן כזית שאמרו אף עם מה שנשאר בין השיניים. ופירש רב פפא שלדברי הכל אין מצרפין מה שנשאר בין השיניים, ונחלקו על מה שנשאר בין החניכיים שגרונו נהנה בו ומעיו לא נהנו, אם צריך שיהא גרונו נהנה בכזית, או שצריך שיעור אכילה במעיו.

הדרן עלך גיד הנשה   

*************

יום שני ד' אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף ק"ד

דף ק"ד ע"א 

פרק כל הבשר

כל הבשר אסור לבשל בחלב – חוץ מבשר דגים וחגבים. ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן, חוץ מבשר דגים וחגבים. הנודר מן הבשר, מותר בבשר דגים וחגבים.

לרבי עקיבא בשר חיה ועוף אין איסור מן התורה לבשלו בחלב.

הנודר מן הירק – לת"ק מותר בדלועין, שהרי אדם אומר לשלוחו קח לנו ירק, והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין, הרי שהדלועין אינן בכלל ירק. ולרבי עקיבא אסור בדלועין, שאדרבא, כיון שהשליח נמלך עליו מינו הוא, שהרי אינו אומר לא מצאתי אלא קטנית.

הנודר מן הבשר – לרבי עקיבא אסור בעוף, כיון שהשליח נמלך עליו. ולחכמים מותר.

משמעות משנתינו היא שבשר עוף אסור לבשלו בחלב (מן התורה), והנודר מן הבשר אסור בעוף – לרב יוסף רבי היא, וסובר בנדרים כרבי עקיבא, ובבשר בחלב כחכמים. ולרב אשי כולה ר"ע היא, והכוונה שכל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן מדברי תורה ומהן מדברי סופרים, חוץ מבשר דגים וחגבים שאינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

דף ק"ד ע"ב 

רב יוסף מוכיח שלדברי התנא במשנתינו בשר עוף בחלב אסור מן התורה, שהרי אסר העלאה אטו אכילה, ואם אכילה גופה מדרבנן, אין גוזרין גזירה לגזירה, שהרי חלת חו"ל נאכלת עם הזר על השולחן, ולא גזרו שמא יאכל ממנה הזר, לפי שאכילה גופא אינה אסורה אלא משום גזירת אכילת חלת הארץ. ולאביי לא התירו אלא חלת חו"ל בחו"ל שאין לחוש שיבוא לאיסור תורה, אבל על חלת חו"ל בארץ גזרו שמא יעלה חלת הארץ ויאכלנה הזר, וכך גם כאן גזרו שמא יעלה בשר באלפס ראשון ויבוא לידי אכילת בשר בחלב האסורה מן התורה.

חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן, וניתנת לכל כהן שירצה, אפילו לע"ה שאין משמרה בטהרה.

לבית שמאי העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל, ולבית הלל לא עולה ולא נאכל. – וזו אחד מששה דברים שהן מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. וכל זה בשולחן שאוכל עליו, אבל בשולחן שסודר עליו את התבשיל, נותן זה בצד זה ואינו חושש.

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם – שנאמר 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי'.

עוף וגבינה נאכלין באפיקורן – כלומר, בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה. אבל בשר וגבינה לא, ודווקא בלילה, אבל ביום, אפילו בשר וגבינה מותר, אם הוא רואה את ידיו שהן ריקניות ואין דבוק בהם כלום.

*************