לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ט"ז ניסן תשע"ט

מסכת בכורות דף ד'

דף ד' ע"א 

בכורי כהנים ולוים פטורין מפדיון – מקל וחומר, אם הפקיעה קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו קדושת עצמן. ואע"פ שק"ו זה אינו אלא במדבר, הוא הדין לדורות, שנאמר 'והיו לי הלויים' בהוויתן יהו.

כהנים לוים פטורים מפדיון פטר חמור – לאביי נלמד בק"ו ממה שפטרה בהמתם של לויים את בהמת ישראל במדבר. ולרבא אין דורשין ק"ו זה לענין בהמה, אלא פטורים מהכתוב 'אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה', כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה.

כהנים ולויים חייבים בבכור בהמה טהורה.

גם בן לוי שלא היה לו שה במדבר היה פטור מפטר חמור – אפילו לאביי שפטור פטר חמור נלמד בק"ו ממה שפטרה בהמת הלוויים במדבר את בהמות ישראל – וכן בן לוי פחות מבן חודש אע"פ שאינו פוטר ישראל אחר מקדושת בכור, פטור מבכור, וכן אהרן שלא היה באותו מנין פטור, שנאמר 'הלוים' הוקשו כל הלוים זה לזה. וכן כהנים פטורים, לפי שנקראו לויים בכ"ד מקומות.

לויה שילדה, בנה פטור מחמש סלעים – שהתורה תלאה אותו בפטר רחם.

דף ד' ע"ב 

במדבר פדו פטר חמור ב'שה' של לויים – שנאמר 'אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה', מה בכור אדם לא חלקת בין לדורות בין לאותה שעה בכסף, אף בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין לאותה שעה בשה.

פודין בשה אחד פטר חמור פעמים הרבה – שהרי במדבר היה שה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים מישראל, שנאמר 'ואת בהמת הלוים תחת בהמתם', בהמה אחת תחת בהמות הרבה.

בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל – במצרים, שנאמר 'קדש לי כל בכור', במדבר, שנאמר 'כי לי כל בכור בבני ישראל', בכניסתם לארץ, שנאמר 'והיה כי יביאך והעברת'. ונחלקו אמוראים אם נתקדשו בכורות במדבר, ולמסקנת הגמרא לדברי הכל כבר נתקדשו ממצרים – אלא שלרבי יוחנן קדשו ולא פסקו, שנאמר 'לי יהיו', בהוייתן יהו, ולריש לקיש פסקו במדבר מליקדש משעת המנין בחומש הפקודים, שנאמר 'והיה כי יביאך' ולאחר מכן 'והעברת', ומשמע שקודם כניסתן לארץ לא נתקדשו, ומשום שפסקו מליקדש. ולרבי יוחנן הכתוב בא לומר, שתעשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ.

עד שלא הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות – שלדברי הכל כבר נתקדשו הבכורות ממצרים.

אותו היום שהוקם המשכן קרבו בישראל נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות. לריש לקיש באותו היום בלבד אבל מכאן ואילך לא קרבו בכורות, שלא נתקדשו במדבר [ולמסקנא שנתקדשו ופסקו, לא קרבו אלא אלה שנתקדשו קודם המנין שבחומש הפקודים]. ולרבי יוחנן מאותו היום ואילך קרבו בכורות. ועיקר החידוש הוא שקודם לכן לא קרבו, שאין חובות קרבים בבמה.

*************

יום שני י"ז ניסן תשע"ט

מסכת בכורות דף ה'

דף ה' ע"א 

בפרטן של לוים אתה מוצא עשרים ושנים אלף ושלש מאות, בכללן אתה מוצא עשרים ושנים אלף – ששלש מאות בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור, כי דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו.

בגבית מחצית השקל של 603,550 ישראלים אתה מוצא מאתים ואחת ככר וי"א מנה, ובנתינת הכסף נאמר 'ויהי מאת ככר הכסף לצקת' – כי המנה של קודש כפול, נמצא מאתיים ככר הן מאה ככר של קודש. וככר הנוסף וי"א מנה הן האלף ושבע מאות שבעים וחמש שעשה וווים לעמודים.

מנין שמנה של קודש כפול היה – שנאמר ביחזקאל 'והשקל עשרים גרה, עשרים שקלים, חמשה ועשרים שקלים, עשרה וחמשה שקל, המנה יהיה לכם'. כלומר ששים שקלים הן מנה. והלא ששים שקלים הן ר"מ דינרים, אלא של קודש כפול הוא, לכן מנה של קודש הוא ר' דינרים, והוסיפו על המדות שתות מלבר הרי ר"מ.

דף ה' ע"ב 

מוסיפין על המדות, ואין מוסיפין יתר על שתות מלבר – כאמור ביחזקאל שמנה של קודש היה בו ר"מ דינרים.

מה נשתנו פטרי חמורים שיש בהם קדושת בכור מפטרי סוסים וגמלים – גזירת הכתוב היא. ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.

'רפידים' – לרבי אליעזר כך שמה, ולרבי יהושע שריפו עצמן מדברי תורה, וכן הוא אומר 'לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים'. 'שטים' – לר"א כך שמה, ולרבי יהושע שנתעסקו בדברי שטות. 'ותקראן לעם לזבחי אלהיהן' – לרבי אליעזר ערומות פגעו בהן, ולרבי יהושע שנעשו כולן בעלי קריין.

פרה שילדה מין חמור וחמור שילדה כמין סוס – פטורה מן הבכורה. לתנא במשנתינו למדים ממה שנאמר 'פטר חמור' שני פעמים, עד שיהא היולד חמור והנולד חמור. ומבכור של קדושת דמים למדים על בכור שיש בו קדושת הגוף שאם אינו דומה לאמו אין בו קדושה. ולר"י הגלילי למדים קדושת הגוף מ'בכור שור' שיהא הוא שור ובכורו שור, 'בכור כשב' שיהא הוא כשב ובכורו כשב, 'בכור עז' שיהא הוא עז ובכורו עז, ומכאן שרחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל, פטור מן הבכורה. אבל אם יש בו מקצת סימנין חייב, שנאמר 'אך' חלק. ולאחר מכן למדים קדושת דמים של פטר חמור מקדושת הגוף.

בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה – מותר באכילה. וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה – אסור באכילה. שהיוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור.

*************