
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון י"ד תשרי תש"פ
מסכת תמיד דף כ"ו
דף כ"ו ע"א
אירע קרי לאחד מן הכהנים שישנו בבית המוקד – יוצא והולך לו במסיבה (עמוד של בנין שעולין ויורדין בו ע"י גלגול) ההולכת תחת הבירה (י"א בהמ"ק וי"א מקום בהר הבית ששמו בירה), ונרות דולקין מכאן ומכאן, עד שמגיע לבית הטבילה. ומדורה היתה שם, ובית הכסא של כבוד, זה היה כבודו, מצאו נעול יודע שיש שם אדם, פתוח בידוע שאין שם אדם. ירד וטבל, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים (שטבול יום אסור במחנה לויה רק מדרבנן ולא הטריחוהו לצאת כל עוד שלא האיר היום), עד שהיו שערים נפתחים יוצא והולך לו.
מי שרוצה לתרום את המזבח, משכים וטובל עד שלא יבא הממונה, פעמים שהוא בא מקרות הגבר, או סמוך לו מלפניו או מאחריו. הממונה בא ודפק על שערי בית המוקד ושערי הר הבית, והן פתחו לו, אמר להן מי שטבל והכין עצמו לתרומת המזבח, יבא ויפיס. הפיסו, מי שזכה זכה בו.
מנין שהלויים שומרים במקדש בפני עצמן, והכהנים בפני עצמן, ושהכהנים שומרין בשלשה מקומות: שנאמר 'והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל'. משה בפני עצמו, ואהרן ובניו בפני עצמו. אהרן במקום אחד, ובניו בשני מקומות, שנאמר 'והחונים' ונאמר 'שומרים', אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן. ואין לפרש שאהרן ובניו כולן שמרו במקום אחד, שהוקשו למשה, מה משה במקום בפני עצמו, אף אהרן ובניו כל אחד במקום בפני עצמו. ולרב אשי למדים שהכהנים שומרים בשלשה מקומות שנאמר 'שומרים' 'משמרת' 'למשמרת'.
דף כ"ו ע"ב
בגמרא נסתפקו אם בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות ממש, שהיה בית תחתיהם, או שהיו גבוהים כעליות. (ונפשט שהיו עליות ממש. ע"פ מאירי).
שער הראשון שבצפון העזרה הוא שער הניצוץ, כמין אכסדרא היה, ועלייה בנויה על גבה, שהכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה, ופתח היה לו לחול. ומנין שהכהנים שומרים למעלה ולויים למטה, שנאמר 'וילוו עליך וישרתוך', בעבודתך הכתוב מדבר, ולימדך הכתוב שיהיו לויים טפלים בשמירתך, והיינו כהנים למעלה ולויים למטה.
שני שערים היו בבית המוקד, אחד פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה. בזה שנכנסין לעזרה, פשפש קטן היה לו, שבו נכנסין לבלוש העזרה לראות אם כל הכלים מונחים במקומן. ושומר אחד היה עומד על שני השערים, לפי שהן סמוכין זה לזה יכול הוא לראות לכאן ולכאן.
בית המוקד היה מוקף רובדין של אבן – והן שורות של אבנים רחבות שעולין על ידן למטות שהן בחומה, ולא שחילקו את האבנים, שנאמר 'והבית בהבנותו אבן שלמה', אלא שמתחילה הביאו אבנים קטנות וגדולות, וכמו שנאמר 'אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות'.
זקני בית אב היו ישנים על הרובדים שבבית המוקד ולא הכניסו שם מטות – שאין זה דרך ארץ להכניס מיטות לבית המקדש.
****************
יום שני ט"ו תשרי תש"פ
מסכת תמיד דף כ"ז
דף כ"ז ע"א
בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש: בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד. והלויים בכ"א מקומות: חמשה על חמשה שערי הר הבית, ארבעה על ארבע פנותיו מבפנים, חמשה על חמשה שערי עזרה, וארבעה על ארבע פנותיו מבחוץ, אחד בלשכת הקרבן, ואחד בלשכת הפרוכת, ואחד אחורי בית הכפורת.
ולמדנו זאת מן הכתוב 'למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר'. ואע"פ שיש כאן כ"ד – י"א שלאסופים היו רק שנים וכפל לשון הוא, ולפרבר לא היה אלא שומר אחד, וחבירו לצוותא בעלמא לפי שהיה עומד בחוץ. וי"א שכ"ד היינו לויים עם הכהנים ששמרו בשלשה מקומות, והכהנים נקראו לויים.
בהר הבית היו השומרין עומדין מתוכו, שאם יהיה עייף יכול לישב, אבל בעזרה היו עומדין מבחוץ, שאם היה עומד מבפנים והיה עייף לא היה יכול לישב, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
אע"פ ששבעה שערים היו בעזרה לא שמרו הלויים אלא על חמשה שערים: לאביי כי שנים מהשערים א"צ שימור ע"י הלויים, שכבר שמרו שם כהנים, והן בית המוקד ובית הניצוץ. ולרבא נחלקו תנאים כמה שערים היו בעזרה, ולשיטת התנא ששמרו על חמשה שערי העזרה לא היו אלא חמשה שערים. (וי"א שהיו שבעה, וי"א שהיו שמונה).
אין פוחתין מי"ג גזברין ומז' אמרכלין, לר' נתן י"ג גזברין הן כנגד י"ג שערים, חמשה של הר הבית, ועוד שמונה שהיו בעזרה, לפי שיטתו.
נחלקו אמוראים (במסכת יומא) אם מותר לכהנים ליהנות מבגדי כהונה שלא בשעת עבודה. ולדברי האומר שאסור ליהנות, לא היו מניחין בגדי כהונה בשעת שינה תחת ראשיהן ממש, אלא כנגד ראשיהם.
ומדין זה למדין שמותר להניח את התפילין לצד ראשו בשעה שישן, ואין חוששין שמא יתגלגל ויישן עליהם.
דף כ"ז ע"ב
לדברי האומר אבנטו של כהן הדיוט זהו אבנטו של כהן גדול ויש בו כלאים – אסור לכהנים להניח את האבנט תחת ראשיהם (גם לדברי האומר שמותר ליהנות מבגדי כהונה שלא בשעת עבודה), שאסור לישן על כלאים. אלא שהיו מניחים אותן נגד ראשיהם, וי"א שהיו מניחים תחת ראשיהן רק את הבגדים שאין בהן כלאים, וי"א שבגדי כהונה קשין הן ואינן מחממין, לפיכך מותר לישן גם על האבנט שיש בו כלאים. אבל לדברי האומר אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט, לא היה באבנט כלאים, ומותר לישן על האבנט ממש (לדברי האומר שמותר ליהנות מבגדי כהונה).
מעיקר הדין אין איסור כלאים אלא כשמעלה עליו, אבל מותר להציעו תחתיו – שנאמר 'כלאים לא יעלה עליך' אבל אתה מציעו תחתיך, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן, שמא תיכרך נימא אחת על בשרו ומתחמם בו. ואפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן, אסור לישן עליהן.
בגד קשה העשוי בנרש – מותר לשכב עליו גם אם הוא כלאים, לפי שאינו מחמם.
בעל קרי מהלך במחילות אע"פ שהוא משתלח מחוץ לשני מחנות – לפי שהמחילות לא נתקדשו.
עמוד החוזר – כשאדם צריך לפנות ומשהא את נקביו ומחזירם בבטנו, מביא את האדם לידי הדרוקן. סילון החוזר – שצריך להטיל מים ומשהא את עצמו, מביא את האדם לידי ירקון.
ילמד אדם עצמו ליפנות בבוקר ובערב אפילו אם אינו צריך לנקביו – כדי שלא יצטרך ליפנות באמצע היום ויצטרך להתרחק ולבוא לידי סכנה. ולא יגלה עצמו עד שישב, ויכסה עצמו קודם שיקום. וקודם בואו לשתות בכוס ישטפנה, ולאחר שתיה יחזור וישטפנה. וכשישתה מים ונשארו בכוס – ישפוך מהן מעט ואח"כ יתן לתלמידו.
מעשה באחד ששתה מים ולא שפך מהן, ונתן לתלמידו, ואותו תלמיד איסטניס היה, ולא רצה לשתות, ומת בצמא, באותה שעה אמרו: לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אא"כ שפך מהן. ולפיכך תלמיד השופך כנגד רבו, אין בזה משום אפקירותא.